the best worst thing פרק 2

"היוששש בנותתתת" צעקתי כשראיתי את מאיה ונעם עומדות בכניסה לקניון. "שירהההה" הן צעקו ביחד ורצו לכיווני. התחבקנו שלושתינו, והאמת שמהצד זה בטח נראה כאילו לא ראינו אחת את השניה חודשים. "אזז מה קורה?" שאלה אותי מאיה. "בקשר למה?" שאלתי חזרה. "נו את יודעת… הכל! ההורים שלך, שחר, ומי זה החתיךך הזה שראיתי איתך בחנות גלידה???" אני ישר האדמתי ונעם אמרה "רגעע יש חתיך חדש??? מי זה ואיך עוד לא קיבלנו פרטים??" "תמונה ועכשיו" מאיה צעקה עלי. "בסדר בסדר מפגרות שלי" צחקתי והראתי להן את התמונה. "זה רון, הוא בי"ב והוא לומד בפנימיה בדרום. הכרנו בתור לגלידה וסתם התחלנו לדבר .וקבענו להפגש שוב מחר." אמרתי הסתכלתי עליהן והתחלתי לצחוק. הן היו פשוט בשוק!! "פאק הוא חתיך" נעם אמרה. "ברמות אחרות" מאיה השלימה אותה. "האמת שהוא ממש חמוד ומבין… דיברנו אתמול איזה שעתיים בטלפון" אמרתי ונאנחתי. "מה לא בסדר?" מאיה שאלה. אוף, היא מכירה אותי יותר מידי הילדה הזאת… "לא יודעת" ניסיתי להתחמק. "נו" היא אמרה והמשיכה "את יודעת שאת יכולה לסמוך עלינו בכל נכון?" "ברור" עניתי מהר. "אני פשוט לא בטוחה שאני מוכנה…" המשכתי בהיסוס. "טוב בואו נניח לכל זה בצד, יש לנו הרבה מה לקנות ולארגן לקראת מחר! רוצות להתחיל עם התלבושת?" נעם אמרה ואני ומאיה הנהנו בשקט. סיימנו את הקניות יותר מוקדם ממה שציפינו אז החלטנו לקנות מתנות לכבוד תחילת הלימודים לבנים. קנינו להם ערכה זאת עם מלא מחברות ועפרונות וכל מיני דברים כאלה עטפנו יפה, והלכנו לכיוון הבית של יאיר. הם בטח מתאמנים שם לקראת המשחק שיש להם עוד שבוע. הנסיעה עברה בכיף, צחקנו מלא ודיברנו על מחר, מה יהיה, מי יהיה, מי יהיו המורים, אם יצטרפו ילדים חדשים… הגענו לבית של יאיר ודפקנו על הדלת. אמא שלו פתחה. "שלום ורד, מה שלומך? יאיר נמצא?" נעם שאלה. "הוא במגרש בחוץ עם הבנים, הם עוד מעט יוצאים למשחק… " הסתכלתי על השעון וראיתי שכבר אחד וחצי. הגענו בדיוק בזמן. ורד נכנסה לבית ואנחנו אחריה. "תודה ורד" אמרתי והלכנו החוצה. ראינו את הבנים משחקים יחד עם אבא של יאיר. תכלס הם ממש חתיכים… אבל זה ממש מוזר לחשוב עליהם בצורה אחרת מידידים. אני, יאיר, שגיא, שחר ונעם היינו ביחד מכיתה א'. מאיה הצטרפה בכיתה ה' ועמית בכיתה ז'.
"שלום לכם מכוערים שלנו!" מאיה צעקה והם ישר הסתובבו. "מה אתן עושות פה קופות שלנו?" שחר שאל. "הבאנו מתנות! תגידו תודה יפהה" נעם אמרה בקול נעלב בצורה מוגזמת. "תודה תודה תודה תודה" הם אמרו בקול תינוקי וקפצו עלינו בחיבוק. "בסדר בסדר תנו לנו לנשוםם" אמרתי וצחקנו כולנו. חילקנו בניהם את המתנות, והם המשיכו להתאמן. אנחנו ישנבו על הדשא והמשכנו לדבר בינינו. אחרי רבע שעה התחלנו להתקדם לכיוון המגרש בבית הספר, שם נערך המשחק. הבנים היו ממש לחוצים לקראת המשחק הזה. אחרי 10 דקות בערך הגענו. הבנים רצו לחדרי ההלבשה ואנחנו הלכנו לשבת ביציע. "אז רגעעע" מאיה אמרה. "איפה ומתי קבעת מחר עם רון?" היא המשיכה. "הוא בא לאסוף אותי מהבית ספר" עניתי "ולאן אתם הולכים?" נעם שאלה בהתרגשות. "הוא אמר שזאת הפתעה!!" עניתי לה. "איזה מתוקייי" מאיה אמרהובדיוק אז הבנים יצאו למגרש. התחלנו שלושתינו לצרוח ולעודד אותם כמו משוגעות. אחרי משחק יחסית ארוך הם ניצחו!! כל כך שמחתי בשבילםם ראיתי את החיוכים המרוצים שלהם כשהם ירדו מהמגרש חזרה לחדר הלבשה.
-נקודת המבט של שחר-
ניצחנו במשחק!!!!!!!!! אחרי כל כך הרבה אימונים והכנה!! אין תחושה יותר טובה ומתגמלת! מתחילים את השנה עם ניצחון! זו התחלה מעולה! ועוד במיוחד השנה שצריך לבחור קפטן חדש… וואו אני מת להיות הקפטן! רק בשביל זה הצטרפתי לנחרת מהתחלה! והשנה זה תורי. אני יודע שיאיר, עמית ושגיא יצביעו לי אבל אני צריך למצוא דרך לשכנע את השאר. ירדנו מהמגרש עם חיוך ענק על הפנים ונכנסנו לחדר הלבשה באווירה מעולה. התארגנו כולנו. אחרי 10 דקות כולם היו כבר מאורגנים ובדרך החוצה. "חכו רגע חברים!!!" אמרתי בקול ועילית על שולחן. "טוב, אז קודם כל, כל הכבוד לנו על הניצחון היום!! אנחנו פשוט אלופים ועם זה ימשיך ככה כל השנה, נגיע לאליפיות בקלות!! ובקשר לזה, רציתי לנצל את ההזדמנות, להגיש מועמדות לתפקיד הקפטן החדש. אני מבטיח לתת הכל לקבוצה ולהביא אותנו כמה שיותר רחוק ובתקווה, אפילו לנצח את אליפות ביחד!!!" המשכתי לדבר והסבתכלתי על הפנים של כולם. שגיא היה הראשון להגיב. "איזה מלך!!! הכי מתאים לך קפטן!" הוא אמר ועמית מיד הצטרף: "וואי כן!!!" הוא אמר בקול ויאיר אמר ישר אחריו: "קבלו את הקפטן העתידי שלנו!!! שחחרררר!!!" הוא צעק וכל הבנים התקרבו אלי והרימו אותי. מעולה. יותר טוב מזה, זה לא יכול היה ללכת. אני מת עליהם! החברים הכי טובים שיכולתי לבקש לעצמי. יצאנו מחדר ההלבשה וראינו את הבנות. "קבלו אותו… הקפטן העתידי של נבחרת הכדורסל!!!" הבנים צעקו ביחד והצביעו עלי. "וואוו שחר" נעם היתה הראשונה לומר. "כל הכבודדד" מאיה אמרה בהתרגשות. היא כל כך חמודה. רגע! מה אני אומר? היא החברה הכי טובה של אחותי! זה לא יכול לקרות! "מזל טוב אח קטן!" שירה היתה האחרונה לומר. שניה אחת… אח קטן??? "אח קטן? בחלומות שלך אחות קטנה!!!" עניתי לה. "בסדר בסדר אחים קטנים שכמוכם! יאיר התערב. "שתיכםם קטנטנים!!!" הוא אמר וצחק. "תחשוב שוב על איך אתה מדבר אל הקפטן שלך לעתיד" אמרתי בקול גאה. "אבל הקפטן!!" הוא אמר בקול בכייני. "אני יודע שאתה מת עלי!!" הוא המשיך וכולנו התחלנו לצחוק. "מה שנכון,בנכון" אמרתי ובדיוק שמתי לב שהטלפוןשלי מצלצל. הסתכלתי על המסך וראיתי שיחה מאמא. "היי אמא הכל בסדר?" שאלתי. "אני רוצה שאתה ושירה תגיעו הביתה מיד" היא אמרה בקול שלא הצלחתי לפענח. "אוקי אנחנו דרך" אמרתי וניתקתי את השיחה."שירההה" צעקתי לה "ממהההההה" היא ענתה. "אמא התקשרה היא רוצה שנחזור הביתה." אמרתי בקול עייף. "בסדר" היא ענתה בקול דומה. שוב חזרה לריבים, לצעקות, לבכי… אין לי כוח לזה, פשוט אין…
– נקודת המבט של שירה-
הנסיעה הביתה עברה בשקט. כל אחד היה תקוע במחשבות שלו. עד ששחר אמר בשקט "זה לא יכול להמשך עוד הרבה זמן" ויכולתי לשמוע כמה כואב היה לו לומר את זה. "בסופו של דבר הם יתגרשו, והכל יגמר" הוא אמר בקול רועד. "אתה באמת מוכן לזה?" שאלתי כמעט בלחישה. "לא יודע" הוא ענה כמעט בוכה. "לא משנה מה יקרה אנחנו ביחד נכון?" אמרתי בפחד מסוים. תמיד שמעתי סיפורים שאח אחד מעדיף את האמא ואח שני מעדיף את האבא והם הולכים כל אחד לכיוונו."אנחנו לא נפרדים" הוא אמר בקול החלטי. "אני לא יתן לזה לקרות" הוא אמר קצת יותר בשקט. התחבקנו, החזקנו ידיים ונכנסנו אל הבית.