That’s love – פרק 2

כעבור שלושה ימים (היום שבו הם היו צריכים ללכת למחנה )
נקודת מבט אגם :
"נו יפרה תקומי כבר" צעקתי לשירה מהמטבח. "קמה קמה קופה" אמרה בישנוניות כאשר צעדה לכיווני מהחדר שלי "אני יודעת שקבענו שנסע ביחד וזה התירוץ שלך שאני יבוא לישון אצלך אבל למה להעיר ב.."אמרה והסתכלה בשעון הקיר "8 וחצי בבוקר !?" אמרה בצעקה המומה
"אנחנו צריכות להיות שם ב10 וזו חצי שעה נסיעה אז תתארגני ונצא" אמרתי בלחץ. אם יש משהו שאני שונאת זה לאחר. אף פעם בחיים לא איחרתי. לאף מקום. להפך, אני זו שמקדימה.
"טוב טוב אני מתארגנת" מלמלה והלכה לחדרי.
נקודת מבט רז :
"אז ארזת הכל?" אמא שלי שאלה בפעם המאה אלף "כן אמא" אמרתי בייאוש. הלב שלי עוד שנייה יוצא מהמקום שלו. אני מת לראות אותה כבר. אני בסטרס מאתמול בלילה.
"אני אתגעגע רזי" אמרה בר והעירה אותי ממחשבותיי.
"גם אני אלייך ברי" אמרתי ומשכתי אותה לחיבוק חם ואוהב. גם אמא ואבא הצטרפו לחיבוק הזה. "טוב אבא אתה מסיע אותי?" שאלתי אותו כשהתנתקנו "כן אני לבנתיים מכניס את המזוודות לאוטו" אמר נשק לראשי והלך עם המזוודות לכיוון הרכב. "ביי מאמו אני אחזור לפני שתשימי לב" אמרתי כששמתי לב לדמעות שמבצבצות בעינייה.
~~פלאשבק~~
"אני אוהבת אותך" אמרה עם דמעות בעינייה.
"את בטח מבולבלת מהקרבה בנינו גומי" אמרתי ושמתי את ידי על ידה. גופה קפא תחת מגעי. הבטתי בה לא מאמין שאני הולך לשבור לה את הלב.
"אל תרחם עליי" צעקה והעיפה את ידי מידה "תגיד לי את האמת"
"אגם.." נאנחתי "אני לא אוהב אותך" אמרתי בנשימה אחת מנסה לצמצם את הנזק שיגרם. אחרי משפט כזה אין דרך חזרה.
"אני שונאת אותך רז!" צעקה וזרקה את השרשרת, הצמיד והטבעת שהענקתי לה ורצה הרחק ממני. משאירה אותי המום מהתגובה שלה. אני לא יודע למה עשיתי לה את זה.
~~סוף פלאשבק~~
אני עדיין מרגיש אשם על מה שקרה. זאת אחת הסיבות שלא דיברתי איתה מאז. עברו כבר 9 שנים מהרגע הזה. מהרגע ששברתי אותה. אני אף פעם לא אשכח את המבט הזה. היא כבר התגברה עליי. ראיתי אותה עם כל הבחורים האלו, נאים. נאים מאוד, יש לומר. אני הייתי צריך להתנהג אחרת. אבל תהיה לי הזדמנות לשנות את זה. מהיום.