The Reason why i smile…-Love story 2

"אמלי?"
שמעתי קול מוכר מאחוריי, הסתובבתי וראיתי את הבוס. -"היי בוס"
"פעם ראשונה הקדמת."
הנהנתי, מה עוד יכולתי לעשות?
הוא פתח את המסעדה וכל העובדים נכנסו, שמתי את הסינר על עצמי ונשענתי על הדלפק.

"גשי לעבודה מה נרדמת!" הבוס צעק, כן הוא יכול להיות קרציה לפעמים, גם ככה זה התפקיד שלו.
הסתובבתי ולקחתי את התפריט, שיפשפתי את המצח וכיווצתי את עיניי, עיניי ננעלו על מישהו מוכר. עקבתי אחריו עם התפריט עד שהוא התיישב, -"שלום, מה תרצה להזמין?"
הוא הוריד את המשקפיים ואז זיהיתי אותו, זה היה איפרן.
"אמלי!"
-"איפרן!" אמרתי בעודי גוררת את הכיסא ומתיישבת מולו, "הכל בסדר?"
-"כן, גם ראיין, ממש מצוין" מלמלתי לעצמי, "סליחה?"
-"אנחנו צריכים לדבר." לקחתי נשימה ארוכה והסתכלתי לתוך עיניו.
"אוקיי, כאן?"
-"לא, אבל אני צריכה שתשקר בשבילי."
"לראיין? אני לא יכול אני מצטער" הוא לקח את התפריט והעביר כמה מבטים
נאנחתי והסתכלתי עליו, -"אני יכולה לשקר!"
"ואת קוראת לעצמך חברה?"
-"ידידה לבינתיים, ואתה חייב לשקר, בבקשה."
הוא הנהן, חייכתי אליו חיוך תודה וחזרתי למטבח, אני פשוט חייבת לדבר איתו על זה. אני לא יכולה להחזיק את זה בפנים, לא יכולה!

אחרי שהגשתי לו את כל האוכל הצמחוני שהוא אוהב עברתי לעוד לקוחות.
סיימתי לעבוד ב10 וחצי, קיבלתי עוד כמה צעקות מהבוס ויצאתי מהמסעדה, היה קר מאוד אז התחלתי לרוץ, רצתי כל כך מהר עד שנפלתי ליד עץ ענק ונשענתי עליו, -"אחח" נענקתי מכאבים הדם התחיל לרדת, הורדתי את הגופיה שלי וקשרתי אותה לברך כדי שהדם יפסק.
בסוף איכשהו הגעתי הביתה בצעדים קטנים ואיטיים, העיניים של ראיין ישר קלטו את הגופיה הספוגה בדם -"מה קרה לך?"
"אה עזוב, לא משהו.. אני אכנס למקלחת ואז אלך לישון."
-"איך היה בעבודה?"
"כרגיל," אמרתי ועליתי במדרגות למעלה, לא רציתי לדבר איתו על איפרן. לא הרגשתי שזה הזמן הנכון לדבר איתו על איפרן.