The End Of Our World – פרק 9

האפלה ירדה והחשיכה השתלטה על הכל, עננים אפורים כיסו את הרקיע כך שהירח בקושי האיר הלילה. 
אני עושה את דרכי אל עבר האסם שמאחורי הבית הגדול וליבי פועם בחוזקה מרוב התרגשות.
לא ראיתי את אוון עוד מאז הצהריים שישבנו על נדנדת העץ הישנה. 
אני מפלשת את דרכי באפלה, הולכת בזהירות כדי לא ליפול בחשכה עד שאני מגיעה אל האסם הגדול. 
דלת העץ הגדולה פתוחה לסדק דק, אני פותחת את הדלת בתנופה ונכנסת מבעדה, סוגרת אותה מאחורי והפעם לגמריי. 
מנורת אש קטנה ובודדה מאירה את החשכה ומסמנת לי לאן ללכת בדממה השוררת. 
אני מתקרבת אל המנורה המונחת על קוביית חציר גדולה ודי גבוהה, צעד אחר צעד ואני מגיעה אל היעד. 
סדין משובץ פרוס על ערמת חציר דקה, אף אחד לא נמצא… הייתי בטוחה שאוון יהיה כאן. 
״אוון?״ אני קוראת בקול אל האוויר מסביבי, שקט משתלט על האסם הגדול, אף קול לא עונה לי ומפר את הדממה. 
אני מתיישבת על הסדין הדק ומביטה מסביבי בערימות החציר הגדול המסתירות אותי ויוצרות גומחה קטנה בה השמיכה פרושה. 
זה נראה מושלם. 
שנים שלא ראיתי חציר, זה מחזיר אותי אחורה, ממש אחורה אל אותם הימים בילדותי שהייתי נוסעת עם הוריי אל בית החווה של סבתי בטקסס. 
״היי״ אוון לפתע מופיע מאחורי אחת ערימות החציר, נושא בידיו שתי כוסות זכוכית עמוקות ואותו יין אדום ששתינו ממנו ליל אמש. 
״היי…״ אני מחייכת לעברו חיוך רחב החושף טור שיניים לבנות וישרות, הוא מתיישב לידי על השמיכה המשובצת. החציר המפוזר מתחת הופך את הישיבה לנוחה ולא כאילו אנחנו יושבים על רצפה קשה. 
הוא מנשק קלות את שפתיי ופותח את בקבוק היין, מוזג אל תוך הכוסות יין אדום כמעט עד לקצה. 
״אתה מנסה לשכר אותי?״ אני שואלת אותו בגיחוך ובציניות, הוא לוגם לגימה גדולה מכוסו ומחייך אלי. 
״כן, זה הרי החלק בו אני רוצח אותך״ הוא חוזר על דבריי מקודם היום בצהריים, שישבנו על נדנדת העץ במרפסת הקטנה שמחוץ לבית. 
אני אוזרת את כל האומץ שיש בי ושותה מחצית מתכולת הכוס בשלוק אחד, הוא צוחק ומניח את כוסו בצד. 
אני מתקרבת אליו ועולה מעליו, רגליי פסוקות משני צדדיו. 
הוא מחייך חיוך רחב החושף טור שיניים צחורות וישרות ונשען אחורנית על ידיו. 
״חשבתי שזה החלק בו אתה גורם לי לצעוק את שמך לשמיים״ אני לוחשת בשקט לאוזנו. 
כנראה שזה מה שמדליק אותו, חיוכו יורד בשנייה ומבט רעב מופיע על פניו הגבריות והנאות.  
הוא הופך אותנו על גבי כשהוא רוכן מעלי, אגנו דבוק לאגני וגורם לי להמתח בהתרגשות מתחתיו. 
״אני הולך לגרום לך לצעוק כל כך חזק״ הוא ממלמל מלוכלך אל תוך אוזניי ואני מרגישה איך כל גופי זע מתחתיו ואני רק רוצה שיוריד את הבגדים מעלי. 
״תעשה את זה… עכשיו!״ אני מתחננת אליו בקולי, הוא מוזיז את שערי אחורנית ומנשק את צווארי בכוחניות המוכרת שאני אוהבת להחריד. 
אני יודעת שעד שזה יקרה הוא יתחרפן אותי, יגרום לי להתשגע מפעולותיו כמשחק מקדים. 
זה מדהים עד כמה הוא רך, אוהב ועדין ובאותה מידה כוחני, סוטה וחזק. 
הוא מכפתר לאט את כפתורי חולצת הג׳ינס שהוא לובש לגופו, כל כפתור נראה שהוא מקדיש לו עולם ומלאו עד שהוא פותח אותו ועובר להבא והזמן האיטי כל כך מייסר אותי. 
אני שולחת את ידי כדי לעזור לו לסיים לפתוח את הכפתורים שבחולצתו במהירות, אך הוא תופס בידיי ומרקע אותו לצדדי גופי. 
״את לא הולכת לעשות דבר אלא אם כן אני אגיד לך״ הוא אומר בחיוך קטן וזחוח, חיוך קטן וכל כך בטוח.
אני מחייכת ומתפתלת תחתיו, מחכה שיסיים להוריד את בגדיו כדי שיעבור להוריד את שלי מעלי. 
הוא מפשיט מעל פלג גופו העליון את חולצת הג'ינס חושף בפניי את גופו השרירי כל כך ואת הקעקוע הגדול שעל כתפו השמאלית האחורית והקדמית. 
אני סורקת אותו במבטי, את גופו האלוהי ואת פניו היפות.
בחיים הקודמים שלי בחיים לא הייתי מעיזה לצאת עם גבר יותר גדול ממני במספר שנים טובות. 
אבל בחיים האלו, לעזאזל אני אעשה כל מה שאני רוצה. 
אני שוכבת מתחתיו, הוא עומד על ברכיו הפסוקות מצדדי גופי הרזה. 
הוא מתכופף אלי ומצמיד את שפתיו הרכות לאוזני, מנשקות את תנוכי בעדינות רבה. 
״עד כמה את רוצה אותי ערום?״ הוא שואל בלחישה שקטה, לעזאזל הוא כמו ג׳ארד, יודע איך להדליק בחורה. 
הוא יודע בדיוק מה לומר ועד כמה מלוכלך. 
״כל כך״ אני לוחשת בחזרה אליו, מרימה את ידי כדי ללטף את פניו, הוא שוב תופס בידיי ומרקע אותן בחזרה אל הרצפה. 
״את לא עושה שום דבר אלא אם כן אני אומר לך, זה ברור?״ הוא אומר בחיוך קטן, אני מהנהת אליו מסמיקה בחזרה. 
הוא מניח את ידיו על כפתורי מכנס הג'ינס השחור שהוא לובש, פותח אותו באיטיות כואבת להחריד. 
הוא לא מוריד עדיין את המכנס, ידיו פונות אלי הוא מניח את ידו החמה על ירכי מתחת לשמלה הלבנה שעדיין לגופי. 
צמרמורת חולפת בגבי כשהוא עולה מעלה מעלה בזהירות. 
כול גופי מתקשח שאצבעותיו נצמדות אל תחתוני מושכות אותן לאט ומסירות אותן מעל גופי. 
משאיר אותי ערומה מתחת לשמלה הלבנה והפשוטה שמשמת לי כשכבת מגן. 
״אני כל כך נהנה לראות אותך מתרגשת״ הוא מלמל בשקט וידו שוב עולה מעלה, נוגעת בעדינות ולוחצת לחיצות קטנות שמשחררות זרמים של הנאה בגופי הרזה והקטן. 
הוא מתנתק לאט לאט, מפשיט את השמלה הלבנה שלגופי וזורק אותה מעל ראשו מעבר לשמיכה עליה אנחנו שוכבים. 
רק האש הבוערת בתוך העששית היא היחידה שמספקת לנו אור בתוך החשכה השוררת. 
הוא מהר מאוד מוריד מעלי גם את חזייתי וזורק אותה כמו את השמלה מעל ראשו מעבר לשמיכה עליה אנחנו שוכבים. 
אני ערומה לחלוטין תחת מבטו הסורק והרעב כל כך. 
הוא מנשק את שפתיי בחוזקה ובתשוקה מחליק את לשונו פנימה ומשאיר אותי חסרת נשימה. 
תוך כדי הוא מוריד את מכנסי הג'ינס  השחורים והישנים שלרגליו, את הבוקסר הצמוד אליו וזורק גם אותם הצידה מעבר לשמיכה המשובצת. 
הוא הופך אותנו, גבו מתנגש בשמיכה הרכה והוא מושיב אותי בזהירות, קולות האנחה שלי מהר מאוד ממלאות את חלל האסם הגדול. 
״אוון…!״.