stole my heart- פרק 5

~למחרת בבוקר~

בשעה 10 כולנו (כולל ג'סטין ואשלי, כי אין להם באמת מה לעשות) נסענו לאוסטין, לשדה התעופה.

~נקודת מבטו של ג'סטין~

נסענו במיניבוס של אבא של מיילי לשדה התעופה, לחבר של היילי.
רציתי להתיישב ליד אשלי אבל השומר ראש שלי לא הסכים לי.
"אפ אפ, אתה יושב אך ורק לידי. אני צריך לשמור עליך." אמר לי אדווין (ככה קוראים לשומר ראש שלי).
התיישבתי ליד אדווין שתי מושבים מאחורי אשלי.
היילי ישבה לפניי ליד זאיין, מיילי ישבה ליד נייל , נטלי ישבה ליד הארי ולואי וליאם ישבו ביחד.
"הנהג שלנו חברמן, הוא יקח אותנו לתימן!" לואי התחיל לשיר ולמחוא כפיים במרץ.
צחקנו אבל בסוף התחלנו לשיר ביחד איתו.
"המצאתי משהו!" קראה היילי, "הנהג שלנו עושה קצת אקשן, הוא יקח אותנו לוואן דירקשן!"

אחרי שעה הגענו.

~נקודת מבטה של היילי~

רצתי לנמל התעופה ראיתי אותו עומד חסר אונים מול מליוני אנשים ממהרים.
"אוסטין!" קראתי לו.
הוא הסתובב וראה אותי,
ליידי עמדה מיילי,
מאחוריי עמדו אשלי, נטלי, וואן דירקשן וג'סטין.
הוא רץ אליי, פתחתי את ידי לחיבוק אבל……מסתבר שהוא רץ לג'סטין.
"ג'סטין ביבר!!" הוא צרח.
"אממ.. היי." מלמל ג'סטין.
פתאום ראינו חבורת מעריצות רצות לעברינו.
"ג'סטין ביבר!!! וואן דירקשן!!" הן צעקו.
השומר ראש צעד מלפנינו וחסם את המעריצות מלהתקרב אלינו.
רצנו בחזרה למיניבוס במהירות.

~נקודת מבטו של ג'סטין~

רצנו בחזרה למיניבוס.
ושוב התיישבתי ליד אדווין.
אוסטין ישב ליד אשלי וראיתי שהם דיברו, לא שמעתי אבל מה הם אמרו אחד לשניה.
ראיתי את אשלי מחייכת ומסמיקה, כאילו היא מאוהבת בו.
"מה קרה, ג'סטין?" שאלה אותי היילי.
"כלום, כלום." מלמלתי.
"נו……… מה קרה? אני רואה שקרה משהו!" היא התעקשה.
"זה סתם….אוסטין ואשלי מדברים בניהם ו…." לא הצלחתי להשלים את המשפט.
"אוי נו. הם רק מדברים! אשלי אוהבת אותך!" חייכה אליי.
"אבל אני מרגיש שהם לא רק ידידים." נשארתי בשלי, "איך שהיא מחייכת אליו….והיא מסמיקה…"
"אוי, אתה סתם פרנואיד. אוסטין הוא סתם בחור. ורק שתדע, אתה הרבה יותר חמוד ממנו." הסמיקה.
"תודה." חייכתי אליה.
היה לי מבט מודאג בכל זאת.
חצי שעה עברה לאט.
טוב, אולי כי לא עשיתי כלום חוץ מלהסתכל על אשלי ואוסטין.
היה חלק שבו אדווין נרדם והוא נחר.
פתאום המיניבוס נעצר.
"מה קרה?" מיהרתי לשאול.
"עוד מעט נגמר הדלק," ענה הנהג.
"טוב, בואו נקנה משהו לאכול בינתיים." אמר נייל.
הערתי את אדווין ויצאנו מהאוטו.
מיהרתי לגשת לאשלי.
"אשלי,." קראתי לה.
היא באה אליי.
"מה?" שאלה.
"על מה דיברת עם אוסטין הזה?" שאלתי אותה ועשיתי פרצוף מוזר.
"סתם." מלמלה.
"נו תגידי!" הכרחתי אותה.
"אל תגיד לי מה לעשות! מה שבטוח זה שאוסטין יותר נחמד ממך!" היא צעקה והתקדמה במהירות ובכעס לעבר אוסטין.
"אשלי! חכי שניה!" צעקתי לעברה אבל היא המשיכה בדרכה.
הלכתי לאיפה שכולם היו שזה היה מין סופר פיצי בתחנת הדלק.
"היי" היה לי מבט עצוב.
"מה קרה, ג'סטין?" נייל נצמד אליי.
"סתם, כלום." מלמלתי.
"אתה בטוח?" התעקש לדעת.
הנהנתי וחייכתי לו חיוך קטן.
התקדמתי להיילי שדיברה עם נטלי.
"אפשר שנייה לדבר עם היילי?" שאלתי אותן.
נטלי הנהנה במהירות וטסה מהמקום.
"מה…?" שאלה אותי היילי.
"אשלי עכשיו כועסת עליי." אמרתי לה.
"למה? מה אמרת לה?"
"שאלתי אותה על מה הם דיברו והיא לא רצתה לומר לי. אז דיי דרשתי ממנה ואז היא התעצבנה והלכה."
"ת'אמת נראה לי שהיא סתם התעצבנה. אבל אני בטוחה שהיא תבוא אלייך עוד כמה זמן ותבקש סליחה."
"ואם היא לא תבוא?"
"אז אתה תבוא אליה ותבקש סליחה."
"אבל…אבל…." חיפשתי סיבה למה אני לא זה שצריך להגיד סליחה.
ולמען האמת, לא מצאתי סיבה.
"תגיד לה בערב שאתה מצטער. בסדר?"
הנהנתי בהסכמה.
"יופי." חייכה.

~בערב~

חזרנו לבית מלון- אדווין, אשלי ואני.
אשלי מיד נכנסה למקלחת כאילו היא מתחמקת ממני.
כשהיא יצאה ניסיתי לקרוא לה שוב אבל היא אמרה שהיא עייפה והיא הולכת לישון.

~בבוקר~

קמתי בבוקר ולא ראיתי את אשלי בסביבה.
"אשלי?" ניסיתי לקרוא לה.
"אשלי??"
"היי," היא נכנסה לחדר שלנו.
"איפה היית?" שאלתי אותה.
"סתם. טיילתי." מלמלה.
"תשמעי, אני רוצה להגיד לך משהו…"
פתאום נשמע צלצול הפלאפון של אשלי.
"חכה ." אמרה לי וענתה לפלאפון.
"אבל זה דחוף!" התעצבנתי וניתקתי את השיחה.
היא השתתקה.
"נו, דבר." 'הרשתה' לי לדבר.
"אני ממש מצטער שהתעצבנתי עלייך אתמול בתחנת דלק." אמרתי לה.
"יופי." אמרה בשקט ולקחה את הפלאפון שלה שוב.
"חכי." לקחתי לה את הפלאפון, "את סולחת לי?"
"ג'סטין….תשמע, אני חושבת ש….אולי נפרד?" היא השפילה את ראשה.
"מה? למה?" הופתעתי, "אבל….חשבתי שאת אוהבת אותי…"
"אתה ממש חמוד. אבל….אוסטין…." ענתה במבט מאוהב.
"מתי את תחזרי לארה"ב?" ניסיתי לשנות נושא לפני שאני מתפוצץ בגלל אוסטין הזה.
"אני חושבת שאני אחזור איתך. אתה חוזר מחר, לא?"
"כן." עניתי.
"טוב…. אני הולכת לאוסטין…" מלמלה באי נוחות.
שתקתי.
לקחתי את הפלאפון שלי והראשונה שחייגתי אליה הייתה היילי.
לא יודע למה, אבל היא מבינה אותי ועוזרת לי.
"הלו?" היא ענתה לשיחה.
"היילי, זה ג'סטין." אמרתי.
"היי! מה קורה? ביקשת ממנה סליחה?" שאלה.
"כן." עניתי, "אבל היא נפרדה ממני."
"מה??" הופתעה.
"כן." מלמלתי.
"זה בגלל אוסטין?" ניחשה.
"אוי, זה כלכך שקוף??"
"לא. הוא נפרד ממני גם."
"אוי. אני ממש מצטער."
"זה בסדר, לא ממש אהבתי אותו."
השתררה שתיקה בנינו.
"אתה רוצה לבוא? כי שמעתי שמישהו בא ואני מנחשת שזאת אשלי. ואתה עכשיו בודד בחדר.אז באלך לבוא?"
"יש לי את אדווין, אז אני לא ממש בודד. אבל….אני אבוא." חייכתי.

-ההמשך יבוא…ואם תרצו בכך-