sweet 16-3 (פרק 2 יצא אתמול בלילה למי שלא ראה)

פתחתי את עיניי לסביבה לא מוכרת,
ראשי נח על חזהו של מור שנרדם גם הוא ופונצ'ו נרדם לידנו.
פתחתי את הפלאפון לבדוק מה השעה
"פאק…" מלמלתי שראיתי שעכשיו 23:00
שלחתי הודעה לאמא שלי שאגיע בעוד חצי שעה.
הסתכלתי על מור,אפשר לומר בהיתי.
אחרי כמה דקות הוא התעורר
"מה עוגיפלצת,אוהבת מה שאת רואה?" התמתח וחייך
"תחזור תחזור לישון,יותר יפה לך לשתוק" אמרתי וזרקתי עליו כרית
"מה השעה?" שאל ומשך בשיערו
"23:00,אני עפה לפניי שאמא שלי דוקרת אותי" אמרתי ושמתי נעליים
"בואי אני אקח אותך" אמר וקם
"הכל טוב אניאסתדר" אמרתי ולקחתי את הדברים שלי
"נראה לך שאני נותן לך ללכת עכשיו לבד?" הוא אמר ושם נעליים גם הוא
"תודה" אמרתי וחייכתי לו
"הכל בשבילך עוגיפלצת" אמר ושם את ידו מסביב למותניי
"מור" אמרתי והסתכלתי עליו במבט נוקב
"מה יפה שלי?" אמר וחייך אליי
"היד חומד" אמרתי לו
"מה איתה?" שאל וגיחך,איך הוא אוהב להציק לי
"תוריד" אמרתי לו
"לא,אני דווקא אוהב אותה שם וגם את" אמר והתקרב אליי קצת
"אה כן? איך הגעת לזה בדיוק?" הרמתי גבה על הביטחון שלו
"כי אם לא היית אוהבת,היית מורידה אותה בעצמך" לחש באוזניי
הורדתי את ידו ממני והתחלתי לרדת במדרגות,הוא אחריי ויצאנו למכונית שלו
אחרי נסיעה שקטה של כמה דקות הוא הגיע לביתי,
"תודה על הטרמפ והאירוח" אמרתי והורדתי את החגורה
"מוזמנת תמיד,מחר בשבע שוב?" שאל
"סגור" אמרתי וירדתי מהאוטו
"לילה טוב ילדה יפה" אמר וחייך אליי
"לילה טוב ילד מכוער" עקצתי והלכתי הביתה
-מנקודת המבט של מור
לירז…
איי איי, הצרה הכי טובה שיכולה להיות.
אני חושב שאני אוהב בה הכל,
מהשיער הארוך,העיניים המושלמות שלה,
האף שלה כל כך קטן וחמוד,השפתיים שלה….בגודל המושלם.
הגזרה המושלמת שלה,לא רזה ולא שמנה. בדיוק כמו שאני אוהב.
אין ספק שהילדה הזאת תעשה לי חיים קשים, אבל אני אשיג אותה בסוף.
-נקודת מבט לירז
קמתי ברבע לשבע בבוקר,נכנסתי למקלחת
צחצחתי את שיניי, ואספתי את שיערי לקוקו גבוה
התאפרתי בקליל והלכתי להתלבש
שמתי חולצת בית ספר כחולה צמודה עם טייץ שחור של אדידס ונעליי ספורט של אדידס
התזתי על עצמי קצת בושם, הכנתי מערכת בזריז ויצאתי מהבית
חיברתי אוזניות ושמתי את השיר DONT LET ME DOWN והתחלתי ללכת
הגעתי לבית הספר אחרי הליכה של עשר דקות
הלכתי לקיפטרייה וקניתי לי קפה
פתאום הרגשתי זוג ידיים גדולות עוטפות את עיניי,
"מי זה?" שאלתי
"אהובך" הקול המוכר..
הוא הוריד את ידיו ועמד לידי
"בטח אהובי…." אמרתי
הסתובבתי וראיתי שהוא עם חברים
"מי זאת הפצצה שלידך?" אמר אחד החברים שלו
גלגלתי את עיניי
"זאת עוגיפלצת, ועוד פעם תקרא לה פצצה אני עוקר לך את העיניים" אמר והפנה אליו אצבע
"תודה אבל לא זכור לי שאני צריכה שומרי ראש" אמרתי
"לירז" אמרתי ולחצתי את ידו של חבר של מור
"נדב" אמר ונישק את ידי
לקחתי את הקפה ושוקולד שלי והלכתי לכיתה
-יום אחריי-
הגעתי אל מור הביתה, הוא היה בלי חולצה ועם מכנס אפור ארוך
"קולה?" שאל
"כן תודה" אמרתי ועליתי לחדרו ביחד עם פונצ'ו
"יאלה בואי נתחיל" אמר ועלה עם שתי כוסות קולה
ישבתי ושמתי את רגליי על ברכיו של מור
" אני שמח שנוח לך" אמר
"שקט ,עד שאתה יעיל במשהו" אמרתי לו
"תקשיבי,האמת שיש לי מבחן מחר באנגלית..רוצה לעזור לי ללמוד?" שאל
"אין בעיה" אמרתי והוא הלך להוציא מהתיק את החומר שלו
הסתכלתי קצת בדפים,
"אוקיי תקשיב,אני אקריא לך טקסט עכשיו אתה תקרא אותו אחריי,אז אשאל אותך עליו שאלות בעל פה ומשם תמשיך לעבוד עם השאלות שכתובות לך "
"כן המפקדת" הצדיע
התחלתי להקריא לו טקסט באנגלית על הסיפור של זהבה ושלושת הדובים
"אוקיי,תורך לקרוא"
הוא התחיל להקריא את הסיפור,
"אני לא מבינה מה אתה צריך אותי,אתה קורא יותר טוב ממני"
"את סתם אומרת,אני קורא גרוע"
"ממש לא מור,אתה קורא ממש טוב!" אמרתי לו
"טוב אני מתחילה עם השאלות,
מה שם הסיפור?"
"זהבה ושלושת הדובים"
"יופי חכם..תענה לי באנגלית"
אחרי שעה של למידה, שנינו התייאשנו
"את דווקא טובה באנגלית,וואלה לא ציפיתי ממך" אמר
"למה לא?" שאלתי
"את נראית יפה מידי בשביל להיות חכמה" אמר
"אתה אומר שאני נראית טיפשה?"
"יש בזה משהו,אבל לא"
"טוב..תודה לך" אמרתי
"תבואי כל יום" אמר
"אני אוותר" החזרתי
הוא מתחיל לעצבן אותי,ואני לא אוהבת את זה
"וואו השאלות האלה ממש קשות" אמר כשחזר אליהן
"זה לא שהם קשות,אתה טיפש" אמרתי לו
הוא גלגל את עיניו והמשיך לעבוד.
~אחריי שלושה ימים
"אוף מור אין לי כוח להמשיך לעבוד" אמרתי לו והלכתי לשכב במיטה שלו
"הייתי אומר לך שאני ימשיך לבד,אבל אני לא יודע ממש" אמר ובא לשכב לידי
"ברור שלא,כי אתה טיפש"
אני ומור התחברנו קצת יותר…כמובן שהוא עדיין מעצבן,ואני עדיין עוקצת אותו בלי סוף
אבל הוא סביל בסה"כ.
"לא כי את,אריק אינשטיין" אמר
התפוצצתי מצחוק
"אלברט מפגר,אלברט אינשטיין"
"כן נו זה" אמר וצחק גם
"את יודעת,הצחוק שלך ממכר" אמר
"ושלך נסבל" אמרתי
"אני חולה על הפירגון שלך,הדבר שאני הכי אוהב בך"
"מה את עוד אוהב בי?" מטומטמת.
הוא התקרב אליי,
"את השיער שלך" אמר ונגע בשיערי
"ואת העיניים" העביר את ידו מתחת לעיניי
"והשפתיים" הוא העביר את ידו על שפתיי בעדינות,גורם לצמרמורת בכל גופי
"והגוף שלך,בדיוק כמו שצריך" אמר והעביר את ידו על מותניי
"טוב בוא נמשיך לעבוד" אמרתי וקמתי מהמיטה
"די לירז,תפסיקי להתחמק"
"להתחמק ממה?" שאלתי
"כל פעם שאני מחמיא לך או שאני מתקרב אלייך,את פשוט מתחמקת"
"חשבת אולי שאני פשוט לא רוצה?" אמרתי לו
"את האמת חשבתי"
"ואז העפת לעצמך כאפת שטות,הרי מי לא תרצה את מור לוי?" אמרתי וגלגלתי עיניים
"לא,אבל מהזמן הקצר שהספקתי להכיר אותך אני יודע שמשהו לא טוב לך,את פותרת אותו,מעיפה אותו…והנה את עדיין כאן" אמר
"זה בגלל העבודה" אמרתי והשפלתי מבט
"תמשיכי לשקר לעצמך" אמר ויצא מהחדר
ישבתי בחדרו וחשבתי,
אולי הוא צודק?
לא אין מצב, הוא סתם מעצבן וגם בכלל לא הטעם שלי.
אוחח לירז למי את משקרת, את רוצה את מור.