that night פרק 19

סבסטיאן שוב נשם עמוק. הוא המשיך להזכיר לעצמו לא להיחנק. בליין חייך חיוך לחוץ והגביר את הלחיצה על היד של סבסטיאן. "בליין, תראה.. אני אוהב אותך. ואני תמיד אוהב אותך, אבל אתה לא חושב שאני טיפה צעירים מידי?" שאל סבסטיאן בקול נורא שקט. "אם אתה תמשיך תמיד לאהוב אותי, אז מה הטעם לחכות? זה רק ישפר את החיים שלנו." אמר בליין, ומצמץ בעיניים שהתחילו לדמוע מרוב פחד שסבסטיאן יגיד לא. סבסטיאן הרגיש חיוך עולה לו על הפנים. "זה אמור להיות המקום שבו אנחנו מבינים דברים, נכון? אני מבין שאני באמת אוהב אותך, אתה מבין שאני משלים אותך, לא? אז הרגע הבנתי עוד משהו. המשפט הזה שאמרתי לך, לפני כמה שבועות, שאני אף פעם לא רוצה לחיות בלעדייך, היה התשובה שלך. אמרתי לך כן כבר לפני שבועות." חייך סבסטיאן והרגיש דמעות, אבל מהסוג הטוב, עולות לו בעיניים. ובליין חיוך ענק, והרגיש דמעות שמחה עולות בו גם. הוא שלף לאט את הטבעת הכסופה מהיד של סבסטיאן, והשחיל את הטבעת הזהובה. וסבסטיאן עצר לרגע, והסתכל איך היא נראית על האצבע שלו. היא מבריקה ונוצצת. כמו האהבה שלהם. וסבסטיאן נשען על השולחן, ואחז לבליין את הפנים, ואז, אחרי שהסתכל טוב טוב בעיניים הירוקות הנוצצות והרטובות של בליין, הוא נישק את בליין את הנשיקה הכי עדינה שהם אי פעם התנשקו. בליין הרגיש את העדינות והמתיקות של הנשיקה בכל הגוף. פתאום הטלפון של סבסטיאן רטט. הוא התנתק באיטיות מבליין ומיהר לנגב את העיניים, שכמה דמעות חמקו מהן, וענה לטלפון. הוא הקשיב כמה דקות ואז ענה בקול רוטט, "כן, בסדר. אנחנו באים." הוא ניתק ואמר לבליין, עדיין בקול חלש מרוב רגשות, "זאת אמא שלי, היא רוצה שנצא כולנו לארוחת ערב לחגוג, אתה, אני וההורים של שנינו." בליין הנהן והושיט יד לסבסטיאן. סבסטיאן לקח אותה ושניהם יצאו משם. הם מצאו את ההורים שלהם מחוץ לבניין. "היי! אתם בסדר?" שאלה אמא של סבסטיאן שראתה את העיניים האדומות שלהם. בליין שם לב למתח בינה לבין אבא של סבסטיאן. טוב, הם גרושים. "אני מצטער, אני יודע שהייתי צריך לבקש רשות קודם, אבל לא ידעתי מה הוא יענה." אמר להם בליין מהר. "על מה אתה מדבר?" שאל אבא של סבסטיאן. וסבסטיאן הרים יד רועדת והראה להם את הטבעת שנצצה לו על היד. ואמא שלו ישר הבינה. העיניים שלה הוצפו בדמעות גם, והיא זינקה עליו בחיבוק. אבא של סבסטיאן חייך אל בליין ולחץ לו את היד. ההורים של בליין עמדו בצד בחיוך. הם ידעו שבליין מתכוון להציע נישואים. הם היחידים שידעו. אחרי שאמא של סבסטיאן עזבה אותו ורצה לחבק את אמא של בליין, בליין משך את סבסטיאן לצד. "אתה בסדר? אתה עדיין נראה קצת.. רועד." "בחיים לא הייתי יותר טוב." חייך סבסטיאן וקפץ על בליין בחיבוק. ובליין חיבק אותו בחזרה, ולחש לו באוזן. "תודה שהסכמת לסבול אותי כל החיים." סבסטיאן צחק צחוק מטושטש אל תוך הכתף של בליין. "תודה על שגרמת לי להבין מה אני צריך בחיים. וזה להיות בעלך." הוא לחש לבליין בחזרה ונצמד אליו יותר. אמא של בליין התקרבה אליהם ולאט, הם התנתקו. "טוב, אנחנו עדיין יוצאים לארוחת ערב, רק שעכשיו סיבה יותר טובה לחגוג!" היא קראה אליהם. הם חייכו אליה והתקדמו אל הרכב. כולם נדחסו לרכב ואבא של בליין התניע ונסע אל המסעדה האהובה עליהם. וסבסטיאן נשען על החלון ובחן את הטבעת על היד שלו לאור מנורות הכביש. "היא נראית מושלם עליך. כאילו היא תמיד נועדה להיות שם." לחש בליין לאוזן של סבסטיאן ונישק לו לאט ובשקט את האוזן. סבסטיאן הצטמרר קצת ונשען על בליין, סופג ממנו אהבה.