that night פרק 25

ברגע שהשפתיים של בליין נגעו בשל סבסטיאן הוא הרגיש מיליון תמונות וזיכרונות קופצים לו לראש. בזמן שהוא הרגיש את סבסטיאן נצמד אליו ומנשק אותו בחזרה, הוא ראה בראש שלו אותו ואת סבסטיאן. הוא ראה אותו דוחה את סבסטיאן, הוא ראה אותו בוכה עם סבסטיאן, מנשק את סבסטיאן, מציע נישואים לסבסטיאן.. ו.. מתחתן עם סבסטיאן. בליין הרגיש את סבסטיאן מחזיק לו את צדי הפנים בידיים החמות והמוכרות שלו, וסבסטיאן התנתק והסתכל על בליין בתדהמה. "למה עשית את זה? למה נישקת אותי?" שאל סבסטיאן בשקט, עדיין אוחז את הפנים של בליין מולו. "נראה לי ש.." מלמל בליין, "אתה זוכר אותי?" לחש סבסטיאן. בליין חייך והניח יד על העורף של סבסטיאן. הוא בוער מחום. "איך אני אוכל לשכוח אותך?" לחש בחזרה בליין. סבסטיאן פלט אוויר בהקלה ורעדו לו הכתפיים. הכמה שעות האחרונות היו הכי מפחידות בחייו. הוא נצמד אל בליין בחיבוק חזק ולא רצה לעזוב. "כל כך פחדתי שאני אאבד אותך." רעד הקול של סבסטיאן באוזן של בליין. סבסטיאן התנתק מהחיבוק וחייך אל בליין חיוך גדול. "אנחנו אפילו לא חייבים לעשות שום דבר, אפילו לא נשיקה, בסדר? אני רק רוצה לשכב לידך ולהחזיק אותך." דיבר סבסטיאן מהר. "זה חבל, כי לפי מה שאני זוכר, עדיין לא זכיתי לעשות 'סקס חתונות'." בליין התקרב אל סבסטיאן. סבסטיאן צחק קצת אבל נראה מודאג. "אבל הפצע שלך.." "אני בסדר." קטע אותו בליין וחזר לנשק אותו, מרגיש את היד של סבסטיאן עולה לו בגב, כמו שהוא זכר שסבסטיאן נוהג לעשות.
סבסטיאן התעורר פתאום והסתכל על השעון. רק שלוש בבוקר. הוא הסתובב על הצד והסתכל על בליין. אלוהים, אני אוהב אותו כל כך. חשב סבסטיאן. הוא הניח את הזרוע בעדינות על החזה של בליין והשעין את הראש שלו קרוב לשל בליין על הכרית. בשקט ובשקט ובעדינות הוא נשען ונתן לבליין נשיקה קטנה על הראש. ואז הוא עצם עיניים וחזר לישון.
בליין התעורר בשבע בבוקר. הייתם מצפים שאחרי שהתחתן, דפק את הראש, הגיע למיון, איבד את הזיכרון וקיבל קצת ממנו בחזרה הוא יהיה עייף, אבל לבליין תמיד היה קשה לישון עד מאוחר. את זה הוא זכר. לסבסטיאן אף פעם לא הייתה את הבעיה הזאת. בליין חייך והסתכל על סבסטיאן. הוא נשען על בליין בחצי חיבוק, עם הזרוע על החזה של בליין. בליין הרים יד וליטף קצת את היד של סבסטיאן. הוא אולי זוכר את סבסטיאן, אבל לא את ההורים שלו. או חברים. אבל זה אמור לחזור, חשב בליין. או שזה לפחות מה שאמר הרופא. בליין קם לאט מהמיטה והתחיל להתלבש. הוא הרגע נזכר שהוא אמור להחזיר את החליפה לחנות עכשיו, החליפות התואמות שהוא הרגע נזכר בהן גם. הוא סיים לצחצח שיניים ולקח את הטלפון מהשולחן ואת המפתחות של הרכב שזכר שנמצאות במגירה. הוא ירד למטה ורק כשהתיישב באוטו ועמד להתניע הוא התחיל לתהות אם הוא זוכר איפה החנות. או איך לנהוג. ברור שאני זוכר איך לנהוג, חשב והתניע. בזמן שנסע לחנות שמסתבר שהוא זוכר איפה היא מצוין, הוא הציץ על עצמו במראה הקטנה שסבסטיאן תלה ליד מושב הנהג. איכס, הוא חשב. אני נראה נורא. תחבושת לבנה מכסה חצי מהפרצוף שלו, והעור שלו, ששזוף בדרך כלל, עדיין ממש חיוור. ובגלל התחבושת הוא לא יכל לשים ג'ל, אז נאלץ לצאת עם התלתלים הטבעיים שלו. הוא הגיע לחנות ועמד להיכנס כשלפתע ראה בחור עם עור בהיר, עיניים כחולות מאוד בהירות ושיער די רגיל יוצא מחנות אחרת ומתקרב אליו. "בליין!" הוא קרא. "שמעתי מה קרה לך. אתה בסדר?" בליין היסס קצת אם לענות. "אני מצטער, אין לך מושג מי אני. היי, אני קורט." פלט קורט מהר. "היי. סליחה על זה שאני, כאילו.. לא זוכר אותך." אמר בליין במבוכה. "זאת לא אשמתך." אמר קורט בשקט. "אז איך אנחנו מכירים?" שאל בליין. קורט חשב לרגע מה לענות לו. ואז החליט להיות גבר ולהגיד את הדבר הנכון. "אנחנו סתם ידידים. הכרנו בבית ספר אבל אז אני עברתי בית ספר ואתה נשארת, שנינו גמרנו תיכון, אבל נשארנו חברים." בליין חייך. "טוב, בדיוק הייתי אמור להחזיר את החליפה מהחתונה שאני מניח שהייתה בה..?" "הייתי מצטרף אלייך, אבל החבר שלי מחכה לי שם.." אמר קורט והצביע על בחור עם משקפיים גדולות ושחורות ושיער בהיר. "אוקיי.. ביי." התחיל בליין להתקדם לחנות אבל אז קורט עצר אותו. "היי בליין, רק שתדע.. החתונה הייתה מדהימה." הוא קרא אל בליין ואז הסתובב ורץ אל החבר שלו. בליין חייך חיוך קטן ונכנס לחנות. כנראה הוא היה מפורסם בעיר הזאת כי עוד בחור זיהה אותו. היה לו שיער שטני שגלש לו על חצי מהפנים וכשהוא דיבר בליין שם לב להתנגנות מסוימת בקול. או שהוא חצי בריטי או שהוא פשוט ממש עשיר. הבחור קם אל בליין והושיט יד ללחיצה. "היי, אתה לא זוכר אותי, אבל אני האנטר, הייתי אתכם במקהלה בבית הספר לפני שסיימתם והייתי בחתונה. סבסטיאן אמר לי שתהיה פה כדי להחזיר את החליפות ובאתי לראות אותך. איך אתה?" באיזה דרך קסומה הוא הצליח להגיד את כל זה ממש לאט אבל בזמן קצר. "אני בסדר. תודה." אמר בליין בזמן שלחץ לו את היד והסתובב להניח את החליפות על הדלפק. "דיברת עם סבסטיאן?" שאל בליין. "כן," ענה האנטר והתחיל ללוות אותו החוצה. "והוא אמר לך איפה אני." המשיך בליין והגיע לאוטו שלו ונשען עליו. "כן." ענה האנטר שוב. "מוזר." אמר בליין כשנכנס פנימה והתיישב מול ההגה. "למה?" שאל האנטר, שדיבר איתו דרך החלון עכשיו. "אתה פשוט נראה כמו טיפוס שחבר או בעל לא יאהב." ענה בליין בכנות. האנטר חייך ואמר, "אני הטיפוס שאף אחד לא יאהב." וכשבליין הסתכל עליו מתרחק הוא הרשה לעצמו לחייך קצת. בחור מוזר. הוא הגיע הביתה יחסית מהר ונעל את המכונית ועלה לדירה. הוא מצא את סבסטיאן יושב מול המחשב. "מה אתה עושה?" שאל בליין אחרי שנתן לו נשיקה על הכתף מאחורה. סבסטיאן חייך כשהרגיש את השפתיים של בליין נוגעות בו וענה, "אני מסתכל על קולג' שמישהו הציע לי. להיות נשוי לא פוטר אותך מלחיות." "כנראה." ענה בליין והתיישב לידו. "איזה קולג'?" שאל בליין. "אמנויות." ענה סבסטיאן והסתובב להסתכל עליו. "אני אוהב לשיר, אבל אני חושב שאני רוצה ללמוד להיות שחקן." אמר לבליין. "זה נהדר. אתה תהיה נהדר. יש שם גם מחלקה למוזיקה?" שאל בליין. "כן, למה?" חייך סבסטיאן. "כי אני, רוצה להיות זמר. אבל אני גם לא רוצה להפסיד שום הזדמנות לבלות זמן איתך." אמר בליין בפשטות ונשען לתת לסבסטיאן עוד נשיקה.