The End Of Our World – פרק 7

עיניי עצומות וחושך עוטף אותי, אני מרגישה את ידו מלטפת את גבי העירום ומציירת עיגולים דמיוניים על עורי המתוח והחם. 
אני לא מדברת, או זזה, שוכבת בשקט בחשכה בין זרועותיו העבות של אוון. 
הרגשה כל שהיא ממלאת את גופי, צמרמורת חולפת במעלה גבי עם כל נגיעה שלו בגבי. 
הוא שותק, לא אומר דבר בדיוק כמוני, רק רעש נשמותיו מפרות את הדממה השולטת. 
ידיו עולות במעלה גבי אל צווארי, משחקות בשערי ויורדות שוב מטה, במורד עמוד השדרה שלי. 
מגיעות אל גבי התחתון מלטפות, תופסות במותניי והופכות אותי לאט על גבי. 
הוא עדיין לא אומר דבר, שקט שולט עלינו והחשכה ממשיכה לעטוף אותנו, אני לא פוקחת את עיניי. 
הוא ממשיך ללטף אותי, מעביר את ידו על בטני, על לוח החזה שלי, יורד לאט מטה אל עבר הבטן התחתונה שלי. 
מצייר עיגולים דמיוניים שגורמים לצמרמורת נעימות לטפס במעלה גבי. 
ידו ממשיכה לרדת מטה, אל קו תחתוני התחרה שלי, מלטפת בעדינות וגורמת לכל גופי להמתח תחת הנגיעות העדינות שלו בגופי. 
אני פוקחת לאט את עיניי ומסובבת את מבטי אליו. 
הוא ממשיך ללטף בעדינות את גופי, לוחץ לחיצות קטנות שגורמות לכל הגוף שלי לרעוד בהנאה. 
הוא מביט אל תוך עיניי ברכות, נושק קלות לשפתיי ומצמיד את מצחנו האחד אל השנייה. 
ידיו מושכות אותי קרוב יותר אליו, ראשי מונח בשקע צווארו החם והמתוח. 
״את בסדר?״ קולו סוף סוף קורע את השקט והדממה, אני מהנהנת לאט בראשי. 
״לא הכאבתי לך נכון?״ הוא מנסה לאשר את חששותיו מהן פחד יותר מכל. 
זה כאב, אני לא יכולה להגיד שלא, אבל אהבתי כל כך את הכאב הזה. 
אהבתי את כל מה שקרה. 
״לא״ אני מלמלת בשקט לאוזנו, מטביעה נשיקה קטנה ועדינה ללחיו המלאה זיפים קטנים ושחורים. 
״אני מקווה שלא אכזבתי אותך״ הוא לוחש בשקט, שומר על אווירת החשכה הנעימה. 
אני מגחכת למשמע דבריו, אולי אני זאת שצריכה להיות מקור האכזבה, הרי הוא הראשון שלי. 
״זה היה מדהים…״ אני לוחשת אליו בחזרה, כל נגיעה, כל תנוחה, הכל היה מדהים. 
״אני רוצה שתבטיחי לי משהו״ הוא אומר לאחר רגע קל ובודד, אני מרימה את מבטי משקע צווארו ונשענת על ידי על לוח החזה הקשה שלו. 
הוא סורק את מבטי הרך ומלטף את הלחי שלי בעדינות. 
״את לא מתכוונת לעזוב״ הוא יותר אומר מאשר שואל, חץ מפלח את ליבי הפועם בחוזקה כבר מזה שעות רבות. 
כן התכוונתי לעזוב, רק בעוד מספר ימים ספורים, התכוונתי לעזוב ולהשאיר את האחים לנפשם. 
אבל אחרי כל מה שקרה עכשיו, אני לא בטוחה שאני מסוגלת ללכת ממנו. 
הוא הופך אותנו בקלילות, גבי נחבט בספה הרכה בצבע קרם בהיר והוא רוכן מעלי. 
״אני אעשה הכל בשביל לא לגרום לך לעזוב״ הוא לוחש לאוזני ומנשק אותה קלות, מתחיל שובל של נשיקות. 
הוא מנשק קלות את שפתיי ויורד אל צווארי, אני שוב נמתחת תחת גופו הגדול והשרירי. 
הוא ממשיך לנשק אותי, שפתיו מרפרפות בעדינות על עצם הבריח שלי, ממשיכות אל לוח החזה החשוף שלי, ממש מעל ליבי הדוהר בעוצמה. 
הוא ממשיך מטה, אל בטני השטוחה ונושק קלות לטבורי. 
ידיי נכרכות סביב צווארו, כל גופי זע בהתרגשות מתחתיו. 
״את רוצה שאעצור?״ הוא שואל אותי בקול שקט ומושך שגורם לדמי להתפרע בעורקיי. 
״אף פעם״ אני מלמלת בשקט והוא ממשיך בשובל הנשיקות שלו שמותירות על עורי שובל של שריפה. 
הוא נושק לבטני התחתונה, יורד באיטיות מייסרת עד ששפתיו פוגשות במפסעה שלי. 
אנחות הנאה גרוניות שוב בוערות מפי, שקטות כל כך אבל עדיין מפרות את הדממה. 
הוא ממשיך לנשק אותי, אני מתפתלת תחתיו, בהנאה צרופה ועדינה. 
הוא מתנתק ממני ועולה בחזרה מעלה, בחזרה אל פניי ונושק קלות לשפתיי.
הוא כל כך טוב בזה, המילה מדהים מתארת בצורה הכי טובה את כל מה שקורה כאן על הספה הרכה. 
אבל המחשבה שאני לא היחידה שהייתה תחת גופו השרירי והגדול, ששפתיו נשקו לא רק את גופי… גורמות לפעימה הכרחית להחסיר מליבי לפתע. 
״הכל בסדר?״ הוא שואל אותי בכיווץ גבות כשהוא שם לב לשינוי הקטן ביותר במצב הרוח שלי. 
אני מהנהנת אליו קלות, מחייכת אליו חיוך קטן שמנסה להסתיר את המחשבות שלי. 
״מיה, כבר אמרתי לך עד כמה את שקופה בשבילי, הראש שלך, הוא כמו ספר פתוח עבורי״ הוא מלמל אלי בשקט, החיוך לא הצליח לקנות אותו ולגרום לו להאמין שהכל בסדר. 
״אני יודע שעשיתי משהו לא בסדר, הכאבתי לך? זה היה לא נעים?״ הוא שואל אותי ומלטף את הלחי שלי בדאגה. 
״זה היה מדהים, פשוט…״ אני מתחילה לומר, אני לא אשקר לו, הוא יבחין בכך ברגע שהמילה השקרית הראשונה תצא מבעד לפי. 
אני לא יודעת איך הוא מצליח לקורא אותי ככה, להבין אותי יותר טוב משאני מבינה את עצמי. 
״עלתה לי לרגע מחשבה שבה אני לא היחידה שנישקת אותה ונגעת בה…״ אני מלמלת אליו את האמת מעט נבוכה. 
זה כל כך מחשבה ילדותית מבחינתי, ברור שאני לא אהיה הראשונה שלו, הוא בן עשרים וחמש, לוודאי עשור שהוא חווה את הגוף הנשי. 
ואני רק עוד אחת מיני רבות בהן הוא נגע. 
״מיה…״ הוא מתחיל לומר וקם מעל גופי, לובש על פלג גופו התחתון את מכנסי הבוקסר השחורים שלו. 
אני קמה לכדי ישיבה על הספה הרכה, עוטפת את השמיכה הדקיקה סביב גופי העירום והחשוף. 
הוא מתיישב לידי ולוקח את ידיי בין ידיו החמות והגדולות, הוא מביט אל תוך עיניי. 
״את צודקת, את לא הראשונה שבה נגעתי, או נישקתי…״ דבריו גורמים לליבי להחסיר שוב פעימה הכרחית, למרות שידעתי את התשובה שלו לדבריי עוד לפני שהוא פצע את פיו, תחושת אכזבה עדינה עדיין מילאה לרגע את ליבי. 
״אבל בכל בפעמיים הקודמות ששכבתי, שום דבר מזה לא היה מתוך אהבה…״ הוא מתחיל לומר וגורם לי להרים את מבטי אל פניו בהפתעה. 
״אני אולי לא נראה כזה, ושזה יותר מתאים לג׳ארד באמת להיות כזה, אני לא גבר של בחורה אחת״ הוא מלמל אלי וגורם לי לפעור את עיניי בהפתעה. 
״מה?״ אני שואלת אותו מופתעת כל כך, דמעות גואות בעיניי, בשבילו הייתי עוד סתם אחת…
אני קמה מעל הספה, מהדקת את השמיכה הדקיקה סביב גופי העירום ומתרחקת ממנו לאט. 
״לא מיה! את לא הבנת אותי נכון״ הוא קם מעל ספה ורודף אחריי, מצמיד אותי אל הקיר הקר ורוכן מולי. 
״את אולי לא הראשונה ששכבתי איתה, אבל את בהחלט הראשונה שהייתי איתה מתוך אהבה״ הוא מלמל בשקט, נותן לי תצפית מושלמת לעיניו הכחולות זוהרות, שגורמות לבטני להקשר באלפי קשרים. 
אני מנשקת את שפתיו, האכזבה שמלאה את ליבי נסוגה ונעלמה כלא הייתה. 
הוא מנשק אותי בחזרה, מושך את ידיי מעל גופי ומצמיד אותן אל הקיר הקר, גורם לשמיכה הדקיקה ליפול על הרצפה. 
משאיר אותי שוב עירומה. 
הוא מרים אותי על ידיו כשרגליי עוטפות את מותניו והוא מוביל אותנו הפעם אל חדר השינה שלו שבהמשך המסדרון הקצר. 
הוא זורק אותי על מצעי המיטה ועולה מעלי, מנשק את צווארי בתשוקה ובחוזקה. 
״פעמיים באותו הלילה?״ אני נאנחת בחיוך אל אוזנו, ומסתבר שהאנחות השקטות שלי עושות לו משהו. 
״אם היה אפשר הייתי עושה אותך בלי הפסקה״ הוא מלמל לאוזניי את דבריו המלוכלכים, גורמים לי לפעור את פי בהלם לדבריו ולחיוך קטן להתפשט מיד אחר כך. 
ומהר מאוד הוא מושך מעל גופו את הבוקסר שלבש רק מלפני מספר רגעים ספורים.