the story of my life פרק 15!

מחר זה התור לגניקולוג עד עכשיו רוב הזמן הייתי עם לימור כי שון היה בחזרות. דיברנו בפלאפון כשאפשר אבל כשהוא רק יצא מחזרה אני כבר ישנתי והייתי באמצע החלום השביעי. זה מרגיש כאילו כבר נצח לא היתנשקנו. השעה 7 בערב עכשיו ואני יושבת משועממת מול הטלויזיה.
אולי אני ילך לבקר אותו? כשאני חושבת על זה מאז האונס לא הייתי אצלו בכלל.
כשהייתי עם לימור בקניות קניתי לשון שעון בתור מתנה לחודש שלנו. זה שעון מושלם ונידלקתי עליו בשניה הראשונה שראיתי אותו. לשון אין שעון אבל אני יודעת שהוא רוצה אחד.
אוקיי אני רשמית מתגעגעת אני חייבת לבקר אותו. הלכתי למקלחת ויצאתי אחרי 10 דקות לבשתי שמלה אדומה צמודה פשוטה כזאת עם שרוולים ארוכים אבל היא הייתה מיני שמתי גם את התחתון והחזיה החדשים שלימור הכריחה אותי לקנות, והיה קצת קר אז שמתי מעיל שחור מעל. מעיל שאגב היה יותר ארוך מהשמלה. שמתי גם מגף ארוך שחור עם עקב של 5 סנטימטר ופיזרתי את השיער. רציתי להיות יפה בשבילו אחרי שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן לקחתי את הפלאפון שלי ויצאתי מהבית. לקחתי מונית ותוך 20 דקות כבר הייתי במלון, ניכנסתי פנימה וניגשתי אל הקבלה "שלום" אמרה לי האישה שמאחורי הדלפק עם חיוך "שלום" החזרתי לה חיוך "אני צריכה בבקשה שתגידי לי באיזה מספר חדר נימצא שון קורט מלהקת ביט און" אמרתי והחיוך מיד ירד מפניה "אני מתנצלת אבל זה נוגד את כללי המלון אני אהיה חייבת לבקש ממך לעזוב במיידית את המקום"
"לא.." אמרתי לה "אני החברה שלו באתי לראות אותו"
"כן ברור שאת החברה שלו…" היא אמרה בציניות "תקשיבי מתוקה יש פה כל יום לפחות 15 בנות שטוענות שהם בנות הזוג של שון קורט ושהן חייבות לראות אותו וזה עיניין של חיים ומוות ובלה בלה בלה אבל לי אסור להכניס אותן בדיוק כמו שאסור לי להכניס אותך עכשיו אני מבקשת שתצאי החוצה כדי שאני לא אקרא לאבטחה" היא אמרה ולפתע היא לא ניראתה לי נחמדה כל כך. לא יכולתי לקרוא לשון כל הקטע זה שאני רוצה להפתיע אותו. לקרוא לו לכאן רק יהרוס הכל. אז הלכתי החוצה, אבל שניה לפני שיצאתי מדלת המלון ניזכרתי שיש לי גם את המספר של לאון, והוא עדיין חייב לי הוא בטוח יעזור לי. חייגתי מהר את המספר שלו.
'הלו?' הוא ענה לי
'תענה לי בכן ולא האם שון יודע שאני מדברת איתך עכשיו?'
'במקרה לא. הוא השניה יצא להביא לנו שתיה'
'אני לא מאמינה במיקריות.'
'הכל בסדר?'
'כן אני פשוט צריכה שתבוא ללובי של המלון שלכם עכשיו אני צריכה אותך דחוף.'
'תיראי חמודה זה לא ילך. לך יש חבר ואני לא בנוי לזוגיות' הוא אמר בציניות.
'יופי ועכשיו אחרי הסצנת קומדיה המדהימה הזאת אני מבקשת שתבוא לפה אני יסביר לך הכל'
'5 דקות אצלך' הוא אמר וניתק "אני מבקשת שתצאי החוצה" המארחת אמרה לי שוב ולא התייחסתי "הלו ילדה!" היא צעקה אליי ולא היתייחסתי "אל תכריחי אותי לקרוא לאבטחה"
"הכל בסדר?" לאון אמר למארחת "לא, יש פה עוד אחת מהמעריצות החולניות שלכם" היא אמרה "בסדר לא רק לך מותר" אמרתי והיא שתקה ראיתי שעיצבנתי אותה יותר ואז לאון התערב "זה בסדר שירה היא איתי, בואי שרון" הוא קרא ואני באתי אחריו מביטה בשירה המטומטמת הזאת כשהיא כולה הופכת לאדומה מעצבים או מבושה אני לא יודעת "תהיי נחמדה היא רק עושה את העבודה שלה" הוא אמר לי "אני לא נחמדה למי שלא נחמד אליי היית צריך לראות איך היא דברה אליי" אמרתי לו משלבת ידיים "בסדר אבל תזכרי שיש לה עוד 7 בנות כאלה לפחות ביום"
"לא סותר" אמרתי וסגרתי את השיחה "טוב לאן אני לוקח אותך" הוא שאל אותי "לחדר של שון" אמרתי לו הוא הינהן והתקדמנו לכיוון המעלית. להיות עם לאון באותה מעלית אחרי מה שקרה איתו העלה לי זכרונות קצת לא טובים והזכרונות איתו הובילו אותי מהר לזיכרונות על האיש במסכה ניסיתי להעיף אותו מראשי אבל הוא לא עזב אותי "תשאל אותי שאלה" אמרתי ללאון "מה?" הוא שאל אותי "תשאל אותי משהו.. כל דבר.." אני חייבת לחשוב על משהו אחר "אוקיי. מה יש לך מתחת למעיל?" הוא שאל אותי ואני גיחחתי "מה?" אמרתי בחיוך "מה יש לך מתחת למעיל? כי מפה זה ניראה שאין לך כלום" הוא אמר ואני שילבתי את ידיי והיתכנסתי בתוך עצמי לא הבנתי לאן הוא חותר "תקשיבי שון הוא החבר הכי טוב שלי ואני לא רוצה שתיפגעי בו. היו הרבה לפנייך שניסו להרוס אותו ואני לא רוצה שזה יקרה שוב"
"למה אתה חושב שאני יפגע בו?" שאלתי והוא לא ענה "יש לי שמלה מתחת" אמרתי לו אחרי כמה שניות של שתיקה "איכפת לך להוריד את המעיל?" הוא שאל אותי "לאון.." אמרתי חוששת אחרי מה שעברתי כל דבר מלחיץ אותי "בבקשה" הוא ביקש ואני הורדתי את המעיל ולאון ניראה כאילו הוקל לו "תני לי אני אחזיק לך את המעיל בכל מיקרה יש פה מזגן" הוא אמר ולקח ממני את המעיל הוא סרק את גופי מכף רגל ועד ראש ואז המעלית ניפתחה התקדמנו אל עבר חדרו של שון ולאון פתח לי את הדלת "בבקשה" הוא אמר לי וכיוון אותי עם ידו כדי שאכנס הוא ניכנס אחרי ותלה את המעיל שלי "טוב אני אלך עכשיו" הוא אמר לי והתכוון לצאת מהחדר "אתה ניראה טרוד" קראתי אליו והוא נעצר והיסתובב אליי "את חברה של חבר.. אסור לי להיסתכל עלייך בכלל" הוא אמר והתקרב אליי "מה?" שאלתי עומדת במקומי נתתי לו להיתקרב אליי "בינינו הבנים בלהקה.. יש חוקים , החוקים האלו נועדו לשמור עלינו מפני ריבים כאלה או אחרים על כל דבר שרק יכול להיות. בגדים, שירים, סולואים.."
"בנות" אמרתי וקטעתי אותו "כן.." הוא אמר והיתקרב אליי יותר "אם אחד מחברי הלהקה היתקרב באיזשהי דרך לבחורה אסור לאף אחד מהבנים האחרים לגעת בה. גם אם זה היה רק מבט או סטוץ שאפילו לא קרה" הוא אמר והבנתי לאט "ושון שבר את החוק"
"כן, אני והוא היחידים שיודעים שאני התחלתי איתך קודם, אבל כבר אמרתי לך.. שון הוא החבר הכי טוב שלי.. ואני בחיים לא יגיד לו שום דבר על זה, אבל.. לראות אותכם ביחד.. זה עושה לי בחילה.. ולא כי אני אוהב אותך או משהו באמת שלא אבל.. אני מחבב אותך.. מאוד.. ועוד מהשניה הראשונה שראיתי אותך" הוא אמר והייתי קצת בשוק "לאון.." קראתי לו בשקט "עזבי.. אני לא מבקש או מצפה ממך לשום דבר.. באמת שלא.. אני פשוט אומר ש..תתקדמי אותו לאט בסדר? הוא לא כמו שהוא ניראה"
"מצחיק שדווקא אתה אומר לי את זה בהיתחשב בעובדה שניצלת את זה שבאתי לעזור לך רק בשביל לדפוק אותי.. גם אם שון היה רוצה רק לזיין אותי ותאמין לי שזה לא מה שהוא רוצה.. אז במה בכלל הוא שונה ממך? איזו זכות יש לך לבוא ולהגיד דבר כזה עליו?" אמרתי עצבנית "זה באמת מה שאת חושבת עליי?" הוא שאל אותי "אם אני ואת היינו שוכבים באותו יום תאמיני לי שזה לא היה ניגמר בזה.. כן אני דפוק אני יודע וכן אני לא יכול לחכות למשהו שאני רוצה אני חייב לקבל אותו כאן ועכשיו בדיוק כמו שרציתי אותך אבל אם היית נישארת אפילו עוד שניה אחת אפילו בלי לשכב איתי תאמיני לי שזה לא היה ניגמר שם ואת היית שלי.. אבל כשבאתי לצאת אחרייך כבר היית בידיים שלו."
"וואו" אמרתי מעקלת את כל מה שהוא אמר לי עכשיו "פשוט.. תקחי את זה לאט.. יש לך זמן.. אולי אפילו יותר מידיי זמן. אל תתני לו לקחת משהו שאת לא רוצה שהוא יקח." הוא אמר והיתקרב אליי יותר "את באמת מיוחדת כמו ששון מספר" הוא אמר בשקט ונשק למיצחי עצמתי את עיניי ולא עצרתי אותו הוא היתנתק ממני ואני הורדתי את ראשי "אני לא יציק לך יותר… מבחינתי השיחה הזאת אפילו לא היתקיימה.. פשוט חשבתי שמגיע לך לדעת" הוא אמר כשהוא נעמד ליד המשקוף הינהנתי בראשי והיסתכלתי לו בעיניים "תודה שעזרת לי למטה" חייכתי אליו "בכיף מותק" הוא אמר וחזר לעצמו הוא סגר אחריו את הדלת והלך השאיר אותי שם עומדת כמו סתומה לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם המידע הזה ואם בכלל אני אמורה לעשות משהו.. הלכתי אל המיטה של שון ונישכבתי עליה חיכיתי לשון שיבוא. כדי שיזכיר לי למה הלב שלי בחר דווקא בו.