that night פרק 24

סבסטיאן ישב בחדר ההמתנה בבית החולים. הוא דפק עם הרגל על הרצפה בלחץ וחיכה ויגידו לו שהוא יכול לראות את בליין. אחות יצא מהחדר שהכניסו אליו את בליין וסבסטיאן הרים אליה מבט בציפייה. "אני יכול לראות אותו עכשיו?" הוא קם ושאל מהר. "אני מצטערת, רק משפחה." היא ענתה. "להיות הבעל שלו הופך אותי למשפחה." אמר סבסטיאן בקול לחוץ ועצבני. "טוב, אתה יכול לראות אותו. אבל-" היא התחילה להגיד וסבסטיאן לא חיכה שהיא תסיים את המשפט ורץ אל תוך החדר. בליין שכב בתוך מיטת חולים לבנה. העיניים הירוקות המבריקות שלו היו פתוחות והוא היה חיוור. גם הייתה לו תחבושת לבנה סביב הראש, אבל הוא היה ער. סבסטיאן זינק אל המיטה והתיישב לידה. הוא הושיט יד אל בליין ורצה לגעת לו ביד, אבל בליין הזיז אותה. "מה הבעיה?" לחש סבסטיאן ברכות. "אני בדרך כלל לא נותן לזרים לגעת לי ביד. אפילו שאתה חתיך." השתעל בליין והסביר. "מה?" סבסטיאן הרגיש פחד קטן מטפס לו ללב. "אין לי מושג מי אתה." אמר בליין שוב. "זאת בדיחה? בליין, אם זאת בדיחה.. זה כל כך לא מצחיק." סבסטיאן נחנק קצת. בליין פתח את הפה להגיב שוב שהוא לא מכיר אותו, אבל אז הרופא התערב והציל אותו מהבחור הזר הזה. "בוא הנה בבקשה." קרא הרופא לסבסטיאן לצד השני של החדר. סבסטיאן קם ושאל מהר את הרופא, "על מה הוא מדבר? מה קורה כאן?" הרופא נאנח והתחיל לענות, "נראה שלחבר שלך-" "בעל." קטע אותו סבסטיאן. "בעל." אישר הרופא והמשיך, "יש מקרה צפוי של אמנזיה. הוא חטף זעזוע קשה בראש, ואיבד את הזיכרון. אבל הידע הכללי לא נפגע, רק מקרים אחרונים. כמו השנה האחרונה. או אנשים שהוא הכיר." הרופא ראה איך כל הצבע אוזל לסבסטיאן מהפנים ומיהר להרגיע אותו. "אבל, הוא אמור לקבל את הזיכרונות בחזרה בהדרגה תוך כמה שבועות או חודש." סבסטיאן הצליח לפלוט בקושי, "כל הזיכרונות יחזרו?" "הם אמורים." הנהן הרופא. "אז הוא חוזר איתי הביתה, או עם ההורים שלו?" שאל סבסטיאן, כשנזכר שההורים של בליין עדיין בדרך לבית החולים. "בהתחשב בזה שהוא לא זוכר אף אחד מכם, אני מניח שפשוט ניתן לו לבחור לבד." ענה הרופא. סבסטיאן הנהן והלך אחורה עד שנתקל בכיסא, ובסופו של דבר הוא פשוט התיישב עליו וניסה להרגיע את עצמו. הוא אמור להיזכר בהכול כולל הכול. זה בסדר. הוא אמר לעצמו בראש ולאט לאט נרגע. בדיוק אז ההורים של בליין התפרצו לחדר. "הוא בסדר?!" אמא שלו קראה אל סבסטיאן. הרופא סימן להם לבוא אליו והתחיל להסביר להם את מה שהסביר לסבסטיאן. בליין בינתיים שכב שם במיטה וראה את כל האנשים הלא מוכרים האלה מדברים ביניהם. הוא היה רגוע בצורה מוזרה. כנראה התרופות הרגעה, חשב. הוא הסתכל על הבחור החתיך והלא מוכר שניסה להחזיק לו את היד מתקרב אליו. סבסטיאן החליט לדבר עם בליין ולנסות להזכיר לו דברים. "היי." הוא אמר לבליין ברוגע מזויף. "או, היי." ענה בליין. "אז אני מניח שבגלל שאתה לא זוכר מי אני, אתה גם לא זוכר שאנחנו נשואים." אמר לאט ובבירור סבסטיאן. "אני נשוי?" הופתע בליין. "בן כמה אני?" הוא שאל את סבסטיאן. "אתה בן שמונה עשרה." חייך סבסטיאן בקושי. "אני בן שמונה עשרה? מתי הספקתי להתחתן?" תהה בליין. "הערב, האמת." ענה לו סבסטיאן. "חטפתי מכה ענקית בראש ואמנזיה בליל החתונה שלי? תמיד היה לי מזל רע." נאנח בליין. סבסטיאן בלע את הרוק. "פעם היית אומר לי שיש לך מזל נהדר כי יש לך אותי." הוא אמר, מנסה לא לתת לדמעה לברוח. "אתה באמת יפה." אמר בליין בתמימות ובחן את סבסטיאן. "אז.. הרופא אמר שאתה צריך לבחור עם מי לחזור הביתה." אמר סבסטיאן בקול רועד קצת. להפתעתו של סבסטיאן, בליין צחק פתאום. "אתה שואל אותי מה אני מעדיף?" המשיך בליין לצחוק. סבסטיאן הנהן לאט. "אתה ברצינות שואל אותי אם אני מעדיף ללכת לגור עם שני מבוגרים שאני לא מכיר או עם בחור חתיך שמלטף לי עכשיו את היד?" סבסטיאן ניתק את היד שלו משל בליין. "אני מצטער." הוא אמר בשקט. "לא, זה היה נעים. ואם לא קלטת, אני רוצה ללכת איתך הביתה." אמר לו בליין בקלילות. סבסטיאן הרגיש חיוך מהסוג שרק בליין מוציא ממנו מטפס לו קצת על הפנים. "אוקיי." הוא החזיר לאט את היד אל היד של בליין. זה כל כך מוזר. חשב בליין. אין לי מושג מי הוא, אבל היד שלו מרגישה כל כך מוכרת. ובלי לחשוב, הוא החזיק לבחור את היד בחזרה. "רגע, איך קוראים לך?" שאל פתאום בליין. "זה כל כך מוזר. קוראים לי סבסטיאן." ענה סבסטיאן. בליין הרגיש שהשם הזה ממש מוכר לו. הוא התאמץ נורא להיזכר , ואז נפלטו לו מהפה המילים, "סבסטיאן אנדרסון-סמית'." העיניים של סבסטיאן נפערו בתדהמה והוא נשען אל בליין ושאל בעדינות, "איך ידעת להגיד את זה?" בליין ענה לאט. "אני לא יודע, אבל עכשיו יש לי הוכחה שאנחנו מכירים, נכון?" "נכון." צחק סבסטיאן קצת.
אחרי שעה הם כבר היו בדירה של סבסטיאן ובליין. "אני אוהב אתה המקום הזה." החליט בליין והתיישב על המיטה. "טוב, אתה בחרת אותו." אמר סבסטיאן והתיישב לידו. בליין סובב אליו את הראש כשהרגיש אותו מתיישב לידו, ואז שם לב כמה קרוב אליו סבסטיאן ישב. הוא בחן את הפנים של סבסטיאן בקרוב ובריכוז ואז הוא הגיע אל העיניים. וברגע שהוא הסתכל אל תוך העיניים הכחולות ירוקות האלה, הוא הרגיש משהו דוחף אותו להתקרב אל סבסטיאן. משהו בלב או בראש אומר לו לנשק את השפתיים הוורודות האלה, שנראות כל כך מוכרות. ובלי לחשוב על זה יותר מדי, בליין נשען אל סבסטיאן.