taper jean girl – פרק 1

אני טובה בהרבה דברים, אני טובה בלחשוב יותר מדי מחשבות שמשאירות אותי ערה כל הלילה .
אני תועה , במה עוד אני טובה ? אולי אני צריכה להישאר ככה , איך שהוא זה נותן לי תקווה .
תקווה שאני יכולה להיות רעה בדברים רעים שאני טובה בהם . אני ילדה טובה עם הרגלים רעים .
עשן סיגריית הבוקר שלי אפף את החדר הקטן במלואו , ריח הגשם הראשון שהרטיב את דשא האזור אפף את אפי כשפתחתי את החלון . המתחם ריק ונטוש , אף אחד לא ער בשעות כאלו , רק אני אוהבת לחכות לזריחה , אני אוהבת את התחושה שנוצרת בי מהידיעה שהימים חולפים , הזמן עובר וכל יום חדש בשבילי הוא הזנקת מירוץ חדשה . בזריחה של אתמול לא ידעתי את מה שאני יודע עכשיו – בזריחה של היום , וזו התחושה הכי טובה בעולם.
הילדות שלי הוא רק הפרק הראשון בספר שקוראים לו "החיים שלי". הפנימייה הזאת היא הבית שלי והמשפחה שלי, ועכשיו הספר מנוהל רק על ידי , אני מנהלת את החיים שלי , את הזריחות שלי.
ג'יה , זה השם שלי . זה השם שבחרו לי , אבל האם אני ג'יה בגלל הקארה והפוני הישר המוזר שלי ? האם אני ג'יה בגלל משקפי השמש השועליות שלי ? הם אני ג'יה בגלל השמלות הסמרטוטיות שלי ? או אולי בגלל האייליינר העבה שאני מציירת על עיניי כל בוקר ובוקר , או שאולי אני סתם ג'יה ויש לי מהות שונה מלאחרים?
יצאתי מדלת חדרי אך לא לפני שהערתי את השותף שלי לחדר , החבר הכי טוב שלי , אייס .
אייס זה הכינוי שלו כאן בפנימייה בגלל משחקי הפלסטיישן הרבים שלו.
כשעברנו לחדר משותף של שנינו הייתי צריכה לוותר על רבע מהארון בגדים שלי בשביל כל המשחקים שלו משום שלא היה מספיק מקום איחסון בארון שלו לכל המשחקים שלו .
המשחק האהוב על שתינו הוא סלנדר מן , אנחנו יכולים לשחק בו כל הלילה ולהיבהל כל פעם מחדש . אייס הוא אלוף במשחקים הללו משום שהוא מכיר את כל התיחכומים והטריקים ועובר אותם באדישות רבה , כאילו נולך לכך , הוא קר , ממוקד וממוחשב בהם ומכאן השם שלו – אייס (קרח) .
שנינו היינו החנונים הכי נוראיים בפנימייה הזאת וכך הכרנו , הוא כמובן חכם הרבה יותר ממני , הלך למגמת מחשבים ואלקטרוניקה ומצטיין בהכל וכמובן שעתידו מובטח , אך הוא שונא את כל העניין הזה.
אני לעומתו , אוהבת ללמוד , זה אחד התשוקות הכי גדולות בחיי והמקצוע האהוב עליי הוא פיזיקה , הציון הכי גבוה שלי הוא תמיד בפיזיקה .
דפקתי בשקט בחדר של אסיה , החבר הכי טוב שלי ממין נקבה .
אני והיא הפכים גמורים . היא ילדה פרועה עם שיער בלונדיני גלי ארוך , עיניים כחולות , אף פעם לא אמצא אותה עם איפור , היא טבעית וזה לא שהיא לא אוהבת איפור , היא פשוט לא אוהבת "לשים מסכה " על זהותה וזה בעצם המוטו חיים שלה .
אבל לכל אחד יש צד אפל , ממבט ראשוני אף פעם אף אחד לא יוכל לראות אותו בא .
היא שומעת מטאל רוק כבד בלי הפסקה , יום וליל. יש לה הרחבות באוזניים בשתי הצדדים , יש לה ספטום ענקי באף שדי הולם אותה , יש לה גם פירסינג בשפה התחתונה .
אם אני לובשת שמלות ישנות משנות ה80 ומגפי פלטפורמה , היא תלבש ג'ינסים של בנים שגדולים עליה ב3 מידות וסוודרים ענקיים מצמר ומגפיים חומות ומזעזעות של בוקרים .
אני אני אסתובב בפנימייה עם שיער שחור בצורת קארה גלי ונפוח מאד ואסתכל על אנשים בעיניי השדון הירוקות שלי , היא תמיד תטפח את השיער שלה עם המוצרי שיער הכי טובים שיש , אורך שערה מגיע עד לאגנה ואת ריח שערה אפשר להרגיש מקילומטרים ועיניה הגדולות והכחולות נראות כל כך תמימות יחסית למראה שלה .
אם אני שומעת אינדי ואלטרנטיבי , היא תשמע מטאל כבד מהסוג שיכול לקרוע לך את עור התוף .
אני אני אוהבת מדעים (פיזיקה , ביולוגיה , כימיה וכ'ו) , היא מאוהבת במקצוע הספרותי וזה אולי המקצוע היחיד שהיא מעולה בו ולכן היא גם כותבת הרבה פואמות ושירים מדהימים בעצמה .
כאשר נכנסתי לחדרה המהולל , המחניק והקודר שלה , הדלת הייתה כבר פתוחה והינה ישבה לה אסיה בשירותים , עם וילון פתוח כך שכל מי שהספיק לעבור במסדרון ראה את כל מה שמתחולל בשירותים של אסיה גריפין.
נגעלתי למראה עיניי אך הייתי רגילה לגסות של אסיה , ניגשתי אליה וסגרתי את וילון השירותים .
"אוי נו , כאילו שאף פעם לא השתנת !" היא צעקה מבעד לווילון עם היומן האישי והכבד שלה על יריכיה
"כן , רק מזל שאת לא היית שם ברגעים האלה " רמזתי לה על התנהגותה
"איזה זריחה אנחנו ג'יג'י?" היא שאלה מבעד לוילון משום שביומנה יש 365 דפים כמספר הימים בשנה , וכל דף מסמל את היום שלנו בשנה , אין אצלנו ספירה בתאריכים וימים , יש לנו ספירה על פי הזריחות שחווינו ועל פי מספר הדף ביומן שעצרנו בו רק שאצלי לא קורה אף פעם משהו חדש אבל אני חייבת איך שהוא לתעד את הימים שאני חיה בהם , וקשה לי לעשות זאת במילים ולכתוב "כלום" גדול ויפה כי בכל זאת המחברת עלתה כסף. כל יום אני יושבת בשדה של הפנימייה וכל יום אני קוטפת פרח שאיתו נהגתי לשחק באותו היום ואז בסופו של כל יום אני מדביקה אותו בדף של היום וככה כשאני מרפרפת ביומן כל פרח שמודבק שם מזכיר לי זיכרונות מאותו היום . יש לי גם אוסף מחברות של שירבוטים כי אין לי כל כך כסף לממן כלי ציור מקצועיים וקנבסים , וככה כל חיי מתועדים על דפים , בציורים ופרחים .
"20 , מתי הספקת לאבד ספירה ?" זה נשמע לי מוזר שדווקא היא איבדה ספירה , היא העיקבית מבין שתינו .
"הייתי שיכורה מדי בשביל לעקוב " היא אמרה כשיצאה סוף סוף מהשירותים .
היא הייתה לבושה בסוודר הוורוד הענקי שלה והתחתונים בלבד ונראתה כאילו בהאנג אובר .
"אני בשוק , את עוד לא מוכנה ? למה קבעת איתי לעכשיו ? יכולתי לעזור לאייס לסיים את 'דה לאסט אוף אס' !"
"אייסין יחכה , אנחנו הולכים לגבעה " היא קבעה ובלעתי את רוקי בכבדות .
"אל תכריחי אותי ללכת לשם שוב " מלמלתי בכעס
מאיפה להתחיל ? אני יתחיל בכך שבנים לא אוהבים בנות כמוני – לא במראה ולא באישיות . תמיד אמרו לי שיש לי פנים תמימות , עגולות וילדותיות כמו של ילדה . השיער הוא הדבר היחיד שביגר אותי חוץ מהשפתיים העבות מדי שלי שאסיה קראה להן " חושניות". לא היה לי גם גוף כמו של כולן , הייתי תמיד קצת יותר מלאה מהממוצע אך אסיה תמיד עודדה אותי שזהו מראה קלאסי ונשי מאד . אבל אני לא אישה עדיין , אני עדיין נערה , ילדה .
בנים לא נמשכים אליי בכלל ואני לא אליהם , במיוחד אל אלה בפנימייה שלנו . להגיד שאף פעם לא נמשכתי לבן זה לא נכון , היה לי קראש על בן סמית לפני שנתיים אבל הוא עזב את הפנימייה לצערי .
"הגבעה האדומה" זה המקום כינוס של החברים של אסיה מהשכבה העליונה בראש גבעת השדה .
פעם שעברה שהיא סחבה אותי איתה לשם הובכתי מאד אך הנני כאן , היא הצליחה לסחוב אותי לשם שוב .
"הופה , הבאת את ג'יג'י המותק !!" אמר ג'יידן , האידיוט החש שבחבורה .
"דביל!!" אסיה צעקה עליו ובעטה בו כי ידעה שהובכתי עד עמקי נפשי
"זה ג'יה " עמדתי על שלי , אני לא ג'יג'י ואני לא מתוקה , אני רק ג'יה .