stole my heart- פרק 8

אחרי 8 שעות בערך הגענו.
אנחנו ישנו בבית מלון.
הזמנו 3 חדרים.
1- בשביל מיילי, נטלי ובשבילי.
2- זאיין הארי ולואי.
3- ג'סטין נייל וליאם
וכמובן שעם החבורה הזאת אי אפשר לישון בשקט.
בשעה 21:00 לואי קרא לנו לחדר שלו.
אני, נטלי ומיילי נכנסנו לחדר וישבנו על הספה.
"אוקיי.. מה רציתם?" שאלתי את הארי, ליאם, לואי וזאיין שישבו מולנו.
"איפה ג'סטין?" מיילי מיד שאלה.
"הוא לא פה." אמר ליאם.
"ללכת לקרוא לו?" שאלה.
"לא." ענה.
"אנחנו רוצים לעשות לג'סטין מתיחה. אבל מפני שאנחנו יודעים שנייל כלכך אוהב את ג'סטין והוא יגן עליו אז החלטנו לעשות גם לנייל מתיחה." אמר לואי.
"מתיחה?!" נטלי נאנחה.
"יהיה כיף!" הארי מיד אמר לה.
"אם אתה אומר…" ישר הסכימה.
"אוקיי. מה התכנית?" שאלתי מיד.
מה?! אני אוהבת לעשות מתיחות לאחרים. זה מצחיק!
"אני אלמד אותם נוסחה שגוייה במתמטיקה" אמר ליאם.
"מה? לא! אמרנו שלא נעשה את זה!" לואי אמר.
"טוב..טוב.." ליאם כעס.
"אנחנו נזמין אותם ונעשה משחק שכל אחד מספר סיפור מפחיד." זאיין סיפר, "כולם יספרו סיפור לא מפחיד ומיילי תהיה אחרונה והיא תספר סיפור מפחיד על לאן הולכים כל הנשמות של האדם, וזה חייב להיות מפחיד. וכשג'סטין ונייל ילכו אז נתחפש לרוחות ונפחיד אותם."
"אוקיי." מיילי הסכימה.
"את מסכימה לעשות את זה ל*ג'סטין*?" הופתעתי.
"לא יזיק לו לסבול קצת." חייכה בערמומיות.

אחרי שעה אני ונטלי הלכנו לקרוא לנייל ולג'סטין.
"ג'סטונה? נולה?" חייכתי אליהם.
"מה?" הם שאלו.
"אממ.. לואי קרא לכולם לבוא לחדר שלהם." אמרה נטלי.
"למה?" שאל ג'סטין.
"לא יודעת." שיקרתי.

"..אז פתאום האיש אומר לאישה: 'אחד ועוד שתיים זה ארבע.' הסוף!" ליאם סיפור סיפור 'מפחיד'.
עכשיו היה זה תורה של מיילי.
"ניקולאס היה נער רגיל, שלמד בבית ספר רגיל, והיו לו חברים רגילים.
ביום ההולדת של אימו תוכנן להפתיע אותה במסעדת גורמה יוקרתית.
אך להוריו לא היו כסף למונית, כי לא כולם ג'סטין ביבר.
לכן כל אחד הלך ברגל למסעדה
זה היה לילה חשוך ושקט, הענפים התנדנדו ונראה היה שמתקרבת סופה!
ניקולאס לבש את את מעילו ואת צעיפו שקיבל מתנה מסבתו שנפטרה.
ויצא לדרך
הוא צעד, צעד צעד.
כאשר רצה לחצות את הכביש, התקרבה משאית שלא הבחינה בו כי הוא היה קטנצ'יק ודרסה אותו!
הוא נפל על האדמה הדוקרנית, וכך מת.
אז הוא הרגיש את נשמתו מרחפת אל השמיים.
שם ראה את כל חייו הקצרים רצים במהירות האור כמול עינייו.
אז כשנודע לאמו ואביו ואחיו הקטנים על המקרה המזוויע, הם הגיעו למלון הזה להתאבל על בנם, ביום ההולדת של אימו, בחדר E3 (זה החדר בו הם נמצאים)
ולכן רוחו של ניקולאס עדיין משוטטת ברחבי המלון, בעיקר בחדר זה, ומבהילה נערים תמימים אחרים
כי נהג המשאית שדרס אותו, היה יודבתניק מתלהב בן 18.
הסוף" היא סיפרה ועשתה מבט מפחיד.
"אאהה!" נייל צרח.
"ואו! את מספרת סיפורים ממש מפחידים!" אמרתי למיילי וקרצתי לה מבלי שאף אחד יראה.
"אוקיי.. אני עייפה. אני הולכת לישון." אמרה נטלי (זה לא באמת, זה חלק מהמתיחה).
ליאם הסכים איתה והלך לחדרו.
גם ג'סטין ונייל הלכו לחדרם.
"אוקיי.. עוד רבע שעה אנחנו נלך אליהם ונפחיד אותם." לחש לנו לואי.
"אני מת לראות את הפרצוף המפוחד שלהם!!" הארי קפץ משמחה.
אחרי חמש דקות נטלי חזרה אלינו לחדר של לואי הארי וזאיין.
הוצאנו את הסדינים מהמיטות והתכסנו בהם שלא יראו את ראשינו ולא יזהו אותנו.
"אוקיי. מוכנים?" שאל אותנו זאין כשהיינו ליד הדלת של החדר של נייל וג'סטין.
לליאם היה את המפתח אז הוא פתח בשקט.
"בההה!!" הפחדנו אותם.
ג'סטין ונייל היו רק עם תחתונים, הם יצא מחוץ לחדר והסתובבו במסדרון של החדרים רק עם תחתונים.
לא הפסקנו לצחוק.
מיילי רצה אל ג'סטין וכיסתה אותו בסדין.
נייל לקח מג'סטין את הסדין והם רבו על הסדין עד שבסוף הם חזרו לחדר.
"מצחיק לך, אה?" נייל שאל אותי בכעס.
"מאוד." עניתי לו.
"אתם….אתם תשלמו על זה!" אמר לנו ג'סטין.
"אנחנו לא מפחדים ממך, חמודון." אמר לואי לג'סטין.
"חבל שלא צילמנו את זה." צחקתי.
"אם הייתם מצלמים את זה הייתי שובר לכם את המצלמה!" התעצבן.
"אוו.. מישהו עצבני היום?" גלגלתי עיניים.
"עשינו את זה בצחוק!" אמר זאיין בעודו מתגלגל מצחוק.
"כואב לי הבטן." מלמל הארי בעודו גם מתגלגל מצחוק.
"טוב, צריך לישון, כי מחר בדיסנילנד אתם תהיו עייפים!" אמר ליאם.

-ההמשך יבוא…אם תרצו בכך-