The little things in love – סיפורי ערסים -פרק 10

– נקודת מבט אורי –
יצאתי מהמועדון רצתי אחרייה, צרחתי לה..
" אור תקשיבי לי בבקשה ממך, אני אוהב אותך "
היא המשיכה לרוץ היא לא שמה לב למה שקורה מסביב היא הייתה באמצע הכביש..
" לאאאאאאאאא " צרחתי
רצתי לכיוון שלה .
" אור, אור קומי, קטנה שלי קומי, אני אוהב אותך אור, אני פה, אל תדאגי. " אמרתי לה התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים הכל באשמתי, אני לא מאמין שבגדתי בה, אני לא מאמין שכל זה בגללי..
בראש רצו לי מלא מחשבות אבל לא זה לא הזמן..
כל מי שהיה במועדון הקיפו אותנו..
" תזמינו אמבולנס מה אתם מסתכליייים?! " צרחתי על כולם.
לין יצאה החוצה .
" תרחק ממנה " היא צעקה עליי בזמן שהראש של אור עליי.
" תתרחק ממנה לא שמעת? " לין אמרה בדמעות.
" הכל בגללך " לין צרחה עליי ובכתה כמו ילדה קטנה.
" אני מצטער " אמרתי והורדתי את ראשי חיבקתי את אור חזק לא רציתי לשחרר אותה.
האמבולנס הגיע.. לקחו את אור ואני עליתי איתה על האמבולנס נתתי את המפתחות של האוטו לליאור כדי שיבוא עם לין אחרי האמבולנס.
הגענו לבית חולים ..
" אורי? " אור לחשה ללא כח.
" ששש קטנה שלי אל תתאמצי יותר מידי הכל יהיה בסדר. " אמרתי לאור.
" למה בגדת בי ? חשבתי שאתה אוהב אותי " אור אמרה בעצב ובכאבים ראו שקשה לה לדבר ולזוז.
" אני אוהב אותך מאצית " אמרתי ואור כבר לא שמעה אותי היא התעלפה שוב.
אמא של אור תגיע עוד כמה ימים היא לא בארץ אז בנתיים אני ישמור על אור וישאר איתה פה.
הרופא ניגש אליי " היא בסדר היא פקחה את העיניים אתה יכול להיכנס לראות אותה " הוא אמר.
נכנסתי לחדרה בשקט עם זר פרחים ביד אחת ובשניה תמונה שלנו מתנשקים במסגרת של לב.. זה היה המתנה לחודש שלנו ..
היא לא הרימה את ראשה היא הייתה מקופלת עם הרגליים והראש בתוכם..
" אור " אמרתי בעצב.
"למה אורי? לא הייתי מספיק טובה? לא יכולת לחכות לי? למה עשית לי את זה " היא אמרה בקול חנוק מדמעות.
" אני מצטער יפהשלי אני כל כך מצטער קטנה שלי " אמרתי והתקרבתי אליה
ניגבתי לה את הדמעות והתקרבתי לנשק אותה.
" לא אורי " אור זזה.
" אתה רואה את התמונה הזאת? תסתכל איזה מאושרים היינו בתמונה ועכשיו הרסת את זה, תסתכל איפה אני עכשיו, הרסת אותנו " אור אמרה והתחילה לבכות שוב .
התחילו לרדת לי דמעות מהעיניים..
" מה אתה כוסית מה אתה בוכה? " אמרתי לעצמי בתוך ראשי.
כנראה אור שמה לב ו..
היא ניגבה לי את הדמעות וחיבקה אותי חזק.
" מאצית אני כל כך מצטער, אני אוהבת אותך יותר מאת עצמי, את העולם שלי, אני יבין אם לא תרצי לסלוח, אבל אני לא יכול בלעדייך, אני לא מדמיין את עצמי בלעדייך קטנה שלי " אמרתי לאור בזמן שהיא מנגבת לי דמעה שירדה לי מהפנים ..
" טוב " אור אמרה.
התקרבתי לנשק אותה והיא נישקה אותי בחזרה כפרה עלייה אין אחת שיכולה להרגיע אותי חוץ ממנה.
" אבל.. " אור הוסיפה אחרי הנשיקה.
"אבל? " אמרתי
" אבל אני צריכה לחשוב אם אנחנו יכולים לחזור בנתיים אנחנו ידידים " היא אמרה.
" אין בעיה " אני מבין אותה היא צריכה את הזמן שלה.
"אהה ואור שומעת? " הוספתי.
" מה יש? " היא ענתה בחיוך שרוף על החיוך שלה.
" אמא שלך תחזור רק עוד כמה ימים, בנתיים אני שומר עלייך וגם בבית, והרופא אמר שאת עוד מעט תשתחררי… ובנתיים את רעבה? "אמרתי לאור.
" מממ טוב וכן אני גוועת " אור הוסיפה מתביישת .
" מה את מתביישת ישמנמנה " צחקתי עליה והיא עשתה פרצוף נעלב.
" קוף לא סובלת אותך " היא אמרה
עשיתי פרצוף נעלב.
היא נישקה אותי בקטנה ואמרה..
" נווווו לך תביא לי לאכול לפני שאני אוכלת אותך "
" תמיד מוזמנת " אמרתי בקול שובב היא הסמיקה ו הלכתי להביא לה לאכול.