the story of my life פרק 10!

טוב אז מחר זה היום האחרון לשבוע הראשון של הלימודים.. וזה אומר שביט און סיימו את התפקיד שלהם בבית ספרנו עברו 3 ימים מאז הנשיקה שלי עם שון… 3 ימים מאז שראיתי אותו.. מאז אותו יום אני פשוט הברזתי מכל הפגישות איתם זאת אומרת הגעתי בבוקר הייתי שם שעתיים ומתי שהם היו אמורים להיכנס הברזתי והסידור היה אותו סידור, אני מגיעה הביתה מסדרת את הדברים ואז לימור באה אליי כדי לראות סרט או סתם כדי לדבר או להכין שיעורי בית. הבנתי שהיא וליאם בקטע חזק עכשיו אבל כמו שכבר הספקתי להבין ליאם מאוד דיסקרטי והתקשורת לא יודעת על זה. היא כל הזמן ניסתה להגיד לי כמה שון מתעצבן כשהוא רואה שאני לא באה אבל אני משתיקה אותה באותו רגע שהיא פותחת את הנושא. פשוט לא בא לי לדבר עליו כשאני יודעת שאני פשוט מפסידה אותו. אבל זה יותר טוב בשביל שנינו אנחנו לא מתאימים.  בכל יום כשאני חוזרת הביתה אני רואה את האיש הזה.. עם המסכה, האמת שהוא מתחיל להפחיד אותי אבל אין לי מושג מה לעשות עם זה החלטתי לא לספר ללימור אני לא רוצה להלחיץ אותה סתם.

אחרי שהברזתי מעוד שיעור עם הבנים והכנתי את הדברים לקראת בואה של לימור החלטתי להיכנס למקלחת בינתיים.. בכל מיקרה יש עוד 10 דקןת עד שיגמרו הלימודים ואז עוד חצי שעה ברכבת אז יש לי זמן. ניכנסתי למקלחת ולאחר 25 דקות שמעתי משהו נכנס לבית ידעתי שזאת לא לימור כי היא הייתה אומרת שהיא נכנסה וגם יש לה עוד רבע שעה עד שהיא תגיע ברכבת. שמתי על עצמי את החלוק של האמבטיה וחיפשתי משהו קשה שאפשר להכות איתו ומאחר שאני נמצאת בפאקינג אמבטיה הדבר הכי חזק שיש פה זה פומפה אז כניראה שאין לי ברירה אלא לקחת את זה בתור אמצעי הגנה. הלכתי בשקט בצעדים קטנים ובטוחים ירדתי במדרגות לאט בודקת את השטח כל הזמן שמעתי קולות מהמטבח והתקדמתי לשם לאט עמדתי מול המטבח נצמדת לקיר וראיתי צל של דמות ששותה מיים. לא ברצינות?? כניראה לפרוץ לבית שלי היה מטיש מידי בשביל הבחור אז הוא החליט גם לקחת כוס מים התקרבתי אליו בשקט כשאני מוכנה להעיף לעברו את הפומפה. אבל כמובן שעם המזל שלי הרגליים שלי עדיין היו רטובות מה שקצת הקשה על ההליכה שלי אבל הייתי נחושה להגיע אליו הקדמתי יותר וכשהייתי במרחק שני צעדים ממנו החלקתי על הריצפה הוא הסתובב אחורה בבהלה ומצא אותי שוכבת על הריצפה לא היסתכלתי עליו כי הוא הפחיד אותי והתחלתי לצרוח הכל היה כלכך מהר וגח הוא צרח ביחד איתי ואז מתוך הצעקות הוא צעק אליי "שרוןןן תרגעי זה רק אניייייי" הוא אמר בקול שגבר על שלי פתחתי את עיניי ופגשתי בעיניו הכחולות של שון "פאקקק" צעקתי אליו "מה לעזאזל אתה עושה כאן??!" שאלתי ממשיכה לצעוק שמתי לב שהמגבת שלי קצת זזה כך שהמחשוף שלי גדל מידי והאיברים המוצנעים שלי כבר לא היו כלכך צנועים. ניסיתי לקום ממקומי שון שם לב ומייד עזר לי. ברגע שהייתי על רגליי סידרתי את עצמי והסמקתי למזלי אני שחומה אז לא כלכך שמים לב "תגיד לי אתה התחרפנת לגמריי??" שאלתי אותו בקול שקט ולאט לאט עליתי בטונים "אני חשבתי שאני עומדת למות דביל" צעקתי עליו " את חשבת שאת הולכת למות? אני זה שכיוונו אליו.. מה זה?? פומפה??" הוא שאל כשהוא מרים אותה מהריצפה ומחייך "הייתי במקלחת אתה יודע זה לא שאני מחביאה שם כלי נשק למיקרי הצורך" אמרתי ממשיכה להיסתדר  בתוך המגבת "אם כבר מקלחת.." שון אמר לי "אולי כדי שתלכי להיתלבש.." הוא אמר כשהוא בוחן אותי עשיתי כדבריו ועליתי לקומה העליונה היתלבשתי היסתרקתי וירדתי חזרה למטה שון ישב על הספה בוהה בפלאפון שלו היתיישבתי בספה שליד הספה שהוא ישב עליה, רציתי שיהיה מרחק בטוח בינינו, שון סגר את הפלאפון שלו הניח אותו על השולחן והביט בי "בואי לפה" הוא אמר מצביע על המקום שילידו "נוח לי כאן" עניתי לו "אני לא שאלתי אם נוח לך אמרתי שתשבי לידי" הוא אמר בשקט לא עיניתי לו ולאחר כמה שניות שון תפס את ידי והושיב אותי על ידו "נו דבר איך ניכנסת??" שאלתי אותו לפני שניספיק לחשוב יותר מידי "איך את חושבת?? את הדרך לפה זכרתי ואת הקוד לשער לימור נתנה לי והדלת לא הייתה נעולה מה שמזכיר לי שזאת הפעם האחרונה שאני מגלה שאת לא נועלת את הדלת" הוא אמר ברצינות שמלווה בדאגה יכולתי לראות שהוא לא צוחק "תגידי לי.." הוא אמר כשהוא מתקרב אלי יותר "למה את מבריזה מבית ספר?"
"אני לא מבריזה מיום שלם.. רק מהשיעורים שלכם" אמרתי בשקט "למה? כי התנשקנו? מה את ילדה קטנה?" הוא אמר כשהוא ממשיך להיסתכל עליי ולאט לאט מתרחק ממני "באמת חשבת שאם לא תבואי זה יגמר? חשבתי שאת רוצה את זה בידיוק כמוני" הוא אמר כשהוא בוחן את המבט שלי "אני כן רוצה את זה אבל.." אמרתי ושון קטע את דבריי "אבל מה??? למה את צריכה לסבך את זה אנחנו לא יכולים להינות פשוט מהרגע? למה את צריכה להבריז מהשיעורים שלי זה לא באמת יעזור לך הרי.." הוא אמר והיה שקט לרגע "אתה לא מבין שמי שמסבך את הדברים זה אתה? לא עדיף שפשוט נמשיך את החיים כאילו  כלום לא קרה?" שאלתי אותו " הייתי יכול להמשיך כאילו כלום לא קרה אם באמת כלום לא היה קורה אבל זה לא המצב.. ואנחנו היתנשקנו ואני הרגשתי שם משהו ואני יודע שגם את… אז בואי נדבר על זה יש לנו זמן… ממה את מפחדת?" הוא שאל מסתכל עליי במבט רציני הוא קרוב נורא אני אפילו יכולה לשמוע את הנשימות שלו "אני לא מפחדת…" אמרתי בשקט "אז למה את בורחת ממני?" הוא שאל כשהוא מתחיל ללטף את פניי "אני… אני לא יודעת.."
"אל תעצרי את עצמך.. אל תפחדי לדבר איתי, תגידי לי מה קורה.." הוא אמר בשקט "כלום לא קורה" אמרתי לו ושמתי לב שהוא מתעצבן "תפסיקי לחפף אותי"
"אני לא." אמרתי עולה בטונים "את כן!" הוא צעק מתרחק ממני "תגידי לי ממה את מפחדת!"
"ממך!" אמרתי לו מיד. לא יודעת למה. לא חשבתי פשוט אמרתי "למה את מפחדת ממני?" הוא שאל  באותו טון נמוך שאיתו התחיל אך עדיין קצת עצבני "לא יודעת.. " אמרתי כשאני מתרוממת מהספה ומתחילה להסתובב במעגלים סביב עצמי "אני פשוט.." התחלתי להגיד ועצרתי את עצמי, שון חיכה שאני ימשיך הוא לא הפריע לי הוא ישב עם כל גופו לכיווני מסתכל עליי זזה מצד לצד כשהמפקים שלו נשענים על בירכיו. "אני…" אמרתי ועצרתי את עצמי שוב "את מה? למה אני מפחיד אותך שרון?" שאל שון דורש לדעת את התשובה "זה כבר קרה לי פעם אתה מבין?" אמרתי מתחילה לדבר "התחלתי לפתח רגשות למשהו שהכרתי בקושי כמה ימים והוא ריסק אותי הוא עזב אותי כאילו לא הייתי קיימת. בכיתי עליו שנה שלמה. אני יודעת שזה נישמע מטומטם אבל אהבתי אותו עד כדי כך… הייתי מוכנה למות בשבילו, והוא? הוא הלך בשניה שהוא כבר לא היה צריך אותי בשניה שנימאס לו.. אני אפילו לא יודעת ממה.. אולי מלחכות או.. אני לא יודעת.. מה שאני כן יודעת זה שהוא פשוט הלך והשאיר אותי מפורקת.. ואתה… אתה עושה לי בדיוק את מה שהוא עשה רק ביותר גדול.. ואני לא יודעת אם אני יצליח להיתמודד שוב פעם עם לב שבור." אמרתי ופרקתי את הלב מולו ירדה לי דמעה כשניזכרתי בו.. האהבה הכי גדולה שלי הוא גם השיברון לב הכי גדול שלי ושון? הוא פשוט כלכך דומה לו… שון ראה את הדימעה הזאת והוא קם מיד ממקומו אליי "חשבתי שכבר סיכמנו שאני בחיים לא יעשה משהו שיפגע בך" הוא אמר ברוך כשהוא מנגב את דמעתי "כן, נכון.. אבל גם הוא הבטיח לי את זה אתה מבין? וזה לא הפריע לו לקום וללכת" הוא שוב עשה את זה.. אני מכירה אותו פחות משבוע איך לעזאזל יכול להיות שיש לו השפעה כזאת חזקה עליי? איך יכול להיות שדברים שבחיים לא סיפרתי לאף אחד חוץ מלימור הוא מצליח להוציא ממני? "ואתה יודע מה הכי מפחיד אותי? אין לי מושג איך.. אבל אתה היחיד שמצליח להוציא ממני כלכך הרבה בכלכך מעט זמן"
"מצטער שזה מפחיד אותך.. אבל האמת ש.. אותי זה די משמח.. תודה שאת פתוחה איתי" הוא אמר וסחף אותי אליו לחיבוק "אני לא יודע אם שמת לב אבל.." הוא התחיל לומר לי "את בעצם התודת הרגע בזה שיש לך רגשות אליי" הוא אמר והתנתקתי לאט מהחיבוק. אני באמת עשיתי את זה עכשיו… "בואי רק ננסה אוקיי? תני לי חודש. אם זה לא יתאים אחרי חודש את לא תשמעי ממני יותר" הוא כלכך יפה "חודש?" אמרתי לו והוא חייך אליי "רק חודש אחד.."
"אבל אתה ראית מה קרה אחרי יום אחד ואז אנחנו אפילו לא עשינו משהו, אז מה יקרה עכשיו? אוי אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה." אמרתי לו "אז אל תחשבי!" הוא אמר נירגש "אף אחד לא צריך לדעת.. זה יהיה הסוד הקטן שלנו.." הוא אמר בחיוך שובבי כשהוא מחפש את המותניים שלי "טוב, חודש אחד עוד לא הרג אף אחד נכון?"
"נכון" הוא אמר בחיוך גדול והתקרב אליי כדי לנשק אותי.
היה משהו בנשיקה הזאת סוג של הקלה אבל גם סוד של פחד. היו לי מליון פרפרים בבטן אבל זה הרגיש כאילו הם כלואים. כמו תחושה שמשהו רע הולך לקרות, אבל אני עדיין עושה משהו שאני כלכך רוצה ושכלכך עושה לי טוב.
אני לא יודעת מה קורה לי. אני רק יודעת שלא בא לי להפסיק את הנשיקה הזאת. אבל אף אחד לא שאל אותי מה בא לי כניראה כי לאחר כמה שניות שון התנתק ממני "זה אומר שמחר אני סוף סוף יראה אותך בשיעור" הוא שאל "אני לא יעז להחמיץ את זה המורה" אמרתי מתגרה בו "יופי תלמידה נאמנה שלי" הוא אמר מחייך בזדון והיתקרב אלי שוב.
יכול להיות שזה באמת יכול להצליח?