the story of my life פרק 18!

שון ישן אצלי באותו לילה זה היה לילה מושלם. היה קריר קצת אז הוצאתי את השמיכה והתחבקנו כל הלילה. התנשקנו מלא ודיברנו וצחקנו בלי סוף. לחשוב שבחודש אחת עם הבן אדם הזה עברנו מה שאנשים נשואים לא עוברים. מדהים אותי לראות כמה הוא טוב ותומך וכמה הוא נימצא שם בשבילי.. זה לא מובן מאליו הוא מקבל אותי כמו שאני ולמרות כל המצב המסובך שלי הוא לא הולך.. הוא נישאר והוא דואג לי.. עם המחשבות האלה נירדמתי וזאת הייתה השינה הכי טובה שהייתה לי.
~למחרת בבוקר~
קמתי ולשם שינוי שון קם לפני הוא לא היה לצידי. הסתכלתי בפלאפון והשעה הייתה 10 בבוקר בוא נאמר שלבית ספר אני כבר לא אלך היום.. פיהקתי והתמתחתי על המיטה נמנמתי עוד כמה דקות ולבסוף קמתי כדי לצחצח שיניים. שמתי לי שירים בפלאפון וציחצחתי לפי הקצב לאחר שסיימתי שטפתי פנים ניגבתי עם מגבת שמתי קרם פנים לבוקר וירדתי למטה אל שון. הוא עמד במטבח והכין נס קפה זה הורג אותי להיסתכל עליו ככה.. הוא כזה חתיך, והחתיך הזה שייך לי.. התקדמתי אליו בשקט וחיבקתי אותי מאחורה.. " בוקר טוב נסיך שלי" אמרתי בשקט "בוקר טוב עולם שלי.. תביאי לי כוס נעשה גם לך" הוא אמר ואני עשיתי את מה שהוא ביקש הנחתי את הכוס מולו וחייכתי הוא הזיז קצת את הכוסות הרים אותי מהמותניים והושיב אותי על השייש. צחקתי והוא נישק אותי על השפתיים "עכשיו זה בוקר טוב" הוא אמר ואני חייכתי.. משכתי אותו מהחולצה אליי ונישקתי אותו לאט "מה את אומרת? יותר טוב מנס של הבוקר?" הוא שאל וניסה להיות רומנטי שמצי את שתיי ידיי על פניו ואמרתי "אל תגזים חיים שלי.. שום דבר לא יכול להיות יותר טוב מהנס של הבוקר" והוא צחק. ירדתי מהשייש והיתיישבתי ליד השולחן שון הביא אליי את הכוס שלי ושתינו לאט. "למה קמת כלכך מוקדם?" שאלתי אותו "העירו אותי, המנהל שלנו כל הזמן מעיר אותנו בבקרים חשובים. נגיד הבוקר יש לנו פגישה עם המפיקים של הקליפ החדש שלנו, אז כולנו חייבים להיות שם." הוא אמר "אז למה לא הערת אותי?"
"את ניראת כלכך שלווה כשאת יושנת.. לא היה לי לב להעיר אותך" הוא אמר ואני חייכתי "את אפילו לא אמרת לי למתי קבעת את ההפלה בסוף" הוא אמר לאחר דקה של שקט "סוף החודש הזה.."
"איך את?"
"לא יודעת.. לא ככה דמיינתי שאני יהיה בשנה האחרונה שלי בבית ספר.." אמרתי בשקט "אני יודע.." הוא התקרב אליי ונישק אותי על המצח התקרבתי אליו והנחתי את ראשי עליו ונשארנו ככה במשך כמה דקות עד שנשמע צלצול מהפלאפון של שון. התרוממתי ממנו והוא ענה "אה שי?" זה השם של המנהל שלו "כן אני יודע יש לי עוד איזה 20 דקות" הוא המשיך את השיחה "אצל חברה שלי" הוא אמר ומשום מה הלב שלי התחיל לדפוק חזק יותר.. "טוב אני יוצא.. ביי" הוא ניתק את השיחה וקם ממקומו "אתה הולך?" שאלתי עם פרצוף של כלבלב "כן חיים שלי מצטער… אתמול.. היה היום הכי טוב שהיה לי בחיים" הוא אמר ונישק אותי  "גם לי…" אמרתי שמחה "לא אמרת שיש לך עוד 20 דקות?"
"כן אבל צריך לעשות כמה הכנות ולי יש חתיכת נסיעה אז אני אוותר על הזמן שיש לי בפקקים.." הוא אמר "שון אין עכשיו פקקים" אמרתי לו השעה 10 וחצי בבוקר באמת אין עכשיו פקקים "תאמיני לי… בדרך למלון שלי יש תמיד פקקים" הוא אמר נתן לי נשיקה כל השפתיים לקח את המפתחות ויצא מהבית "ביי" הוא צעק לי מהדלת "ביי" החזרתי לו.
קמתי ממקומי והלכתי לסלון פתחתי את הטלויזיה וראיתי בובספוג לאחר שעה שבה אני רק רואה טלויזיה נשמעה דפיקה בדלת.. מי זה יכול להיות עכשיו?? זה לא שון.. זאת לא יכולה להיות לימור היא עדיין בבית ספר ואין מצב שזה פפרצי… קמתי בשקט מהספה והדופק שלי עלה לקצב רצחני. הגעתי אל הדלת ולא ראיתי אף אחד דרך העיינית.. התקדמתי אל עבר המטבח הוצאתי סכין והלכתי בחזרה אל הדלת שניה לפני שהנחתי את עיניי על העיינית נשמעה צלצול בדלת שהבהילה אותי מאוד ועשיתי מאמץ רציני לא לצרוח… לאחר כ5 שניות נכנס לו מכתב מתחת לדלת ביתי. הזתכלתי בעיינית וראיתי דמות מתרחקת. זה הוא.. הייתי מזהה אותו גם אם הוא היה בא עם שימלה.. זה האבא של הדבר הזה שגודל בתוכי.. התחלתי לבכות. התקופפתי אל המכתב והרמתי אותו. פתחתי את המעטפה עם הסכין שהייתה בידי והצאתי את מה שהיה בפנים. הייתה שם תמונה שלי יוצאת מהגניקולוג ומכתב. התחלתי לרעוד ולבכות חזק יותר.. הוא בכל מקום.. הוא עוקב אחריי כל צעד שליי.. מי יודע אולי הוכ רואה אותי ממש עכשיו?.. המחשבה הזאת רק הפחידה אותי יותר. פתחתי את המכתב והתחלתי לקרוא אותו :
'שלום לילדה היפה מכל.. אני רואה אותך כל יום כמעט כל הזמן ואין לך מוגש כמה אני עומר את עצמי כדי לא לגעת בך שוב.. רק המראה שלך מזכיר לי כמה את חמה למגע ורק זה לבד גורם לי לגמור.. אני יודע שאת בהריון.. ואני יודע שאת רוצה לעשות הפלה.. אבל את יודעת מה אני חושב? אני חושב שלא בא לי שתעשי הפלה, אני רוצה שתלדי את הילד כדי שכל פעם שתסתכלי עליו תיזכרי בי. אני רוצה שלא תהיה לך שניה של שקט ואני רוצה להופיע לך בחלומות.. להרוס לך את החיים בדיוק כמו שהרסת לי.. ואז.. ביום שתחשבי שבחיים שלך חזרו להיות נורמלים אני יחזור שוב.. ואני ישלח אותך ואת הבן שלך לפגוש את אלוהים..
אה ו.. לפני שאני אשכח, כדאי מאוד שתיפרדי מהחבר הזה שלך. הוא מפריע לי.. ותאמיני לי את לא רוצה לגלות מה קורה למי שמפריע לי..
שלך •לנצח•
האבא של הילד שלך'
לא יכולתי לעצור את עצמי בכיתי כל כך חזק התחלתי לצרוח ולהרביץ לעצמי.. מי הוא?? מה הוא רוצה?? מתי הספקתי להרוס לו את החיים אני אפילו לא יודעת מי זהה.!! בשלב הזה התחושה בכפות הרגליים נעלמה לי ונפלתי לרצפה.. לאט לאט התחושה בכפות הידיים נעלמה לי גם כן והעיניים שלי נעצמו.. התעלפתי..