the story of my life פרק 7!

אוקיי, שניה אחת בואו ננסה להבין מה קרה פה עכשיו, היום בבוקר שנאתי את הלהקה הזאת לא האמנתי שאני אצטרך לסבול אותם שבוע שלם, רגע אחר כך אני רבה עם החתיך שלהם אחר כך מתיידדת עם הזיין שלהם תוך כמה דקות אחר כך אני במלון שלהם הזיין מנסה לדפוק אותי והחתיך עוזר לי ומרגיע אותי, וזה אפילו לא הסוף החתיך לוקח אותי הביתה אני מכניסה אותו ופותחת את הלב שלי לפניו.. ועכשיו הסוף הגדול גבירותיי ורבותיי החתיך עוד מעז לנשק אותי… ואני כמו סתומה אפילו לא מעיפה אותו ממני! 'מה ניסגר איתך שרון?נידפקת? הוא לא בשבילך את שונאת את הדברים האלה או את הבנים האלה' אמרה לי האני הפנימי שלי אין ספק שנישארתי המומה כמה שניות במטבח אבל יצאתי מזה מהר. פיניתי את הכוסות שלנו ושטפתי אותם עליתי אל חדר האמבטיה וניכנסתי למקלחת ארוכה (מאוד ארוכה) שטפתי מעצמי את כל היום הזה ולקחתי את הזמן כדי להירגע. זה רק היום הראשון של הלימודים ואני כבר לא יודעת מה קורה איתי אני אפילו לא יכולה לדמיין מה הולך לחכות לי במשך כל השנה הזאת אחרי שיצאתי והיתלבשתי ומרחתי על עצמי קרם הלכתי אל המקלחת חזרה כדי לסדר אותה. אני לבד בבית אם אני לא יסדר את המקום הזה אף אחד אחר לא יעשה את זה הרמתי את הבגדים שלי מהריצפה והלכתי לשים אותם בסל הכביסה. מהבגדים יצא שובל של ריח.. ריח מדהים.. זה הריח של שון.. נו בטח מכל החיבוקים האלה ברור שזה ישאר.. אוחח זה ריח מדהים…'טוב שלא, אולי תיקראי לו חזרה כדי שתוכלי להסניף את הריח שלו קצת יותר' אמרה לי האני הפנימית שלי "אוי תסתמי" מילמלתי לעצמי. השלכתי את הבגדים לסל הכביסה והלכתי אל החדר שלי הדלקתי טלויזיה ונישארתי לצפות בה לכמה זמן אחרי משהו כמו חצי שעה נירדמתי.
~בוקר~
השעון המעורר שלי צלצל מה שהיה מוזר כי לא כיוונתי לי שעון לקום אחר הצהריים לקחתי את הפלאפון כדי לכבות את השעון מעורר וגיליתי שזה כבר לא אחר הצהריים השעה פאקינג 6 בבוקר! איך יכול להיות שישנתי עד עכשיו?! קמתי מהר מהמיטה הוצאתי לי בגדים והלכתי לצחצח שיניים ירדתי למטה הכנתי ארוחת בוקר ואחרי שסיימתי להכין אותה עליתי לחדרי בחזרה כדי להיתלבש אחרי משהו כמו 30-40 דקות של ההיתארגניות של הבוקר ירדתי למטה לאכול תוך כדי שאני אוכלת פתחתי את הפלאפון כדי לראות מה הישנתה מאתמול להיום והאמת שהמון זה מילה קטנה לאומת מה שקרה לי בפלאפון רוצים את הרשימה? בבקשה: 14 הודעות מילמור, 7 הודעות משירז, 782 הודעות מהקבוצה של הכיתה בלי המורה ועוד 53 הודעות שונות מכמה אנשים שקוראים לעצמם כתבים או סתם כאלה שמתעניינים ומצאו את השם שלי וכמובן איך אפשר שלא? 3 הודעות משון ו5 הודעות מלאון… פאק!!!
כמובן שקודם כל פתחתי את ההודעות מלימור שאגב יש לציין שיש לי ממנה גם 3 שיחות שלא נענו אבל עזבו את זה כי יש לי מעל ל300 שיחות שלא נענו!! כבר אמרתי פאק?! 'מה זה?!' היה כתוב בודעה מלימור והיה מצורף שם גם תמונה שלי ושל שון כשהוא הרים אותי אל המלון כשכמעט התעלפתי באותה שניה הבנתי בדיוק על מה המהומה כמובן שמצד לימור היו עוד כמה הודעות כמו 'למה לא סיפרת לי.. תעני לי בפלא.. למה את מסננת.. איזה מין חברה את.. את מוכנה חהסביר לי מה עובר עלייך.. אני מאוד מקווה בשבילך שאת מתה כי אם לא אני הולכת להרוג אותך דבר ראשון על הבוקר…' וכו'.. לא עניתי לה זה לא היה רלוונטי נכנסתי לשיחה עם שון ושם היה כתוב 'אני מקווה שאת בסדר.. מצטער אם הרגשת לא בנוח עם הנשיקה לא התכוונתי.. אני מבין מה עובר עלייך עכשיו באמת.. אני עברתי בדיוק את אותו הדבר..' וכו' כמובן שגם לו לא עניתי ולבסוף ניכנסתי ללאון 'אופס.. ניראה כאילו מישהי חגגה אתמול.. גם איתי גם עם שון שובבה… סתם יפה שלי האמת שאני מצטער על אתמול.. לא חשבתי שתגידי לא.. מקווה שאת סולחת' אדיוט! אני פשוט בשוקק.. ניכנסתי לאתר חדשות שאני אוהבת והיו שם לפחות 5 כתבות עליי '10 דברים שרציתם לדעת על הפייבוריטית החדשה של להקת ביט און' איך לכל הרוחות הם יודעים את הדברים האלה?? שם גיל תאריך לידה.. בסוף הכתבה היה כתוב מקור: מקורבים של שרון סיפרו לנו שהיא סטוקרית ידועה של הלהקה והיא לא הפסיקה עד שלבסוף הצליחה להיתקרב אליהם בדרך הכי ארמומית שיש "אתם צוחקים עליי?!" צרחתי לעצמי. פתאום כבר לא היה לי תאבון פיניתי הכל לכיור לקחתי את התיק ובאתי לצאת החוצה ראיתי מבחוץ 7 צלמים ואיתם לפחות 11 או 12 כתבים לא האמנתי למה שאני רואה. מהר עליתי לחדר ולקחתי משקפי טייסים מהמגירה בחיים של חשבתי שאני ישתמש בהם חוץ מהפעמים שאני הולכת לים וגם אז אני מעדיפה שלא להשאיר אותם כי זה עושה לי סימנים של השיזוף הלכתי למראה ואספתי את שיערי לקוקו גבוה והרכבתי את המשקפיים ירדתי למטה ויצאתי מהבית וידיתי שנעלתי טוב טוב כי אם לומר את האמת פחדתי שאחד מהכתבים האלה יפרוץ לי לבית. וכאשר יצאתי מהשער של ביתי, הותקפתי הם קפצו עליי בשאלות ואני רק ניסיתי להעיף אותם ממני התחלתי ללכת במורד הרחוב אבל הכתבים עדיין עקבו אחרי הרגשתי איך אני מתחילה לאבד לאויר כשמעתי צפצוף של אוטו לא הסתכלתי כי אני לא מסתכלת על מכוניות צופרות זה כמו הרגל של פרחות לדעתי "שרון" נשמעה לעברי צעקה. "או מי גאד זה שון מביט און" צעקה אחת הכתבות הסתכלתי עליו והוא סימן לי עם היד להיכנס באמת שאם אני לא הייתי מרגישה שאני מאבדת את ההכרה לא הייתי ניכנסת אבל זה לא עזר לי בהתחשב בעובדה שכן כימעט איבדתי את ההכרה ניכנסתי לאוטו וחזרתי לנשום שון נתן גז ולאט לאט הם נעלמו מהאופק "את בסדר?" שון שאל אותי "לא אני לא בסדר! כמעט קיבלתי עוד התקף ! זה השני ברצף מאתמול שון!" צעקתי עליו עצבנית "אני מצטער" הוא אמר לי בלי להיסתכל עליי "אין לי מה להגיד.. ברצינות.. זה הדבר הכי משפיל שעברתי עד היום ותאמין לי עברתי כמה דברים משפילים בחיים שלי אתה ראית מה כתבו עליי??" שאלתי "כן ראיתי הכל אני מצטער" הוא אמר והיתעצבנתי עוד יותר "אתה מוכן להפסיק להגיד שאתה מצטער?? אני אפילו לא יכולה להתעצבן עלייך כמו שצריך" אמרתי לו והוא חייך "תיראי פשוט אין לי זמן לעצבים שלך עכשיו אני ממהר יש לי בעוד שעה פגישה ואני חייב להספיק להסיע אותך לבית ספר ולחזור" הוא אמר עדיין מחוייך.. לא זה מדהים פשוט אני לא יכולה להיתעצבן עליו "יופי עכשיו אני עצבנית על עצמי שאני לא יכולה להיתעצבן עלייך" אמרתי בשקט ולשון גדל החיוך "אתה מוכן להפסיק עם החיוך הדבילי הזה?" שאלתי אותו "אין מצב. זאת מדינה חופשית יקירתי אני יכול לעשות מה שאני רוצה" הוא אמר מביט בי "אתה אידיוט" אמרתי לו "ואת חמת מזג" הוא החזיר לי "לא אני לא" אני חמת מזג?? זה מגוחך "כרגע את כן שמת לב שלקח לך פחות משניה להידלק עליי ולהתחיל לצרוח ופחות משתיי דקות להפסיק?" הוא שאל "כן בגללך!! אוחח אתה כזה מעצבן" אמרתי לו ממשיכה להיתעצבן והוא התחיל לצחוק אחרי פחות מחמש שניות צחקתי גם אני בשקט כדי שהוא לא ישים לב "שתוק כבר" אמרתי לו תוך כדי צחוק "טוב טוב אני שותק" הוא אמר וכל המשך הנסיעה הייתה שקטה "סיננת אותי אתמול" הוא אמר כשהיינו משהו כמו 5 דקות מהבית ספר "ישנתי" החזרתי לו ביובש זה הזכיר לי את הנשיקה של אתמול אבל לא רציתי לדבר על זה עכשיו זה לא הרגיש כמה הרגע הנכון "אגב היום אני מביא את הגיטרה שלי ומערכת רמקולים כדי שהפעם באמת יהיה לך מה להרים ולעזור לנו וככה למורה שלך לא יהיו חשדות" הוא אמר והסתכל עליי "אל תדאג לא יהיו לה חשדות.. אני יבקש ממנה עונש אחר.." אמרתי ושון עיקם את מבטו אליי "מה?? לא באמת חשבת שאני ישאר בתפקיד אחרי כל המהומה הזאת נכון??"
"אל תבקשי ממנה עונש אחר עד שאני יבוא בשיעור השלישי"
"אני לא שואלת שון.. אין מצב שאני ממשיכה עם השטות הזאת" אמרתי ושון עצר דקה מבית ספר כדי שאני אמשיך לבד ושלא יראו אותנו "את חייבת להבטיח לי שאת לא מבקשת ממנה עונש אחר עד שאני ואת נשב לדבר" הוא אמר והסתכל לי בעיניים "אני לא חייבת לך שום דבר" אמרתי ןבאתי לצאת מהאוטו שון תפס את ידי בחוזקה והושיב אותי חזרה על הכיסא "אתה מכאיב לי" אמרתי לו כדי שישחרר את ידי "תבטיחי לי" הוא הפציר בי "דיי שון אתה לא מבין?!" צרחתי עליו אבל הוא עדיין לא שיחרר אותי. הוא נישאר רגוע "את חייבת להבטיח לי" הוא אמר מביט בי בעיניים. לא יודעת מה נכנס בי באותו רגע אבל "אני מבטיחה" אמרתי לו כמו מטומטמת שון שיחרר את ידי והמשיך להביט בעיניי "תודה" הוא אמר לי ואני מיהרתי לצאת מהאוטו. עוד לא עברו 2 שניות ושון כבר נעלם מאופק.. אוקיי שרון הינה מתחיל עוד יום אמרתי לעצמי והתחלתי לצעוד לבית הספר..