the story of my life פרק 4!

טוב אז ככה עכשיו חזרתי הביתה וראיתי את התגובות וזה ממש חימם לי את הלב והחלטתי לעשות עוד פרק היום אוהבת הכי הרבה סמיילי❤????

הסתובבתי לאחור וזאת לא הייתה המורה זה היה אחד מחברי הלהקה שכחתי את השם שלו " איך את?" הוא שאל אותי "בסדר" עניתי לו "אני לאון" הוא אמר לי. ניסיתי להיזכר מי הוא לבסוף זה חזר אליי לאון הוא הילד הרע של הלהקה " אני מצטער שקיבלת עונש בגללינו" הוא אמר מגן על החבר שלו חייכתי אליו חיוך מזוייף ואמרתי "הכל בסדר זה החבר הדבילי הזה שלך.. שון קוראים לו נכון? הוא בדיוק הסיבה שבגללה אני שונאת להקות בנים.." אמרתי והוא צחק "תאמיני או לא אני אפילו לא חשדתי שאת אוהבת אותנו" חייכתי ביחד איתו אבל השתדלתי לבסתיר את החיוך שלא יחשוב שאני מנסה להיות ידידה שלו או משהו כזה "אז מה אתה עושה פה עכשיו?" שאלתי מציצה על המחברת שלי בודקת שהיא סגורה "אז ככה.." הוא אמר והיתקרב אליי קצת יותר ואני לקחתי צעד קטן לאחור "תקשיבי לי אחרי שיצאת מהכיתה שון ממש הצטער על מה שקרה והוא ניסה לדבר עם המורה שלך ולהגיד לה שאין צורך בעונש אבל האישה הזאת קשוחה היא לא מוותרת והיא אמרה שילדות כמוך צריכות קצת נימוסין או משהו כזה.." הוא אמר ואני גלגלתי עיניים נימוסים?? ברצינות האישה הזאת מחורפנת זאת לא אשמתי שהיא בעצמה מכורה ללהקה הזאת לאון קלט את הגלגול עיניים שלי וצחק קצת ואז המשיך לדבר "בכל מיקרה העיניין הוא שאין לנו כלכך ציוד להעביר אנחנו לא מביאים איתנו שום דבר כי אנחנו יודעים מנסיון שאנחנו לא היינו זוכים להחזיר את זה בחזרה.. אז חשבנו על זה לרגע ביחד והחלטנו שאנחנו פשוט ניקח אותך איתנו אז תעזרי לנו קצת ואז נחזיר אותך חזרה" הוא אמר וקצת ירד לי החיוך מהמשפט האחרון "לעזור לכם?? במה בדיוק השניה אמרת שאין לכם שום דבר להעמיס!" אמרתי בשקט אבל בנחרצות "תעזרי לי! אני צריך קצת עזרה בחדר שלי את יודעת לפרוק את הדברים כי אנחנו כניראה נישאר הרבה זמן בלונדון ואנחנו נצא למסע הופעות רק בעוד שנה מהיום אנחנו כמובן לא נישאר כל החיים במלון אנחנו כן נעבור לדירה משלנו מתישהו זאת אומרת לא נגור ביחד אנחנו צריכים פרטיות אבל בינתיים עד שהסוכן שלנו ימצא משהו אנחנו במלון.." הוא סיים עם החפירה שלו ואני ציחקקתי בלעג "אין מצב שאני עוזרת לך לסדר את החדר כמו איזה משרתת" אמרתי לו "תיראי זה או זה או עונש אחר שהמורה שלך תחליט עליו ולפי מה שהבנתי את לא באמת רוצה לתת לה את ההיזדמנות להעניש אותך" איזה בן זונהה מי הוא חושב שהוא בכלל?! "נו שרוןן.. אל תהיי כבדה את תהני אני מבטיח.. תאמיני לי בנות אחרות היו הורגות בשביל עונש כזה"
"מזל שאני לא כמו הבנות האחרות" אמרתי לו והוא חייך "את לגמרי צודקת" הוא אמר והתרחק ממני קצת הוא בחן את גופי והידקתי את המחברת קצת יותר קרוב אליי אחרי כמה שניות בוא נשך את שפתיו ושיחרר אותם לאט ובאותו רגע הבנתי למה לימור התכוונה כשהיא אמרה שכל אישה תסכים למעשים מגונים איתו הוא קלט את מבטי וחייך חיוך קטן אני נישבעת שרציתי לקפוץ עליו באותי רגע "בואי ניכנס לכיתה יש לך רק עוד שעה לסבול אותנו" הוא אמר ופתח בשבילי את הדלת "תודה" אמרתי וניכנסתי לפניו כולם שתקו כשניכנסתי לא הסתכלתי על אף אחד מיהרתי להיתיישב ולאון נכנס אחריי וסגר את הדלת שון הסתכל עליי ונתן לי מבט מתנצל הינהנתי אליו וחייכתי שיבין שהכל בבדר האמת שלאון קצת הרגיע אותי למרות שהוא חוצפן ובן זונה אבל עדיין אני דיי מבינה מה אחרות מוצאות בו.. כששון ראה שחייכתי הוא חייך גם חייך רחב ואחרי כמה דקות הורדתי את מבטי ממנו ועברתי להיסתכל על תומר שדיבר עכשיו (תומר זה החמוד-אגב הוא באמת ניראה מקסים) "על מה דיברתם כלכך הרבה זמן??" לימור שאלה אותי צחקתי ואמרתי לה "את יודעת על החיים ועל העתיד ועל כמה ילדים אני ירצה לעשות לו זה היה מאוד משעשע" אמרתי לה והיא גלגלה עיניים "נו סתם לא דיברנו יותר מידי הוא התנצל בשם שון על שקיבלתי עונש וזהו" אמרתי לה "ובגלל זה הייתם בחוץ במשך כמעט 10 דקות?" היא שאלה וחייכתי "לא אמרת שזה שאני לא יכולה להסתכל עליו זה רק ליאם? מה זה כל השאלות האלה" ראיתי בעיניה שהצלחתי לעצבן אותה והיא הסתובבה "אני יספר לך אחר כך אוקיי אני פשוט לא רוצה עוד עונש" אמרתי לה והיא הסתובבה אליי והינהנה חייכתי אליה והיא חייכה חזרה "אני אוהבת אותך סיס" אמרתי לה "גם אני אותך סיס" היא ענתה לי חזרה וציחקקנו בשקט לאון כיחכך בגרונו כדי שאשים לב למורה ושתקתי מיד משם השיעור עבר דיי רגיל אחרי שעה שאני עושה כאילו אני מקשיבה ובינתיים חושבת על כל היום המטורף הזה הצלצול הגועל הגיע סוף סוף כולם קמו מהכיסאות חוץ ממני אני אפילו לא שמתי לב " נו שרון בואי כבר" לימור קראה אליי ומיד קמתי לסדר את התיק שלי אבל אז ניזכרתי שבעצם אין לי מה למהר כי אני נישארת שעה היום וגם צריכה לעזור לבנים או יותר נכון ללאון ולחדר שלו ואחרי שחת מוטיבציה מהמורה לגביי המשך השנה התקדמתי אל עבר החיניון ששם הרכב של הבנים חנה ניכנסתי אל האוטו שבו כל הבנים ישבו ולאון סימן לי לשבת ליד שון "אפשר?" שאלתי את שון כשהצבעתי את הכיסא לידו "ברור!" הוא אמר מהר. כולם האוטו דיברו והיה הרבה רעש "אני מצטער על כל מה שקרה לא תיכננתי שתקבלי עונש" הוא אמר במבט כנה "אני יודעת הכל בסדר" אמרתי והנחתי את היד על הירך שלו כמה שון היסתכל על היד שלי והבנתי מה עשיתי והעפתי אותה מהר ממנו "סליחה" אמרתי לו מסמיקה איזה פאדיחההה "הכל בסדר.." הוא אמר מצחקק ואני לא הסתכלתי עליו עד סוף הנסיעה הייתי בפלאפון וחיטטתי בהודעות שלי אבל מסתבר שאני לא היחידה שחיטטה כי יכולתי לשים לב מהצד שגם שון הסתכל על הפלאפון שלי ניכנסתי להודעה מלימור אני קוראת לה 'החיים שלי' בפלאפון היה רשום בהודעה:נדבר כבר מחר אהובה שלי והחזרתי לה בהודעה : טוב אוצר שלי מחר.. היא לא יכלה לדבר איתי היום כי כל היום תצטרך לעזור לאמא שלה "זה החבר שלך?"ש שאל אותי שון "זה לא מנומס לחטט בהודעות של אחרים" אמרתי והוא לא ענה "זאת לימור.." אמרתי לו "אין לי חבר" הוספתי ויכולתי לראות חיוך נצחון על פניו של שון גלגלתי עיניים וחזרתי לפלאפון שלי ואחרי כמה דקות שמעתי את אחד הבנים צועק "הגענוו" היסתכלתי החוצה וכל מה שיכולתי לראות זה איזה 100 בהות צורחות ומליון מצלמות "פאק" אמרתי בקול בלי לשים לב בכלל " אל תדאגי זה עובר מהר" שון אמר לי ותפס את ידי "שלוש ארבע ו.." הוא אמרה ומהר משך אותי החוצה בשניה שיצאתי הותקפתי מליון שאלות עפו באויר ושון סימן לי לא לענות חשבתי שאני עוד שניה מפסיקה לנשום ויכלתי להרגיש שאני מאבדת אויר שון שם לב אליי ושאל "הכל בסדר שרון?" לא עניתי לו ובוא הרים אותי באותה שניה על ידיו אל עבר המבנה אפילו לא התנגדתי שזה אגב מה שאני תמיד עושה כשמרימים אותי. וככה קרה שון מלהקת ביט און סחב אותי על ידיו כל הדרך אל המלון. לימור הולכת להרוג אותיי!!