that night פרק 23

האנטר נכנס לאולם. הוא חיפש את המושב עם השם שלו והיה צריך ללכת עד קצה האולם, כי המושבים של הוורבלרס היו כולם בשורה הראשונה. הוא מצא את המושב שהיה רשום עליו "האנטר קלרינגטון" והתיישב. האולם היה עדיין ריק יחסית, רק כמה בני משפחה מפוזרים. הוא הוציא את הטלפון וסימס לטרנט. הוא שאל אותו מתי שאר הוורבלרס מגיעים. בזמן שהוא חיכה שטרנט יענה הוא הסתכל על החופה, איפה שבליין וסבסטיאן יעמדו. אחרי כמה דקות טרנט ענה. "בדיוק הגענו." היה כתוב. האנטר סובב את הראש וראה את כל שאר הוורבלרס נכנסים בדלת הגדולה. האנטר נופף להם והם התקרבו אליו והתיישבו במושבים שלהם.
רייצ'ל ופין הגיעו לחנייה של אולם החתונות. רייצ'ל קמה מהמכונית והחליקה את השמלה הכחולה שהיא לבשה. פין חייך אליה ואמר, "את נראית נהדר." "גם אתה." היא ענתה והסתכלה על החליפה שלו. הם החזיקו ידיים והתחילו להתקדם אל האולם כשראו בכניסה את פאק, טינה, סאם ואליס. הם הצטרפו אליהם ונכנסו ביחד לאולם.
סנטנה ובריטני כבר ישבו במקומות שלהן. "את חושבת שגם אנחנו נתחתן יום אחד?" שאלה בריטני. "אחת עם השנייה או באופן כללי?" ענתה סנטנה. בריטני שתקה וחייכה קצת.
בליין עמד בחדר הגדול שנועד לתת לזוג מקום להתכונן. הוא הסתכל על עצמו במראה. הוא לבשת החליפה ששכר. נראה לו שהיא נראית טוב. את זה הוא ישאיר לסבסטיאן להגיד. הוא נשם עמוק ועצם עיניים. הוא השאיר אותן עצומות קצת זמן לפני שפתח אותן שוב. הוא פשוט נראה כל כך רגיל. כמו עצמו. השיער מרוח בג'ל, הוא לבוש בעניבת פפיון, אבל זה מרגיש מנותק ומוזר לגמרי. שמח, הוא מרגיש שמח ללא ספק, אבל מנותק. אולי הוא ירגיש מרוכז יותר כשסבסטיאן שלו ייצא מתא ההלבשה. הוא שם כבר הרבה זמן.
סבסטיאן הסתכל על עצמו במראה המון זמן. הוא פשוט ניסה לחבר את מה שהוא רואה במראה למה שהוא חשב שיראה. הוא ציפה שכמו בסרטים, הוא ירגיש מחורפן, או מתרגש, אבל הוא הרגיש מאוד רגיל, רק לבוש חגיגי. ושמח. שמח נורא. הוא החליק יד על החליפה השחורה ויישר את עניבת הפפיון. הוא נשם עמוק ויצא מהתא כדי לראות את בליין. בליין עמד והסתכל על עצמו במראה. הוא לובש חליפה זהה לשל סבסטיאן. כמו כשסבסטיאן ניחש שיקרה. "בליין." הוא לחש. בליין הסתובב וראה את סבסטיאן. כמובן שהוא שם לב לזה שהחליפות שלהם זהות, אבל הוא לא היה מסוגל להתייחס לשום דבר חוץ מהיופי של סבסטיאן. הוא חייך חיוך ענק והרגיש את התחושה המנותקת נעלמת. הוא כרך את הידיים בזהירות סביב העורף של סבסטיאן, נזהר לא לקרוע את החליפה. סבסטיאן הצמיד את המצח שלו למצח של בליין ועצם עיניים. בליין הרים את הראש לאט ונתן לסבסטיאן נשיקה חמה ועמוקה. הוא נשען קדימה על סבסטיאן עם הנשיקה. אבל הנשיקה נגמרה מהר, כי הם היו חייבים ללכת לאולם. כדי להתחתן. "אתה מוכן?" לחש בליין. סבסטיאן חייך והנהן. "אתה נראה יפה בצורה על טבעית. כמו מלאך או ערפד או משהו כזה." הוא דיבר אל האוזן של בליין. בליין החזיק לו את היד והם יצאו אל האולם.
אחרי החתונה
סבסטיאן ובליין ישבו לבד באולם. האולם כבר התרוקן, השעה הייתה אחת בלילה וכולם כבר הלכו הביתה. כולל קורט. שהתנהג כאילו הוא בסדר גמור בהתחשב במה שקורה. בליין חייך חיוך זוהר שכל הערב לא ירד לו מהפרצוף. הוא הצמיד את סבסטיאן לקיר ולחש לו. "סבסטיאן אנדרסון-סמית'." סבסטיאן עשה משהו בין חיוך לצחקוק. הוא ליטף לבליין את הלחי. "אתה זוכר מה אומרים שתמיד קורה אחרי החתונה?" בליין ענה לו בשקט, "סקס חתונות." סבסטיאן צחק עכשיו בבירור. "לא לזה התכוונתי, אבל זה גם עובד." "אז בוא נלך למכונית." קם בליין. סבסטיאן תפס לו את היד והם הלכו ביחד למכונית שלהם. היא הייתה בחנייה, ומקושטת לחתונה. סבסטיאן נשכב מעל בליין במכונית ובדיוק עמד לנשק אותו כשהבזק אור גדול הציף את המכונית. סבסטיאן הזדקף וראה נהג משאית שיכור למראה מתקרב אליהם במהירות. המשאית עומדת לפגוע בהם. (כל המחשבות האלה הספיקו לעבור לו במוח כי הכול עבר כאילו בהילוך איטי, אבל לא היה להם סיכוי להספיק לצאת.) המשאית פגעה בכוח המכונית וכל המכונית קפצה. סבסטיאן כמעט הקיא מהטלטול. ואז הוא הסתכל על בליין. בליין שכב על המושב חסר הכרה ונזל לו דם מהראש. "בליין!" צרח סבסטיאן ונשען מעליו. הוא כנראה דפק את הראש בידית של הדלת, חשב סבסטיאן בזמן שהתקשר לאמבולנס. סבסטיאן הרגיש דמעות של לחץ עולות לו בעיניים בזמן שחיכה לאמבולנס שיגיע. הוא החזיק לבליין את היד ממש חזק ולחש לו שוב ושוב שהוא יהיה בסדר.