the story of my life פרק 12!

ניכנסתי למקלחת ושטפתי את עצמי ניסיתי להוריד ממני את כל הזוהמה הזאת. באמת שניסיתי אבל זה לא הצליח. לקחתי את השמפו התחלתי לחפוף את ראשי לאחר מכן לקחתי את התחליב רחצה והתחלתי לסבן את גופי ניסיתי בכח להוריד ממני את התחושה הזאת אבל לא הצלחתי התחלתי לבכות ולשפשף את עצמי יותר חזק "נוו כברר" צרחתי לעצמי בוכה זה לא הצליח לי. התחלתי לשרוט את עצמי בניסיון להוריד את התחושה הזאת אבל כלום לא עזר לי. אני לא מצליחה להוריד את זה ממני. תמונות של האיש במסכה התחילו לעלות בראשי "דיי תעזובב אותי דייי!!" צעקתי תופסת את ראשי חזק "בבקשה דיי" אמרתי בשקט, פחדתי אפילו מהזיכרון שלו. 'רק שלא יפגע בי'. אמרתי לעצמי בלבי. ירדתי עם ידיי אל בין הירכיים לנקות את עצמי מהכל, כאב לי כל כך והכל היה מלא דם, זה רק גרם לי לבכות יותר חזק יכולתי להרגיש את עיניי שורפות מהדמעות המלוחות. נעמדתי מתחת למיים שישטפו ממני את הסבון ביחד איתו אבל זה שוב לא הצליח "למה זה לא עובד??" אמרתי ותפסתי את המרכך שיפשפתי את ראשי אבל גם זה לא עזר "תעזוב אותיי" אמרתי לעצמי בוכה. אני לא יכולה לסבול את זה, למה זה קורה דווקא ל?! למה הוא לא יוצא לי מהראש?! למה אף אחד לא בא לעזור לי?? שטפתי מעצמי את המרכך ויצאתי מהמקלחת לא יכולתי לסבול עוד שניה אחת של ניסיונות להוציא את זה מהראש. התקדמתי אל עבר המראה. פעם הייתי נהנת לעמוד מולה, פעם חשבתי שאני יפה, אבל עכשיו.. עכשיו אני מכוערת מבפנים ומבחוץ. עכשיו אני מגעילה. ירדה לי דימעה מול המראה זה גרם לי בחילה. הכל גרם לי בחילה. הכל עלה לי והקאתי את כל נשמתי אל השירותים התפללתי באותה שניה שאני ימות, עכשיו ממש עכשיו. אני אף פעם לא מבקשת ממך דברים אלוקים אבל הפעם רק הפעם.. תן לי ללכת…
התפילות היו לשווא ניקיתי את עצמי לבשתי את הפיג'מה שהכי אהבתי אבל עכשיו היא ניראת יפה מידי בשביל מישהי מגעילה כמוני. התקדמתי אל החדר שלי והפלאפון היה על המיטה לקחתי אותה והבחנתי בשעה. הייתי שעה וחצי במקלחת. שעה וחצי של ניסיונות מטופשים להוריד את הגועל ממני שון התקשר אליי לפני חצי שעה. הרגשתי מגעילה אם לפני כן חשבתי שאני לא מספיק טובה בשבילו עכשיו אני בטוחה בזה, אבל לא יכולתי להשאיר אותו תלוי באויר. אני חייבת לסיים את זה איתו. התקשרתי אליו וכל צליל של חיוג רק היה נוראי יותר מהשני אני לא רוצה להיות לבד שוב. אבל לא מגיע לי להיות איתו. היה עוד צליל של חיוג ועוד צליל עד שהשיחה הועברה לתא הקולי. הוא לא ענה לי. נישמעו דפיקות בדלת למטה פחדתי ממי שזה עשוי להיות. האיש במסכה עוקב אחרי כבר כמה זמן הוא יודע שאני גרה פה, החלטתי לרדת בכל מקרה לבדוק מי זה, ניגשתי למטבח לפני זה ולקחתי איתי סכין למיקרה שזה יהיה מישהו שאני לא מעוניינת לראות. הנחתי את עיניי על העינית של הדלת וראיתי את שון עומד בחוץ. הוא הולך מצד לצד הוא דפק שוב על הדלת ופתחתי לו "שרון" הוא אמר לי וניכנס פנימה וחיבק אותי חזק לא החזרתי לו חיבוק וסגרתי את הדלת "שר.. בכית??" הוא עצר את עצמו ושאל כשהוא מסתכל עליי "לא" אמרתי בלחש והיתקדמתי אל הסלון הוא בא אחריי "את שוב משקרת לי את מוכנה פעם אחת להגיד לי את האמת??" הוא אמר מתעצבן "שרון אני רוצה להגן עלייך אבל איך אני יכול לעשות את זה כשאת לא משתפת אותי בשום דבר?" הוא שאל בשקט וירדה לי דימעה מהעיניים הוא התקרב אליי ירד על בירכיו וישב מולי "אף אחד לא יבוא לעזור לי" אמרתי בלחש בוכה "מה?" הוא אמר מבולבל הרמתי את פניי ועיניו ניפגשו עם שלי "אף אחד לא יבוא לעזור לי" אמרתי בבירור "אני יבוא לעזור לך.. תמיד.. רק תתני לי הזדמנות לעזור לך שרון אני מתחנן את מדאיגה אותיי" הוא אמר לי מתקרב אליי יותר "אני… אני רוצה שניפרד" אמרתי בשקט "מה?!" הוא אמר בשוק והיתרחק ממני "למה??" הוא שאל אותי "אני לא מספיק טובה בשבילך" אמרתי לו בשקט ובכיתי "דיי עם השטות הזו שוב פעם. את בן אדם הרבה יותר טוב ממני" הוא התעצבן "עדיף לנו לחוד"
"לאאא, ממש לא שרון אני לא מוכן!" הוא אמר לי כשהוא כבר עצבני ממש הורדתי את ראשי ובכיתי גם אני לא רוצה שניפרד "תקשיבי שרון הסיבה שבאתי לפה זה כדי להגיד לך שהשבוע הזה יהיה ממש לחוץ אני והלהקה כל היום ניהיה בהקלטות או בחזרות להקלטות כך שלא יהיה לנו כלכך הרבה זמן לדבר. קחי את השבוע הזה תחשבי קצת אני לא ילחץ עלייך. ויהיה לך קצת שקט בסדר? אל תבכי קטנטונת את שוברת אותי" הוא אמר בשקט וניגב לי את הדימעה הוא נישק אותי על המצח חזק ויצא מהדלת לפני שהיה לי זמן אפילו לנסות להגיב.
היום הזה מוציא אותי מדעתי.. קמתי לנעול אחריו הצצתי בעינית ויכולתי לראות שהוא עדיין בחוץ הוא ניגב דימעה קטנה וחייך כששמע שנעלתי אחריו. נסיך אהוב שליי כמה אתה חשוב לי אין לך מושג עד כמה אפילו. אחרי כמה שניות הוא חזר לאוטו ואני עליתי במדרגות והלכתי לישון.
~כעבור שבוע~
כל השבוע הזה עבר כמו סיוט החלטתי להיות לבד בזמן הזה. עם שון לא דיברתי בכלל ועם לימור זה היה אותו דבר חוץ משלום או להיתראות שאמרתי לה בתחילת ובסוף היום, האמת שהיא לא ממש הרגישה את זה כי העומס של הלימודים התחיל השיעורי בית והמבחנים הסיחו את דעתה ממני אני בכל הזמן הזה ישבתי מתחת לעץ שלי. לפני יומיים התחלתי לפתח איזה וירוס כניראה, יש לי מיגרנות מטורפות וכל הגוף שלי כואב כל הזמן ואני מקיאה כל היום.. היום החלטתי להיתחרר מבית הספר זה כבר הגיע לרמה שאני מרגישה כאילו אני עומדת להיתעלף כשעליתי לרכבת הקלדתי בגוגל "הקאות פתאומיות" וזה ישר השלים לי את המשפט ל"הקאות פתאומיות בהריון" מחקתי את ההריון ועשיתי אנטר מיד התחילו להופיע לי כל מיני מדורי שאלות של נשים בהריון סגרתי את הפלאפון מיד בחשש נוראי 'מה אם אני בהריון??' חשבתי לעצמי האיש במסכה הרי גמר בפנים ואני הייתי בתולה יש סיכוי גדול מידי להריון. פאק.
כל הדרך הביתה חשבתי על זה. על זה שאולי אני בהריון. הפחד רק גדל ניכנסתי אל הבית ועליתי לחדר שלי הוצאתי מהארון זקט שהיה גדול עליי בשני מידות משקפיים גדולות ומכוערות שכיסו לי חצי מהפנים וכןבע צמר וככה יצאתי מהבית כדי לקנות לעצמי ערכת הריון. הרוקחת ניסתה לשכנע אותי שאין מה להיתבייש בערכה לגילוי הריון ושאין צורך להיסתובב ככה בחום של היום ביטלתי את דיבריה בנימוס היא הרי לא מכירה אותי היא לא יודעת כמה בושה אני סוחבת על הכתפיים כרגע "עזבי אני סתם חוששת אני בטח לא בהריון בכלל ולכן אני לא רוצה שאנשים שעלולים להכיר אותי יחשבו עליי דברים רעים"  אמרתי והיא חייכה והסכימה איתי "היום אנשים כלכך ממהרים לשפוט כל אחד שרק ניקלע בדרכם..חבל שזה כך.. קחי מתוקה" היא אמרה והעבירה אליי בדיקה לגילוי הריון שילמתי לה ומיהרתי לצאת.
הגעתי הביתה לאחר 15 דקות נעלתי אחריי והעפתי ממני את הבגדים הגדולים והמסריחים האלה התקדמתי לכיוון השירותים ונעמדתי מולם החזקתי את הבדיקה בידיי חוששת מהתוצאה התחלתי לרעוד מהפחד 'אבל אני בטח סתם מפחדת' אמרתי לעצמי 'אין מצב שאני בהריון' נירגעתי קצת ונכנסתי לשירותים על האריזה היה כתוב לחכות לתוצאות במשך 10 דקות וכך עשיתי כל שניה שעברה הרגישה לי כמו נצח בזמן הזה ניסיתי להעסיק את עצמי ועשיתי את זה בעזרת הכנת אוכל. לא הייתי רעבה גם ידעתי שלא יהיה מי שיוכל את זה אבל לא יכולתי לשבת מול הבדיקה למשך 10 דקות. כיוונתי לעצמי התראה לאחר 10 דקות זה באמת צילצל התקדמתי באיטיות ובפחד אל המקל כדי לראות את התוצאות עצמתי עיניים לא רציתי לראות. שני קוים ורודים אומר הריון קו אחד ורוד אומר שאין זה מה שאני צריכה קו אחד. בבקשה שזה יהיה קו אחד. פתחתי את עיניי
שני קוים ורודים " לא.." אמרתי בשקט כשאני סוגרת את הפה שלי עם ידי "לא לא לא לא.." אמרתי בקול חזק יותר דמעות החלו לרדת מעיניי בקצב נוראי עליתי לחדר שלי לאחר שאני זורקת את המקל המזדיין הזה על הריצפה. נישכבתי על המיטה ובכיתי. בכיתי כלכך חזק פחדתי שהעיניים שלי יצאו מהמקום מרוב דמעות. הכל הסתחרר לי. ראיתי שחור מרוב דמעות "לאא.." אמרתי לעצמי כשאני נירדמת לתוך הדמעות
~כעבור שעתיים~
התעוררתי והשעה הייתה 5 אחר הצהריים כל הגוף שלי כאב והעיניים שלי שרפו לא רציתי לעשות כלום או לחשוב על כלום הייתי כלכך חלשה חשבתי שאני עומדת להיתעלף ירדתי למטה בשביל למזוג לעצמי כוס מים שתיתי אולי 3 במכה ואני אף פעם לא שותה 3 במכה  לקחתי עוד כוס אחת ובאתי לחזור לחדר שלי הלכתי לעבר המדרגות וראיתי דמות עומדת בסלון מרוב בהלה הכוס נפלה מידיי והיתנפצה על הריצפה "שרון" שמעתי את קולו של שון ונירגעתי מיד "בואי לכאן" הוא אמר וקולו רועד לא הבנתי מה כבר יכול לקרות לו "איך ניכנסת?" שאלתי כשהבחנתי בגבו אליי "לימור" הוא אמר ובקצרה והיסתובב אליי שני ידיו החזיקו משהו התעמקתי וראיתי את המקל הארור הזה קפאתי במקומי והרגשתי ניחנקת מדמעות שאיימו לפרוץ "בגלל זה רצית להיפרד?" הוא שאל כשהוא מתקרב אליי וראיתי את עיניו אדומות כמו דם, הוא בכה. "את בוגדת בי?" הןא שאל בשקט מנפנף את המקל "שון לא.." אמרתי לו בשקט "עזבי.. אני לא רוצה לשמוע אותך… רק תגידי לי מי זה.. ואם הוא יודע בכלל שאת יוצאת איתי כבר שבועיים."
"אני לא יודעת.."  אמרתי בשקט והתחלתי לבכות "מה את לא יודעת?? מה?? אני רוצה להבין למה יש לך ערכה לבדיקת הריון בבית כשאני ואת אפילו לא שכבנו. זה מהאקס הזה שלך? הוא חזר לשעה והחלטת לנסות לגרום לו לחזור??" הוא אמר לי. יותר נכון צעק עליי הרגשתי מושפלת כל כך.. כאילו כל מה שעברתי עד עכשיו לא מספיק. ידעתי שהוא ישנא אותי "תעני לי לפני שאני משתגע!" הוא אמר עצבני "אני לא יודעת של מי התינוק הזה שון.. אתה לא מבין??" שאלתי אותו מתחננת שינסה לחשוב שינסה להבין אותי דמעות פרצו מעיניי והיתרסקתי על הריצפה ניזכרתי שוב בכל מה שקרה ושנאתי את עצמי. "וואלה" שון אמר וזרק מידיו את המקל אל הריצפה ועבר על ידי כדי ללכת. תפסתי את יד ימין שלו חזק עם שני ידיי והוא נעמד במקומו. שון לא זז "אנ.." התחלתי להגיד וקטעתי את עצמי הרמתי את ראשי אליו ויכולתי לראות שהוא בעצמו בוכה "שוןן… אני נאנסתי" אמרתי לו מחזירה את ראשי את הריצפה שיחררתי את ידו וכיסיתי את פניי והמשכתי לבכות רק בכיתי יותר ויותר שון נפל על בירכיו וחיבק אותי חזק "אני כל כך מצטער יפה שליי" קולו רעד "אני כלכך מצטער" חיבקתי אותו חזרה והחזקתי אותו קרוב אליי. "אני יבוא לעזור לך" הוא אמר לי… הוא הבין למה התכוונתי וזה גרם לי לבכות יותר רעדתי מרוב בכי בתוך ידיו והוא רק חיבק אותי חזק כשהוא ממשיך לבקש סליחה.