stories one direction

ראיתי אף אחד לא ראיתי את אבא לא את הבנים רק מקום חשוך שמו לי בנדנה על עייניים מה קורה פה
שאלתי את בוב מה קורה פה {המסיע של אבא}
בוב:מיצטאר את יודעת כמה שאני אוהב אותך אבל אני לא יכול יותר
אני:בוב אתה מפחיד אותי
בוב:אני מיצטאר אבל אני חייב אמה
אני:חייב מה אמרתי חצי בבהלה
בוב:תישבי ותעשי מה שאומרים לך טוב
אני :מה אבל יאו אכשיו ככמאט צעקתי
בוב:תקשיבי ותדעי
ובוב אמר לי לשבת ישבתי קשרו לי את הידיים ואת הרגליים
אחרי חצי דקה הורידו לי את הבנדנה
וראיתי שזה היה שני גברים בגיל של אבא והיה את בוב פה התחלתי לפחד
שני הגברים הביטו בי וכבשו אותי מהראש עד לרגלים מה שגרם לי לפחד עוד יותר אחד התקרב עליי וזיהיתי מי זה היה זה היה ג'רטון {לא מצאתי שם תזרמו } הייתי בשוק הוא חבר סליחה אכשיו היה חחבר אכי טוב הוא עובד עם אבא מה לעזזל הוא עושה פה
ג'רטון:אז אינה היא הבת הקטנה של הבוס
שלושתם התקרבו עלייי התחלתי לצרוח הם החזקו בי בחוזקה ו צרחתי כמו בהמה והיבדתי הכרה .
~~~~~~~~~~~~~~כעבור שעתיים שלמות שאני שם ~~~~~~~~~~~~~~~
היתוררתי ראיתי שאני כולה בסימנים בוב הביא לי יד רעדתי אבל אני עוד שנייה חשבתי שמתתי הייתי חסרת עונים לא המנתי שהם יכולים לעשות דבר כזה הם הקו בי בחוזקה בוב הרים אותי לא יכולתי לקום ניראה כיאילו ששברו לי את הרגל זה כאב נורא חשבתי שאני ימות אני לא יכולה אפילו לספר לאבא עם אני מספרת לו ששני החברים הכי טובים שלו והמסיע שלו הרגע מה הם עשו לי הם יהרגו אותו
בוב הרים אותי עד למכונית ראיתי שהייה לי כחולים בידיים וברגליים הגענו לבית ככה חשבתי אבל לרגע עצר את המכונית מה לעזאזל
בו:אמה אני מיצטאר את לא יודעת כמה אבל חשוב שתדעי שאסור שאבא שלך ידע מחר בערב את צריכה לעשות את זה מובן עם לא מישהוא יפגע הוא אמר בדהגה ראיתי לפי העיניים שלו
הדפתי לשתוק ולעצום עייניים אבל לא הצלחתי לפתוח אותם
שמעתי את בוב קורא לי אבל אני אייתי חסרת הכרה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~עבור יומיים ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
התוררתי הייתי בחדר לבן ציפצופים שמעתי וראיתי שאני בעצם בחדר לבן זה ניראה כיאילו שאני בבית חולים
ניסיתי לקום אבל כאב לי השרירים אפילו זה שלא חשבתי שקיימים
אבל כשקמתי חצי מורדמת נפלתי בריצפה וצעקתי אי!!!!!
וראיתי שאבא ניבהל וקם ועזר לי לקום הוא ניראה עייף הוא עזר לי והרים אותי למיטה הייתי בצורת ישיבה וחיבק אותי זה כאב לי נורא
הוא ניראה עייף
דוד סיימון אמרתי כשדמעות עולות בעייני
אני כל כך שמח שהיתוררת זה כבר יומיים שאת מחוסרת הכרה
מה אני עושה פה שאלתי כשלא זכרתי
בוב רצה להביא אותך למסעדה שהזמנו בישבילך רק ביגלל שעברת ואז אמרת לבוב בדרך למסעדה שאת רוצה לשתות ואז מכונית דרסה אותך ושברת את הרגל לפתע הוא חיבק אותי חזק חוזר לי הפלשבק של לא זוכרת לפני יומיים עם בוב והיוש אני צריכה לגנוב מאבא את המשב
הכל בסדר דוד סיימון אמר
כן אמרתי כשדמעות בעייני
לפתע הדלת ניפתחה וראיתי את הבנים בפתח הדלת
פרק 4
כל הבנים חיבקו אותי והיו חמודים אבל לפתע הארי חיבק אותי חזק שזה כאב ופילתתי צעקה קטנה
מיצטאר הוא אמר מאוכזב
לא זה בסדר
דוד סיימון אמר לבנים שיצאו לקנות אוכל והלכו רק הארי נישאר ראיתי שהוא נישאר בפתח הדלת
מה שאלתי מקירה את המבט הזה זה של כואס
אני יודע שזה לא היה תעונה אני יודע הארי אמר כשהוא בא לעברי
ומה זה כל הכחולים שיש לך והגבס
הארי אני לא יכולה בבקשה כשדמעות עומדות לצאת
אמה קרה משהוא הוא אמר
לא אמרתי
היי אני לא מטומטם אני מכיר אותך עם את לא זוכרת אז על תשקרי
הארי אני לא יכולה אני מיצטארת אמרתי כשדמעות יורדות בעייני
את יכולה לסמוך עליי באמת
אני לא יכולה הארי אני מיצטארת אמרתי הוא רק הביא לי חיבוק
עם אני מספרת אתה לא אומר לאבא
סיפרתי לו על כל מה שקרה הוא היה בשוק אבל הוא נישבעה שהוא לא מספר והוא יברר את זה
פחדתי אבל סמכתי עליו זה היה הקלה