TE ENCONTRÉ- פרק 10 🦋

\ • פרק 10 • /
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"…כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." -אנטואן דה סנט-אכזופרי- (מתוך הספר : הנסיך הקטן)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עידן》》
התעוררתי בבוקר במיטה שלי, עם כאבי ראש איומים מאתמול בלילה וראיתי את גפן ישנה על החזה שלי בשלווה, שיחקתי לה בשיער וחייכתי חיוך רחב.. היא הייתה מלאך, לא הפסקתי ללטף אותה בגב ובלחיים הרכות שלה… הקרניים של השמש שחדרו לחדר האירו אותה ורציתי שהרגע הזה ימשך לנצח, אבל פתאום התחלתי לשקוע במחשבות עמוקות יותר, לא הבנתי מה זה הרגשות האלו שאני מפתח כלפייה, בחיים אני לא מפתח רגש לכלום, בחיים שלי אני רגיל לחסום כל דבר טוב שמגיע, כי אני יודע שאני אהרוס אותו ואפגע בו – זה הטבע שלי מאז שאמא שלי נפטרה, הפכתי לטיפוס קשה שרק פוגע בכולם…לא מגיע לגפן טיפוס כמוני, אני אפגע בה והיא תשבר למרות כל המגננות שלה, אני לא יודע לאהוב באמת ואני לא יודע להתחייב לשום דבר שהוא לא עסק או עבודה.. הייתי חייב לעצור את השטות שעשיתי איך שהוא, בכל דרך שהיא.
קמתי מיד מהמיטה ולבשתי את המכנסיים שלי מה שהעיר אותה בפתאומיות "היי מה אתה עושה?" היא אמרה עם חיוך בזמן שהתיישבה במיטה שלי עטופה בשמיכה הלבנה על הגוף העירום והיפה שלה… רציתי כל כל לחזור לנשק אותה באותו רגע, לא ידעתי איך לעצור את עצמי אפילו ואיך אני הולך באמת לעשות את זה "אני חייב להגיע לעבודה, תתארגני ואני אקפיץ אותך גם" עניתי בקור ויכולתי לראות את המבט הלא מבין שלה "מה? אני לא מבינה… הכל טוב?" היא שאלה והתקרבה אליי "הכל טוב גפן, אני ממהר" המשכתי להגיד בקרות "אתה מתכוון להמשיך להתנהג ככה או להסביר מה עובר עלייך? כי אם לא זכור לך אתמול היינו בסיטאוציה אחרת לגמרי" היא התחילה להתעצבן והבנתי שזה הרגע לבלום את הכל בצורה חד משמעית "את לא מבינה? אתמול היה כלום, היה טעות, סתם נהנתי קצת וגם את-אני בטוח… עכשיו חזרה לחיים האמיתיים, אני לעבודה שלי את לשלך וזהו" עניתי לה ויכולתי לראות איך היא נפגעת, נשבר לי הלב לראות אותה ככה… אבל עדיף שיכאב לה עכשיו ולא אחר כך "אתה צוחק נכון?" היא השיבה בזעם "אתה פשוט אפס" היא אמרה לא לפני שהחטיפה לי סטירה וברחה לשירותים כדי להתלבש.

גפן》》
רציתי למות, רציתי שתפתח הרצפה ואני פשוט אבלע לתוכה…איך בן אדם יכול להיות כל כך אכזרי ומרושע אני האמנתי לו, אני האמנתי שמתפתח משהו אמיתי בינינו-הרגשתי את זה.
יצאתי מהשירותים לבושה והתפללתי שלא אתקל בו כשאגיע לסלון "חכי שנייה" הוא אמר כשרצתי לדלת מובכת ברמות "אני אקח אותך שנייה" הוא ניסה להיות נחמד אחרי כל מה שהוא אמר קודם "זה הרכב שלי מחנה פה בחוץ להזכירך, ואל תתקרב אליי בחיים שלך אתה אפס" הוצאתי את זעמתי עליו ויצאתי לרכב שלי בכזו מהירות, כאילו התאדתי. התנעתי את הרכב והדמעות שלי זלגו כל הדרך הביתה… ניסיתי לעצור אותן ולא הצלחתי, בחיים אף אחד לא השפיע עליי בצורה שכזו.

》כעבור שבועים》
"את רוצה לצאת עכשיו?" יוסי שאל אותי שעה לפניי שהייתי אמורה לסיים את העבודה, כאילו הוא ידע שקבעתי משהו כבר "מה? על מה אתה מדבר?" שאלתי עם חיוך מסמיק על פניי "את חושבת שאני לא רואה אותך כל היום מסתמסת עם החיוך הזה שלך על הפנים? אני יודע שקבעת משהו" הוא השיב לי והורדתי את ראשי מבושה "אל תדאג, אני אסיים כמו שצריך ואז אלך" השבתי והמשכתי לעבוד "עזבי, לכי תתקלחי תסתדרי ותצאי לאן שאת רוצה" היא אמר ושחרר אותי מהיום הזה "תודה" השבתי והלכתי במהירות לרכב שלי בזמן שנכנסה אליי שיחה "היי" קרלה אמרה "מה קורה איתך?" היא שאלה "בסדר אני בידיוק בדרך להתארגן, אני ושי קבענו לצאת לים" עניתי לה "הופה… הדברים מתחילים להתחמם" היא צחקה "שום להתחמם ושום כלום , אנחנו ידידים ממש טובים" עניתי והיא המשיכה לצחוק "כן בטח ידידים, רואים, כמו שאת ועידן הייתם אויבים" היא פלטה והחלה להיות שתיקה מביכה באוויר "אני מצטערת" היא אמרה פתאום "הכל טוב, כבר שכחתי" הכחשתי
"את יודעת שאת יכולה להיות כנה איתי ולספר לי מה את מרגי.."
"קלרה די, אני לא רוצה לדבר עליו-הוא לא מעניין אותי והוא לא קיים מבחינתי"
"טוב תהנו"

עידן》》
"אחי יוצאים לצהריים או מה?" רועי שאל בזמן שהייתי שקוע במסמכים בעבודה "תכף, עוד שתי דקות" עניתי בזמן כל העומס "נו תחזור לזה אחר כך אני רעב" הוא התעצבן "אתה כמו בחורה.. יאלה בוא כבר חופר!" השבתי ולקחתי את המפתחות של האוטו "היי אני צריכה אותך שנייה" המזכירה החדשה והשווה שלי אמרה וסימנתי לרועי לצאת החוצה עם העיניים "מחכה לך בחוץ" הוא אמר עם קריצה קטנה והיא הלכה לנעול את הדלת "אתם יוצאים?" היא שאלה והתקרבה אליי בזמן שנשענתי על שולחן העבודה שלי "כן, לאכול צהריים" השבתי לה והיא המשיכה להתקדם לעברי תוך כדי שהיא פותחת כפתור אחד מחולצתה "אז אתה רוצה להגיד לי שאיחרתי את הפגישה המאוד מאוד חשובה שלנו ?" היא אמרה בקול ילדותי ומגרה "אמ לא… רועי יחכה כמה דקות, אי אפשר להגיד לא לפגישה דחופה" עניתי ומשכתי אותה אליי במהירות "אל תדאג זה יהיה זריז" היא השיבה ובלי יותר מידי מילים הורידה את בגדיה.
—-

"נו אחי לאן לנסוע?" שאלתי את רועי כשהיינו באוטו "הופה מישהו פה נהנה קצת" הוא צחק והצחיק גם אותי "אחי שאתה סוף סוף תתחיל לעבוד ותהיה מוקף בפקידות שוות גם אתה תהנה" השבתי לו והוא כיוון אותי למסעדה הטובה שהוא דיבר עליה "מה זה המקום הזה?" שאלתי לא מבין "זו מסעדה חדשה על הים, אכלתי כאן לפני שבוע… תאמין לי אתה תהנה" הוא ענה ולי למען האמת לא היה כל כך אכפת "איפה שי אגב?" הוא שאל בזמן שנכנסו "לא יודע, בזמן האחרון הוא נעלם הרבה" השבתי בחשדנות "עוד פעם אתה עם זה? תרגע הוא לא מתחיל עם גפן" רועי השיב לי, כי לאחרונה חשבתי על זה הרבה- מאז שראיתי אותם צמודים ביום הולדת שלה "כן בטח" גלגלתי עיניים והתיישבנו בשולחן בחוץ "גם אם כן קורה בינהם משהו, היא לא חייבת לך כלום" רועי התחיל קצת להתעצבן "נכון, אבל הוא כן, זה קודים בין חברים-לא הולכים לבחורות שהיו עם חברים שלך" התעצבנתי וזעמתי.
סיימנו לאכול ולמען האמת היה דווקא אוכל טוב. "יאלה זזנו?" רועי אמר ונעמד ואני מיד אחריו, עמדנו לצאת אבל משהו בחוף הים משך את תשומת הלב שלי, הסתכלתי טוב יותר וראיתי את שי משחק שם כדורעף, ובמבט טוב יותר גם ראיתי את גפן-הם רצו שם בחולות אחד אחרי השנייה "לא מתחיל איתה אה?" צחקתי והפנתי את תשומת ליבו של רועי אליהם "בן זונה" מלמלתי עצבני והלכתי אליהם מבלי לחשוב כמה שזה מביך.
"היית עסוק אה?" אמרתי לשי ברגע שנעמדתי מולו והוא הסתובב אליי..גפן לא יכלה אפילו להסתכל עליי "חכה שנייה עידן תקשיב" הוא התחיל להגיד "מה אתה חושב שאתה עושה חתיכת בוגד?" זעמתי עליו ורועי תפס אותי, יכולתי לראות את פניה של גפן המומות ונבוכות מהסיטואציה "חכה אתה מגזים, אני לא בוגד, אני בסך הכל מבלה איתה קצת" הוא אמר בשיא החוצפה "בסך הכל משקר לי בפנים יאפס" התעצבנתי והעפתי לו בוקס חזק שהוא לא עמד בו "מה אתה עושה מטומטם?" גפן התעצבנה ואחזה בשי "אתה חתיכת מפגר" היא התעצבנה עליי "את אל תתערבי" זעמתי עליה "לא, אתה אל תתערב! מי אתה חושב שאתה? בגלל שיש לך כסף ועסק ומכונית יוקרתית אתה חושב שאתה יכול לקנות את כל האנשים בעולם ולהחליט מה הם יעשו? אתה טועה. תלך מפה, אתה לא קולט שאתה רק עושה נזק בכל מה שאתה נוגע בו" היא אמרה עם רמיזה עבה על הסיפור שלנו ובאמת הלכתי משם עצבני.