the story of my life פרק 3!

כל הבנות כבר חיכו בכיתה לבנים ואני עדיין הייתי בחצר יושבת מתחת לעץ שאני הכי אוהבת הייתי כלכך שקועה במחברת שלי ובמוזיקה כך שנורא ניבהלתי כאשר לימור התקשרה אליי "נו ראית כבר את הבנים האלה שלך?" שאלתי מחייכת לעצמי "בטח שראיתי היה כבר צלצול לחזור לכיתה והמורה קוראת שמות בואי כבר" היא אמרה והיסתכלתי כל השעה אני כבר ב7 דקות איחור "שיט" לחשתי וניתקתי את השיחה קצתי אל הכיתה וידעתי שהמורה עומדת להיות עצבנית מהמעט שיצא לי להכיר את המורים פה בשנתיים האחרונות אם יש דבר אחד שהם פשוט לא מוכנים לסבול זה איחורים ניכנסתע לכיתה והמורה עמדה ליד השולחן והיסתכלה כליי במבט עצבני נישארתי לעמוד ליד הדלת " איחור ביום הראשון שרון? קצת חוצפה את לא חושבת?" היא אמרה והורדתי את הראש "אני מצטערת המורה אני לא שמעתי את הצלצול זה לא יקרה שוב אני מבטיחה" אמרתי לה "בוודאי שזה לא יקרה שוב כי בפעם הבאה אני פשוט לא יתן לך לצאת להפסקות שלך ואת תבואי לשעת אפס כל החודש.. אני באמת לא מקנאה בזאת שתעז לאחר לכיתה החל ממחר וכעת בגלל שזה היום הראשון אני אוותר לך את מוזמנת לשבת" היא אמרה אליי ואל כל הבנות בכיתה "תודה המורה" אמרתי והיתיישבתי מהר ליד לימור היא סימנה לי להיסתכל על הבנים וראיתי שהם מחייכים בטיפשיות כזאת. הם צוחקים עליי. אבל לא התרגשתי אני בכל מקרה לא ממש מחבבת אותם! בלשון המעטה כמובן אז פשוט פתחתי את המחברת והתחלתי לצייר "טוב בנות" המורה קראה לנו "הבנים רוצים להתחיל אז בואו נהיה בשקט" המורה זזה הצידה ובמקומה נעמד אחד מהבנים לימור אמרה לי שקוראים לו שון. טוב שון הרבה יותר יפה במציאות. "היי בנות" הוא התחיל לדבר "היי שון" כל הבנות החזירו לי במקהלה כמו בסרטים כלכך התעצבנתי על ההתנהגות הטיפשית הזאת של הבנות כמובן שאני לא הישתתפתי בשטות הזאת והוא שם לב לזה.
הוא חייך אל הבנות ואמר "טוב אז כמו שאתן יודעות אנחנו להקת 'ביט און' ואנחנו התבקשנו להעביר לכם כמו סדנה כזאת על בעצם מה זה מוזיקה ואיך היא נוצרת וכמובן קצת עלינו ועל המוזיקה שלנו. וכדי שנוכל להתחיל כמו שצריך אנחנו נעשה משחק היכרות קצר כל אחת בתורה תגיד את שמה את הגיל ואת הדבר שהיא הכי אוהבת לעשות. אני יתחיל. טוב קוראים לי שון בן 20 ואני הכי אוהב לעשות מוזיקה עם החברים שלי ועכשיו תורך.." הוא אמר והצביע על אחת הבנות בכיתה היא כלכך התרגשה שהיא כמעט התעלפה לו מול העיניים וככה התחיל סבב כל אחת דיברה עד שהשטות הזאת הגיע אליי אני אפילו לא שמתי לב עד שלימור נתנה לי דחיפה קטנה עם היד "אחח מה את עושה??" לחשתי לה ושמתי לב שכולם מסתכלים עליי "אני חושב שהיא מזכירה לך שתורך הגיע" הוא אמר וחייך יש לו חיוך מדבק "אוקיי תודה אבל אני לא רוצה לדבר" אמרתי לו "ברצינות אני לא חושב שיש לך ברירה זאת חובה" הוא אמרה בשקט וחייך חיוך נצחון אני לא יודעת מי הוא חושב שהוא אבל כל הדבר הזה לא מתאים לי בכלל " אוקיי" אמרתי וחייכתי לו חיוך מזוייף הוא שם לב שזייפתי "קוראים לי שרון ואני בת 17 וחצי ומה אני אוהבת?? אממ.. שקט.. כן אני אוהבת שקט ואני שונאת שמכריחים אותי לעשות דברים.." אמרתי בחיוך ניצחון לעברו והוא החזחר לי חיוך "שרוןן" המורה קראה לעברי "החוצפה שלך עוברת כל גבול ואם תמשיכי ככה רני יפסיק להיות נחמדה למרות שזה היום הראשון" היא אמרה והינהנתי בראשי עצבנית היסתכלתי על שון והוא הרים את הכתפיים שלו כאילו אומר לי 'זאת בעיה שלך' דבילל אני כבר רואה איך השינאה שלי אליו גוברת "אני לא חןשבת שהיא התכוונה לזה המורה" לימור אמרה וקמה לעזרתי "אני חושבת שהיא פשוט מתביישת להגיד את הדברים שהיא טובה בהם למשל היא טובה בלרקוד ובלשיר ולנגן והוא מציירת מדהים.. " היא אמרה עד שהיא קלטה שסימנתי לה להפסיק את זה אני באמת לא רציתי להישתתף מי הם בכלל שאני יספר להם על עצמי "שוב את עם המחברת שלך? תביאי לי אותה.." המורה אמרה לי "לא המורה זה שלי!" קראתי אליה והיא התעצבנה "תורידי את הקול שלך זה דבר אחד דבר שני את היום נישארת שעה את תתייצבי בשעת אפס במשך כל השבוע ואת גם תעזרי לבנים להחזיר את הציוד שהם הביאו איתן אל הרכב בסוף ובתחילת היום בהמהלך כל השבוע… ככה הם יבינו כמה את מצטערת על החוצפה שלך.. " היא אמרה ואני התעצבנתי יותר "מה זה לא הוגן על מה את מענישה אותי?!" צעקתי לעברה "שקט!' היא צעקה לי "את המחברת עכשיו" היא בקשה ואני הבאתי לה אותה היא הייתה פתוחה והיה אפשר לראות את הציורים שלי בתוכה היא הניחה אותה כל השולחן ושון הציץ בתוכה "אתה מוכן להפסיק להיסתכל על המחברת שלי?" שאלתי בעצבים "תסלחי לי לפעמים אני לא יכול לשלוט על עצמי" הוא אמר בציניות "כן אני רואה.." אמרתי לו שעוקצניות "אוקי שרון צאי החוצה" המורה אמרה לי מיואשת ממני קמתי ממקומי ולקחתי את המחברת שלי מהשולחן ויצאתי מהכיתה "חכי לי מחוץ לדלת" היא אמרה לי היסתכלתי על שון והיה לו מבט עצוב קצת בעיניים החזרתי לו מבט עצבני ויצאתי מהכיתה מרוב עצבנים אפילו לא רציתי לצייר במחברת אחרי כמה דקות מישהו יצא מהכיתה כבר התכוננתי לכמות הגונה של צעקות מהמורה שלי אבל כאשר היסתובבתי זה היה אחת מחברי הלהקה.