the story of my life פרק 9!

אחרי שהיתנתקנו אני שמתי את ראשי על החזה שלו והוא שיחק לי בשיער. וואו הנשיקה הזאת היה שקט באויר אבל לא שקט מביך אלא שקט נעים.. כמו שלווה.. לפחות מהצד שלי. הרבה זמן לא הרגשתי ככה, כאילו הלב שלי לקח נשימה עמוקה וחזר לנשום. עד עכשיו תמיד הרגשתי מועקה. כמו אבן גדולה כזאת על הלב כזאת שאני סוחבת כבר מלא זמן והיא כבר התחילה להיות מתישה. ודווקא בשניה שהרגשתי שהאבן הזאת הולכת להפיל אותי למטה, הוא בא..
פאקק. על מה לעזאזל אני מדברת בכלל?? אני לא יכולה להיות עם שון לא משנה כמה טוב הוא עושה לי, זה פשוט בילתי אפשרי. יש מסביבו יותר מידי רעש..
טוב האמת היא.. שזה לא ממש קשור לרעש… זה קשור אליי אני פוחדת להיפגע. אני לא יודעת אם אני יוכל להמשיך הלאה אם אני יפגע גם ממנו. הכל כבר סחרחורת בתוך הראש שליי דיי עם זה כבר! אמרתי לעצמי בלב וירדה לי דמעה שון ראה אותה וניגב אותה ישר, חייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך קטן יש לו חיוך כלכך יפה… בכלל, הוא כולו יפה. מבפנים ומבחוץ. אוי נו עכשיו אני סתם קיטשית..
נישארנו ככה עוד כמה שניות ואז הגיע הצלצול. שון קם ממקומו והושיט לי את ידו. אחרי שגם אני קמתי הלכנו ביחד אל הכיתה. אני יודעת שמה שאני הולכת לעשות עכשיו יהיה מגעיל. אבל אין לי ברירה.. זה פשוט לא יכול לקרות בינינו אני מפחדת להיפגע והוא.. הוא טוב מידי בשביל מישהי כמוני ביומיים הלאה למדתי להבין עד כמה…
הוא ניכנס אל הכיתה ונעמד ליד הבניםהם דיברו והם ניראו כלכך כןעסים. אבל משהו היה חסר לי שם.. ליאם..
יצאתי החוצה וראיתי את ליאם ולימור עומדים בחוץ עדיין מדברים. לימור ניראת הרבה יותר נינוחה היא כבר לא כועסת וליאם חייך אליה.. עלה לי חייך קטן כשראיתי אותם. למרות שאני לא יודעת מה קורה ביניהם אם בכלל קורה משהו..
היה צלצול נוסף להיכנס ממהפסקה וראיתי את המורה מאחוריי היתקדמתי אליה לפני שהיא תספיק לחזור לכיתה "החלטתי" אמרתי בשקט כשעמדתי מולה היא הנהנה ואני המשכתי "אני רוצה להחליף את העונש תתני לי עבודה לא איכפת לי כמה עמודים ועל מה אני יצתרך לעשות אותה וכמה זמן זה יקח לי.. אני פשוט רוצה לסיים עם כל הבלאגן הזה" סימתי והיא ניראתה חושבת "תיראי שרון אני חשבתי על זה קצת.. עם כל מה שקרה היום וגם כל מה ששירז אמרה וכל מה שניכתב עלייך.. אני החלטתי לבטל לך את העונש הזה לגמרי. שום עבודה ושום עזרה. אגב את בטח תירצי לשמוע ששירז מושעת לכל המשך השבוע הראשון.. ככה שום דבר מהסוג הזה לא יקרה יותר. אני דיי בטוחה שמה שהלהיט אותה כלכך הייתה הסיבה שהבנים היו מולה וזה כבר לא יקרה יותר את יכולה להיות בטוחה" היא אמרה ואני הינהנתי וחייכתי אליה חיוך קטן אני שמחה לדעת שאת השנה האחרונה שלי אני יבלה עם מחנכת כזאת מקסימה "המורה אני יכולה לבקש ממך עוד דבר קטן?" שאלתי והיא הינהנה "אני פשוט מרגישה ממש לא טוב ויש לי כאב ראש נוראי.. אני יכולה להישתחרר? אני באמת לא יכולה לסבול עוד שניה" אמרתי והיא הינהנה אליי שוב "לכי אני יסדר הכל.." היא אמרה וחייכה אליי "תודה רבה" אמרתי ואני והיא הלכנו ביחד לכיתה אני שמתי לב ששון הוא זה שדיבר הפעם הוא ממש כעס שמעתי אותו אומר "אם מישהי פה חושבת שהיא יכולה לדבר בצורה כזאת לכל בין אדם שהוא אני באמת מבקש ממנה שלא תיקרא לעצמה ביטית אתן לא רק עושות שם רע לעצמכן אלה גם לנו.." הוא עצר והיסתכל עליי לקחתי נשימה עמוקה והלכתי אל הכיסא שלי יכולתי לשמוע אותו ממשיך לדבר אבל לא היתייחסתי הכנסתי אל כל הדברים שלי לתוך התיק ויצאתי מהכיתה בדרך ראיתי את לימור וליאם "לך אני כבר יבוא" לימור אמרה לליאם והוא הלך "הכל בסדר? לאן את הולכת?" היא שאלה אותי "אין לי אויר אני חייבת ללכת הביתה לנשום קצת ולנוח מהיום המטורף הזה" אמרתי לה בשקט "את צודקת יפה שלי באמת עשית מספיק היום. תקשיבי תלכי הביתה תתקלחי תכיני משהו לאכול ועד שתסיימי אני כבר יבוא ואנחנו נוכל לעשות מרתון סירטי דיסני מה את אומרת נישמע טוב?" היא שאלה וחייכה "זה נישמע מדהים סיסטר" אמרתי לה וחיבקתי אותה "ביי סיס" היא אמרה "ביי" החזרתי לה והלכתי. לקח לי חצי שעה להגיע הביתה וכשהגעתי לא היה שם אף אחד.. לא צלמים לא כתבים.. חייכתי והבנתי שאני יכולה להיתקדם אל עבר השער.אבל ניראה לי שמיהרתי מידי לשמוח. ליד השער עמד גבר גבוה לא יכולתי לראות את פניו הוא היה מכוסה בכובע גרב ניבהלתי ממנו והיתקדמתי מהר יותר אל שער ביתי. הוא היתקדם אחרי בצעדים קטנים ואיטיים וזה גרם לי להגביר את הקצב בלי לשים לב בכלל, ניכנסתי מהר ונעלתי את השער טוב ניכנסתי אל הבית וגם אותו נעלתי עמדתי ליד החלון כדי לראות אם הוא עדיין שם יכולתי לראות שכן והוא הסתכל עליי. אך לעזאזל הוא ידע שאני הולכת להסתכל מכאן הייתי מבוהלת בטירוף הוא חייך עם הצד של הפה הסתכל עליי לעוד כמה שניות ועזב. נשמתי בהקלה והתמוטטתי על הריצפה. סתם. אני לא התעלפתי או משהו, פשוט כבר לא היה לי כח לעמוד, קרו כלכך הרבה דברים היום..
~כעבור שעה וחצי~
"שרון??" שמעתי קריאות מהדלת של הבית. כן כן ללימור יש מפתח "היי בובה" אמרתי לה וירדתי במדרגות "היי אני הולכת לטלויזיה אני ישים משהו בינתיים ואת תביאי את האוכל" היא אמרה ואני עשיתי כדבריה הכנתי לנו ציפס בתנור ושניצלים זה מה שאנחנו תמיד אוכלות ביחד סיימתי למזוג ולקחתי איתי את הצלחות אל הסלון לימור כבר שמה לנו את הסרט הראשון בת הים הקטנה היתיישבנו אחת ליד השניה ושניה לפני שהסרט התחיל אמרתי לה "אין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך לימור.. את החברה הכי טובה שלי"
"גם את שלי אהובה" היא אמרה בחיוך "עכשיו שקט את מפריעה לי לראות" היא אמרה וצחקה ואני ביחד איתה .
במהלך הסרט שון היתקשר אליי כמה פעמים אבל לא עניתי לו.
"אוף גם אני רוצה אהבת אמת" אמרתי ללימור אחרי שהסרט ניגמר "את יודעת הוא ממש היתעצבן אחרי שהלכת" היא אמרה לי ומייד הבנתי שהיא דיברה על שון לא עניתי לה.. לא ידעתי מה.. "למה סיננת אותו?" היא שאלה אותי "איך את…?" שאלתי אך לימור קטעה אותי לפני שהספקתי להשלים את המשפט "אני החברה הכי טובה שלך אני יודעת הכל" היא אמרה בנחרצות "לא יודעת לימור… לא יודעת למה סיננתי אותו וגם לא ממש בא לי לשמוע על זה שהוא היתעצבן כשהלכתי אני פשוט.. אני רוצה לשבת עכשיו לראות סרטים ולאכול זהו.. בלי כל השטויות מסביב בסדר?" שאלתי אותה חסרת כוחות "בסדר" היא אמרה ואני קמתי למטבח כשהיא שמה סרט נוסף וככה זה נמשך עד הערב.
האמת אני כבר לא הצלחתי להישאר מרוכזת.. כל הערב חשבתי עליו על הריח שלו הקול שלו הוא מחרפן אותי אני כבר לא יכולה להשתלט על עצמי… אני יהיה חייבת להיתרחק ממנו יותר.. אין לי ברירה הוא טוב מידי בשבילי ואני משוגעת מידי בשבילו..