taper jean girl – פרק 3

החדר של אסיה היה מבולגן , כרגיל . חולצות זרוקות בכל מקום , הג'ינס האהוב שלה תלוי על מנורת השולחן שלה , אוסף גרביים ותחתונים בשירותים .
המראה של חדרה , של אסיה עם האוזניות הענקיות שלה , רוקדת לצלילי המטאל שלה עם סיגריה בפיה , הבהיל את ג'והנה , והאמת שגם אני הייתי נבהלת במקומה .
ג'והנה נראתה ילדה טובה , מי שהיא לא הסתבכה בצרות בחייה ואולי זה יהיה שילוב מסוכן יחד עם אסיה . הלכתי לאסיה הנמרצת והורדתי את האוזניות מאוזניה .
"ג'והנה , תכירי את אסיה גריפין , השותפה החדשה שלך לחדר " הודעתי לשתי הבנות
"שותפה ? עם ברונטית ? תגידי , נפלת על הראש ?" אסיה התחצפה
"הגיע הזמן שכדור הארץ יפסיק להסתובב סביבך , את חיה בפנימייה לכל הרוחות , תפסיקי לחיות בהזיה שאת לא תתקלי בברונטיות , שותפות חדשות לחדר ותרד " ניסיתי להבהיר לה את העניינים
"אין לי שותפים , נקודה ,בת כמה את בכלל ?" אסיה שאלה את השאלה הכי לא קשורה
"15" ג'והנה ענתה בחשש
"ועוד קטינה , מה את רוצה שאני יעשה עם קטינה בדיוק ?" אסיה הגזימה במילותיה . אנחנו בנות 16 , ג'והנה קטנה מאיתנו רק בשנה .
"בדיוק מה שאת עושה עם ג'יידן , ג'אגר ובארון " הזכרתי לה שכת השטן החביבה עליה בני 18 , והיא קטנה מהם בהרבה .
"מה , חשיש ?" היא ניסתה לעצבן אותי , אבל על ג'והנה זה השפיע יותר , היא נלחצה מאד .
"חשיש ?? איזה חשיש ??" ג'והנה מלמלה בפחד
"שום חשיש !! " צעקתי על שתיהן ועזרתי לג'והנה להתמקם בחדרה החדש .
חזרתי לחדרי למראה של אייס והילד החדש , אח של ג'והנה בחדר שלנו .
הצצתי בחשאיות מבעד לדלת עם חיוך על פניי . :מסתדרים?" שאלתי והם הסתובבו אליי
"או היי ג'יה ! זה שיי , תכירי" אייס הציג אותי בפניי שיי
"היי" אמרתי והושטתי את ידי והוא את ידו "אחותך ישנה עם חברה שלי , אסיה "
"נהדר" הוא ענה וכך התיישבתי לידם ודיברנו במשך שעות על חייו , על חיי , על תחומי עניין משותפים.
לקראת הלילה , באזור 1:00 , כולם ישנו ושוב נשארנו לבד , רק אני והחושך.
הלכתי בזהירות לשולחן הפינתי , הדלקתי את מנורת השולחן בשקט בכדי לא להעיר את אייס ושיי .
פתחתי את המחברת שלי ועשיתי שיעורי בית בפיזיקה למרות שזה לעוד שלושה ימים .
כשנזכרתי ששיעורי הבית היו חקר על תנודת גלי הקול , גם נזכרתי שאני צריכה להשאיל ספרים בנושא מהספרייה ובמקביל ידעתי שהספרייה פתוחה משום שהספרנית שם , מארי , מכירה אותי מזה כבר שנים ומתנהגת אליי כמו אל בתה הקטנה , היא תמיד שמחה לראות אותי ולדבר איתי בספרייה והיא גם נשארת עד מאוחר מאד לסדר את כל הספרים , דפים ומסמכים שהתבלגנו בזמן יום העבודה המפרך ולכן גם הספרייה נפתחת באזור 12:00 בצהריים יום למחרת , מארי ישנה עד הצהריים.
יש לנו שני בניינים במתחם – הראשון הוא חדרי המגורים והקפיטריה , והשני הוא מתחם הלימודים ששם נמצאת גם הספרייה . המרחק בין שני המתחמים הוא שביל קצר ולכן הרשתי לעצמי לעבור למתחם השני כשאני לובשת סוודר ירוק שאסיה השאירה לי ותחתונים בלבד.
א. מארי מכירה אותי , היא תתן לי להיכנס גם ערומה .
ב. כל התלמידים ישנים , אין חשש לעדים
ג. המורות והמורים ישנים בבתים משלהם מחוץ לפנימייה
ד. אין לי כוח ללבוש בגדים
ה. לא אכפת לי מהיריכיים השמנות שלי
כאשר הגעתי לספרייה עם תחתונים , סוודר וגרביי פוקימון בלבד , מארי לא הייתי מופתעת לראות אותי , אני קוראת ספרים בספרייה כל ערב ולילה עד שהיא פורשת לשנתה ונועלת את המבנה כולו .
התיישבתי בקצה הספרייה כשעל שולחני ספרי פיזיקה ומחברת פיזיקה ומשקפיים מזעזעות שעוזרות לי לראות יותר טוב את מה שרשום , וכך נותרתי במשך כחצי שעה .
"ג'יה מתוקה , אני סוגרת עוד מעט כדאי שתיזדרזי " מארי ניגשה אליי
"זה בסדר , אני מסיימת עוד קצת " אמרתי ושלחתי את מארי בחזרה לעבודתה .
השעה 1:45 ונשארה לי שאלה בודדה לענות עליה , השאלה הקשה ביותר בשיעורי הבית , שאלה מסכמת. המורה שלנו , אוסקר שמו , תמיד משקיע זמן בשיעורי הבית , לוקח את המחברות מהתלמידים , בודק ונותן ציונים שנכנסים לממוצע הכללי כמובן אבל הדבר הכי מעצבן בו זה שאתה יכול לטעות בכל השאלות אבל אם השאלה המסכמת כתובה לשביעות רצונו , תקבל 100 במקום .
השאלה המסכמת עלולה לקחת לי יותר זמן מהמצופה ולכן אני חייבת לעכב את מארי .
הלכתי בשקט בין מדפי הספרים עד שנעצרתי למראה של מארי בוכה עם טלפונה בידה ואישה בלונדינית עם שיער קצרצר עומדת מולה .
"איפה?" שמעתי אותה ממלמלת לטלפון ולאחר כמה דקות מנתקת .
"בואי " האישה הבלונדינית אמרה ולקחה את זרועה של מארי בזמן שמיהרו לצאת מהספרייה .
הלב שלי החסיר פעימה כאשר האורות נכבו פתאום ושמעתי את טריקת דלת הספרייה .
רצתי במיידיות לדלת ודפקתי עליה בחוזקה בתקווה שמארי והאישה המסתורית עדיין במסדרון , אך ניסיונותיי עלו בתוהו . התיישבתי על ברכיי ברצפה הקרה וחשבתי מה יכל לקרות למארי שהיא פשוט שכחה אותי בספרייה . המחשבה הזו מהר מאד התחלפה באחרת – סיכות האיגוד של מארי , הן יוציאו אותי מכאן !
לקחתי אחת משולחנה והכנסתי את הקצה שלה לחור המנעול וסובבתי לאט ובזהירות עד ששמעתי קליק קטן ובתנועה זריזה אחת הדלת נפתחה אך לצערי הרב גם המסדרון היה חשוך ורוב הסיכויים שגם דלת הבניין סגורה , אבל הייתה לי עוד תקווה קטנה בליבי שמארי שכחה לנעול את הדלת מרוב לחץ .
צעדתי במסדרון , רועדת מקור כמו עלה ברוח , ניסיתי לחמם את יריכיי החשופות והערומות בעזרת ידיי אך זה לא עזר .
" מה לעזעזל?" לחשתי כשמספר מנורות תקרה החלו להבהב והגברתי את קצב הליכתי אל עבר הדלתות .
מושכת , דוחפת , בועטת , צועקת לעזרה … איך שלא תקראו לזה , ניסיתי . כל הדלתות היו נעולות . אף אחד לא היה שם . ננעלתי בבית ספר שלי .
הייתי מיואשת עד שראיתי בזווית עיניי טלפון ציבורי , הרמתי אותו וחייגתי את מספר הנייד של אסיה במהירות אך היא לא ענתה , דווקא כשאני הכי צריכה אותה וידעתי שהטלפון לא ייתן לי להתקשר יותר.
"נא להטעין את הכרטיס בסה"כ של 3 סנט " המילים הללו נשמעו משפורפרת הטלפון
"אתם צוחקים עליי " התרסקתי בכעס על הקיר למטה והשענתי את ראשי על זרועותיי .
פתאום , שמעתי כמה צלילי רקע . סוף סוף ! מישהו כנראה שמע אותי ובא להוציא אותי !
עם חיוך על פניי הלכתי אל עבר החלון ואז חיוכי דעך ברגע שמישהו פרץ את החלון ושבר אותה במכה אחת , גורם לשבבי הזכוכיות לנצוץ לאור הירח .
חשבתי לעצמי באותו הרגע שלמצילים שלי כנראה אמור להיות מפתח לדלת .
התחבאתי מאחורי קיר במהירות , בדיוק בזמן בשביל להחביא את עצמי .
בזמן הזה , המציאות היכתה בי – מישהו פרץ לבית הספר , לאחר מכן הרשתי לעצמי להציץ במתרחש ופעימות ליבי גברו .
ארבעה גברים גבוהים וחטובים עם רובים בידיהם לבושים בשחור , מסכה על פניהם חוץ מהגבוה ביותר מביניהם שלא לבש מסכה וכמובן שלא הצלחתי לזהות אותו .
אותו אחד ללא המסכה , עם השיער שלו שהתארך לאורך עורפו ולחייו אך לא יכולתי לראות את פרצופו משום שהיה עם גבו אליי אך הבחנתי בכך שהוא כנראה "המנהיג" של החבורת ליצנים הזאת .
יכולתי להבחין מהפרופיל שלו בחיוך כששאר הבנים הדליקו את פנסם .
שובב ? מרדן ? איך לתאר את זה ? רע .
"רבותיי , בואו ניתן לכיף להתחיל " הקול שלו גרם לי לצמרמורת . הבחנתי במבטא הספרדי שלו מבעד למילותיו והדרך שבה הם התגלגלו עמוק מגרונו .
בזמן הזה שלושת האחרים התחילו לשבור חלונות וכל דבר העומד בדרכם .לא יכולתי להאמין למה שהייתי עדה אליו . למה שיעשו דבר כזה ? הם כולם נראים גם צעירים מאד , אני לא חושבת שאף אחד מהם הוא מעל גיל 18 . ואז הבחנתי בהם עוזבים לכיוון השני של בית הספר והוקל לי , התיישבתי בשקט ליד הקיר בכדי להסדיר את נשימתי וקמתי בזהירות .
ופתאום כשהסתובבתי משהו תפס אותי וכף יד גדולה נחתה על פי , כך שלא יכולתי להשמיע צליל .
זה היה הוא , הגבוה עם השיער היפה , "המנהיג".