"Tell me what you want to hear…" פרק 3

מנקודת המבט של דניאל :
הבטתי בה ברחמים ברגע זה היא הרסה את הסיכוי עם הבן אדם הכי הורס מושלם מהמם מושך מושלם לגמרי!
״ יש לך מזל גדול! מזל גדול מאוד! שאף אחד לא ראה את זה! אחרת היית גמורה!! שלא נדבר על הקטע שבו הרסת לעצמך… אין לך סיכוי איתי״
״ ואוו ממש חבל…. תסמן לי מתי לבכות??? הדבר היחיד שנהרס פה זה הציור שלי!! ואיתו הסיכויים להרשים את המורה לציור!״
״ הממ חמודה! אולי לא הזכרתי אבל אני דניאל החתיך המושלם ההורס ה..״
״ זה שעף על עצמו ואשכרה מאמין לעצמו שהוא חושב שהוא חתיך…״
"מאמי מה זה שם למעלה? אה האגו שלך. אני הייתי מציע לך להוריד אותו ומהר. לא סובלים אנשים כאלו בבית ספר"
״ רגע שאתה אומר אנע רואה משהו שם למעלה! אההה זה אתה עף על עצמך״
"סתמי יגמדה".
״חמוד שלי מרוב שאתה גבוה בגן חיות מצלמים אותך לא את הגירפה". בואנה מי היא חושבת שהיא הא??? מעזה לצחוק עליי??עליי??על דניאל מילר?!
״וואו חמודה יש לך שנייה להירגע. אם אני אתעצבן זה לא יגמר בטוב. תחזרי על זה שנית. מה אמרת לא שמעתי טוב" היא הסתכלה עליי
״ נחמד לרדת עליך ולנצח אבל יש לי ציור הרוס פה. ואם לא תיקח את עצמך ואת האגו שלך ותעופו לי מהעניים,שדרך אגב אתה אלוף בזה..לעוף כאילו."היא התחילה ללכת"אהה ואל תדאג. כל מה שעשית חקוק בזיכרון. המזל שלך שהיה לי מחברת סקיצות למצבים כאלו.." היא אמרה והלכה.
הייתי עצבני! יאללה לא הולך לשיעור! תכלס גם שאני לא עצבני אני לא הולך לשיעור… אבל זה העיקרון!!!
״ מה קרה אחי?״ שאל עומרי ״ למה גם אתה הברזת?״
״ באמת שהייתי בדרך לשיעור אח שלי… אבל… אחת דפוקה הגיעה מזה עפה״ אמרתי בכעס
״ הופה מישהי לא שמה על דניאל שלנו?״
״ חי בסרט״ אמרתי

נקודת מבט של עדי:
התקדמתי בכיוון המסדרון מקווה למצוא את החדר לציור. וואי איזה לחץ במיוחד כשאין לי ממש ציור. מזל שיש לי מחברת סקיצות אחרת הלך החלום שלי.
״סליחה את יודעת במקרה איפה זה חדר פלסטיות??" שאלתי את אחת התלמידות
״כן תפני שמאלה הדלת מימין. ״
הלכתי. הרגליים התחילו לרעוד קצת. עמדתי מול הדלת. לקחתי נשימה ופתחתי את הדלת..
וואו!זו המילה הראשונה שיצאה לי כשראתי את החדר. ציורים מהממים היו תלויים על הקירות. היו קנים ומלא צבעים. חלום חיי.
״שלום. מורה נחמדה וחייכנית הסתכלה עליי. את עדי נכון?" הנהנתי. "חיכיתי לך,בואי תשבי לידי." היא אמרה."מה שלומך איך היום הראשון עבר עליך?" היא חייכה אליי
מורה נחמדה אבל עם נטייה לדבר הרבה.
״בסדר.. זה נורא מרגש כל הקטע שהילדים עוסקים באומנות" היא צחקה.
״צודקת אני גם חושבת. אז מה הכנת??" לקחתי נשימה.
״אוקיי כעקרון הכנתי ציור אבל הוא לא שרד אז אממ יש לי מחברת סקיצות"
שרד?"היא הרימה גבות.
"כן בדרך לכאן איזה ילד נתקל בי ו…. השמיד את הציור" החלטתי להיות כנה.
״איזה ילד?!" היא כיווצה את הגבות. בנוסף לדיבורי יתר גם יש לה משהו עם גבות נראה לי."אמממ ילד.. אמממ אם אני לא טועה קוראים לו דניאל"
"דניאל?!" גבותיה התרוממו. אני ידעתי!! חחח."הילד הזה.. אחחח אל תדאגי אני אדבר איתו כבר" היא אמרה."מזל שיש לך מחברת סקיצות בואי תראי לי אותה." הגשתי לה אץ המחברת בחשש. פליז פליז פליז. היא החלה לדפדף.גבותיה התקווצו ואז התרוממו. לאחר איזה עשר דקות היא הסתכלה עליי. "אוקיי עדי. את יכולה ללכת בעוד שעה אני אגיד לך את התוצאות" היא אמרה. קמתי ויצאתי מהחדר. איזה לחץץץ!!

תגובות וממשיכות:)