TE ENCONTRÉ- פרק 12 🦋

\ • פרק 12 • /
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"כתבתי לה אני אוהב אותך, אוהב עד מוות, אני אוהב אותך עד אהבה." -שלמה ארצי- (מתוך השיר : וכבר עבר די זמן)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עידן》》
הייתי באמצע העבודה, חישבתי מספרים וכל פעם מחדש לא הצלחתי ולא הבנתי למה… זרקתי את הדפים לשולחן ואחזתי בראש שלי מרוב זעם, לא הפסקתי לחשוב על מה שגפן עשתה אתמול במועדון, כל כך התעצבנתי עליה ולא הבנתי למה, באיזה זכות אני כועס בכלל. "היי אתה רוצה קפה?" המזכירה הזולה שלי נכנסה עם חיוך מעצבן מרוח על הפרצוף "לא עכשיו, לכי" התעצבנתי עליה והיא יצאה עם מעט פחד על פניה. נעמדתי והלכתי הלוך ושוב-הגפן הזו מוציאה אותי מדעתי… אני נהיה מטומטם בגללה.
"לא עכשיו" צעקתי שדפקו לי בדלת אבל היא נפתחה בכל מקרה "מה רועי אין לי כוח" התעצבנתי עליו והתיישבתי בחזרה "וואו, לקחת קשה את הנשיקה שלהם תרגע" הוא אמר בגיחוך "מי שהיה אמור להיות חבר שלי מתעסק עם בחורה שהייתי איתה, אתה לא היית מתעצבן?" השבתי כדי לקבל ממנו תשובה כנה למרות שאני בעצמי לא הייתי כל כך כנה… רועי לא האמין בשום צורה לדבריי "אתה בטוח שזה הסיפור?" הוא שילב את ידיו בחשדנות "כן ברור" הכחשתי "אתה בטוח שזה לא הפוך? שהבחורה שאתה רוצה מתעניינת בחבר שלך פשוט?" הוא שאל בלי לצפות לתשובה, הוא ידע שזה בידיוק המצב "מה אני אמור לעשות? אני מתנהג כמו איזה אפס בשביל סתם מישהי" זעמתי ושוב נעמדתי "כנראה שלא סתם מישהי אם אתה מגיב ככה" הוא נעמד יחד איתי "אתה מכיר אותי רועי, אני חרא בן אדם, אני לא יכול להיות איתה כי אני פשוט אפגע בה" השבתי לו והוא צחק "אתה פשוט פחדן, אתה מפחד ממשהו שעדיין לא קרה- וזה לא חבר שלי! כי החבר שלי עושה מה שבא לו, עידן שאני מכיר עושה מה שהוא מרגיש, עידן שאני מכיר לא פחדן" הוא ניסה לעודד אותי לפעול כמו שאני מרגיש באמת והשאיר אותי לבד במשרד, טובע במחשבות.

גפן》》
"את לא חייבת לבוא באמת" שי אמר לי כשהגענו לסוכנות של עידן, איפה שגם שי עובד "הוא לא מעניין אותי באמת, תסיים את מה שאתה צריך לעשות ואני אחכה לך בכניסה" השבתי עם חיוך והוא הסכים.
נכנסו לסוכנות וכולם נעצו בנו מבטים "מה קרה? נגמרה העבודה?" השבתי בתגובה למבטים שלהם ושי צחק ממני "שקט, את לא נורמלית" הוא אמר "אני לא סובלת אנשים שדוחפים את האף לעניניים שלא שלהם" התעצבנתי והוא השתיק אותי עם היד "טוב שבי, אני תוך עשר דקות מסיים לקחת הכל" הוא אמר והלך למשרד שלו.
"היי" החבר השני של עידן אמר כשבידיוק יצא ממשרדו…נדמה לי שקוראים לו רועי "מה את עושה פה? את צריכה את עידן?" הוא שאל בנחמדות "צריכה את עידן? לא תודה, אני מעדיפה להמנע מלראות את הפרצוף שלו" השבתי בחזרה ויכולתי לראות חיוך על פניו "אני פה עם שי, מסתבר שהוא עוזב את העבודה שלו פה והוא אוסף את הדברים שלו ואני אשמח אם תוכל לדבר איתו, אני לא רוצה שהוא יעזוב פה" ביקשתי ממנו כטובה והוא כמובן הסכים… כנראה שהוא כן יודע להיות חבר אמיתי.
התיישבתי בחזרה בכיסאות ומיד אחר כך דלת משרדו של עידן נפתחה, הוא יצא משם זועם ובהליכה רצינית עד שנתקל בי ונעצר "מה את עושה פה?" הוא כעס "אתה יכול להרגע, אני מחכה לשי שיסיים לאסוף את הדברים שלו" ניסיתי לגעת לו במצפון… אם יש לו אחד כזה בכלל "אוסף את הדברים שלו?" הוא לא הבין "כן, ככה זה שיש לו חבר כל כך טוב שמרביץ לו בגלל בחורה" המשכתי להטיף לו והוא היה נבוך לדבר על זה מול כל העובדים שלו "בואי" הוא משך ביד שלי ונכנסו למשרד שלו "מה אתה עושה?! אני לא רוצה בכלל לדבר איתך" כעסתי "אם יש מישהי שאשמה בהכל זו את" הוא השיב בזעם וצחקתי מהתעוזה שלו
"אני? וואו אתה לא מפסיק להפתיע"
"אם לא היית עומדת בין שני חברים זה לא היה קורה!"
"אם לא היה לך כמויות של אגו ומוח פצפון זה לא היה קורה" זעמתי עליו בחזרה "אל תנסה להפיל עליי את הפשלות שלך" המשכתי והוא צחק "משהו מצחיק אותך? להזכירך איך התנהגת כמו אפס בלי ביצים ביום הולדת שלי" המשכתי להביע את הדעה שלי והוא לא הגיב, הוא לא הצליח להוציא מילה אחת מהפה "אז פשוט רצת לגבר הראשון שראית? זול קצת לא?" הוא ניסה לפגוע בי והצליח, לא הצלחתי לרסן את הזעם שנוצר בי והעפתי לו סטירה "סתום את הפה חתיכת מטומטם"
"מה את חושבת שאת עושה?" הוא אמר ואחז לי חזק ביד "תעזוב אותי אתה מכאיב לי" ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו "אתה כל כך פחדן.. אפילו שאתה עומד מולי לבד אין לך אומץ להגיד מה המחשבות האמיתיות שלך, אתה רק מסתיר את הכל עם ההכחשות שלך למציאות ועם השלכת אחריות" עניתי לו והוא שחרר ממני את ידו, המבט בעיניים שלו היה מבט של הבנה, שהצדק שייך לי "פעם אחת בחיים שלך תפסיק להיות ילד כל כך מפונק ויהיר, תנסה להיות גבר אולי ילך לך" התגרתי בו והתקרבתי אליו אבל הוא שתק ואני העלתי גיחוך קטן שעמדתי מולו כל כך קרוב במרחק סנטימטרים ספורים "אתה פחדן" המשכתי להתגרות בו "אל תתגרי בי" הוא הרים אלי את עינייו "ממש מפחדת ממך, מה תעשה? תרביץ לי? תקלל אותי?" המשכתי ללעוג לו והוא הרים אליי את מבטו עמוק כל כך שכל הבעת כעס שהייתה לי בפנים נעלמה לי "אני אוהב אותך" הוא אמר וכל מחשבה שעברה לי בראש נעלמה, לא הצלחתי להגיב בכלל "מה?" עמדתי שם חסרת מילים "מה ששמעת, רצית שאהיה גבר? שאדבר? אז הנה, אני אוהב אותך!! אני לא מפסיק לחשוב עלייך מהשנייה הראשונה שראיתי אותך עובדת במוסך, מאז שאכלנו ביחד ארוחת ערב, מאז שנישקת אותי, מאז ששכבנו… אני לא מצליח להוציא אותך מהראש שלי, כל מחשבה מסריחה בראש שלי היא עלייך, את שיגעת אותי ואת מופיעה בכל חור! אז רוצה את האמת זו האמת, מעניין לי את הזין העקרון של חבר שהתעסק עם בחורה שלי, לא אכפת לי שהוא התעסק עם בחורה שיצאתי איתה, אכפת לי שזו את, אכפת לי שאת מסתכלת על מישהו אחר, מישהו שהוא לא אני, מציק לי שאת לא שמה עליי כמו שכולן שמות עליי, מציק לי שאת עומדת פה ולא מנשקת אותי כמו שאני רוצה" הוא אמר לי וכל חלק בגוף שלי התרגש לא ידעתי איך להגיב לזה אז ניסיתי להתכחש "אתה משקר" זה הדבר היחידי שיכולתי להגיד באותו רגע והוא צחק "סבבה אז לכי אם אני משקר, אם את חושבת שאני מחרטט לכי, אל תבזבזי את הזמן" הוא ענה לי בכעס כי הוא ידע שאני לא באמת חושבת ככה… הפנתי את הגב שלי ובאמת התכוונתי ללכת, אבל אז, ממש כמו הקומדיות הרומנטיות שאני כל כך שונאת נעצרתי על מפתן הדלת ולא הייתי מסוגלת לצאת משם, הסתובבתי אליו שוב וראיתי את הגבר הכל כך יפה שאני כל כך אוהבת ולא יכולתי להתגבר על הדחף שהיה בי באותו רגע…הלכתי לעברו הליכה מהירה והוא התקדם אליי בחזרה והתנשקנו, התנשקנו בלי מעצורים, זו הייתה תשוקה טהורה.. הלשונות שלנו התנגשו בתשוקה בלתי מוסברת, בלתי נמנעת…הוא הלך אחרונית תוך כדי שהרים אותי לחיקו והושיב אותי על השולחן המשרדי שלו והעיף כל מסמך אפשרי שהיה שם…התשוקה שהייתה במשרד העיפה גיצי אושר, ניצוצות… אי אפשר היה להסביר את החיבור שלנו אחד לשנייה בצורה כל כך מושלמת. העפתי ממנו במהירות את הג'קט שלו ופתחתי את כפתורי החולצה שלו, לא רציתי להיות שנייה אחת בלעדיו הייתי צריכה אותו כל כך, רציתי להרגיש מה שהרגשתי באותו לילה של היום הולדת שלי, הוא הוריד ממני את הגופייה הלבנה ואת מכנס הג'ינס הקצר שלי ונישק את הצוואר שלי בצורה כל כך נעימה הרגשתי את ידו הגדולה אוחזת חזק בגב שלי מחכה בקוצר רוח לפרום את קרס החזייה שלי ולהשיל אותה מעליי "אני כל כך אוהב אותך" הוא אמר בלהט הרגע וגרם לי להבין שאני מרגישה בידיוק אותו דבר אבל לא יכולתי לעשות את זה, לא יכולתי לפגוע באדם אחר כמו שפגעו בי "לא רגע" הדפתי אותו והוא לא הבין מה קורה "מה יש?" הוא שאל "אני לא יכולה לעשות את זה פשוט" אמרתי כשחיפשתי את בגדיי בטירוף והתלבשתי במהירות "עכשיו את הפחדנית" זה הדבר היחידי שהוא הצליח להגיד לי באותו רגע, אפילו לא ניסה להבין "לא, זה לא קשור… אנחנו מתנהגים דוחה אתה לא מבין? שי בחדר השני עוזב את העבודה שלו בגללך ואני פה במשרד שלך מתנשקת איתך… זה לא בסדר, אני לא אפגע בו אני לא מסוגלת!" השבתי ויצאתי משם במהירות, בציפייה ששי לא יעמוד בחוץ ויבין מה קרה