stole my heart- פרק 23 (קאמבק אחרי מליון שנה!)

בפרקים הקודמים:
היילי היא נערה אמריקאית, אשר בת דודתה של היילי, מיילי מארחת אותה בביתה בחופש הגדול.
מיילי מכירה להיילי את להקת וואן דיירקשן המבוקשים ברחבי העולם.
היילי לא מתלהבת, ואילו חברה אחרת שלה- נטלי, כן מתלהבת, במיוחד מהארי.
לבסוף היילי מתאהבת בבלונדי של הלהקה- נייל.
בהתחלה, היא לא הייתה ממש החלטית לגביו,
אפילו הייתה קטטה בין נייל לבין ידיד של היילי- אדם,
היילי כעסה כלכך על נייל, והתקרבה לאדם.
אך הגעגועים לנייל התחילו אז היא חזרה אליו.

~נקודת מבטה של היילי~

"זאין, לואי, הארי, ליאם, נייל, ג'סטין!!!!" נטלי ואני צווחנו בהתרגשות ורצנו לעברם.
רעש מנועים נשמע בקולי קולות, אך זה לא הפריע לנו.
כבר שלוש חודשים שלא ראינו את הבנים.
אני ונטלי חזרנו לארה"ב, בתום החופש הגדול,
והבנים נשארו באנגליה.
עכשיו הם באו לארה"ב כדי לקדם את האלבום החדש שלהם, ולצלם כמה חלקים לסרט החדש שלהם.
כמובן שאנחנו היינו הראשונות שידענו על זה.
לפתע ראינו גם את מיילי יוצאת מהמטוס, מסוחררת ועייפה.
זאין חזר למקומה של מיילי ועזר לה ללכת, תוך כדי שהוא מצחקק בהכחשה.
"מיילי גם פה!" נטלי מלמלה ורצה אליה, אני גם רצתי אחריה.
חיבקנו אותה, היא אפילו כמעט נחנקה.
אין לתאר את רמת הגעגועים שלי לכל אחד ואחד מהם.
"אל תדאגו, שמרתי עליהם. הם לא עשו יותר מידי בעיות." היא אמרה וקרצה לנו.
"טוב ביי." זאין רץ אל הבנים, "טו מאץ' גירלס!" תירץ.
תירוץ עלוב, הוא כבר היה במצבים גרועים יותר,
הרי יש לו מליוני מעריצות בעולם!
פיסלנו את דרכנו בין אלפי המעריצות הרועשות.
צלצול הפלאפון שלי גרם לי לחרוג קצת לצד,
עניתי כשאני אוטמת את האוזן השנייה שלי,
"הלו?"
"הייל? אמג את בטלוויזיה!!!" זיהיתי את קולה של ארין מהקו השני.
"כן.." השבתי, מסתכלת על הבנים ועל מיילי ונטלי שהצטרפו אליהם, להצטלם לכמה תמונות.
"ואת עוד מגיבה לזה כאילו זה מובן מאליו!"
"להיות בטלוויזיה זה לא מה שיעשה אותי מאושרת." שללתי מיד,
"וואטאוואר." יכולתי לשמוע את גלגול עיניה.
"טוב. אני חייבת לנתק. ביי." אמרתי בקול רובוטי והסתכלתי על נייל במבט מהופנט.
האמת, שכשפגשתי אותו בכלל לא התייחסתי אליו, כאילו… אישית.
בכל זאת, הוא הבויפרנד שלי.
התקדמתי לעברם, חוששת.
אולי נייל השתנה במהלך השלוש חודשים האלו?
אני יודעת שאלו היו רק שלוש חודשים, אבל עדיין…. הכול יכול לקרות.
הגעתי אליהם, נשארתי קצת בצד, הם היו באמצע ראיון קצר,
לא רציתי כלכך להצטלם ברגע זה.
"התגעגעתי אלייך." נייל התקדם אליי וחיבק אותי,
"גם אני.." השבתי בחיוך ונישקתי אותו נשיקה קצרה בלחי.
"איך היה בשנה הזאת?" שאל,
"שנה? זה היה רק שלוש חודשים.." תהיתי.
"אה, באמת? זה הרגיש לי כמו שנה בלעדייך..!" הכריז ברומנטיות ונישק אותי.
"מצחיקול." מלמלתי בציוניות ומחצתי את פרצופו עם כף ידי.
"וואו. באמת התגעגעתי אלייך." מלמל מופתע.
"רק עכשיו הבנת את זה?!" רטנתי בהרמת גבה.
"לא." אמר, ולא הוסיף דבר.
בטח לא היה לו תירוץ מוצלח מספיק.
"אחלה חבר יש לי.." מלמלתי, לא מרוצה.
"יש לך אחלה פלוס פלוס פלוס חבר." לחש לי, "ולי יש אחלה פלוס פלוס פלוס מליון פעמים פלוס חברה."
"לא הבנתי כלום." לא נפלתי בפח שלו.
"גם אני לא." הוציא לי לשון בילדותיות.
"טוב, אז התחלנו ברגל שמאל.." מלמלתי בקול, כדי שהוא ישמע, בעודי הולכת לכיוון השאר.
"תקשיבי," הוא קירב את מצחו אליי,
מצחי ומצחו היו צמודים אחד לשני.
"אני אוהב אותך וזה מה שחשוב, נכון?!" חייך,
אוקיי, הוא קנה אותי.
"בסדר. אבל אתה על הכוונת!" הזהרתי אותו וחייכתי חיוך מרושע.
פסעתי אל הארי וזאין.
"מה קורה אצל שניכם?" נעמדתי בין שניהם, שמה יד ימין על גבו של זאין ויד שמאל על גבו של הארי.
"רגיל." ענו, משועממים.
"ועכשיו באמת?…. אתם יודעים, לא כל היום ישבתי מול הטלוויזיה בערוצי הרכילות וחיכיתי שידברו עליכם." הכחשתי, "אז תספרו לי מה קרה בחודשים שלא הייתי איתכם."
"הארי נהיה יפה יותר מיום ליום." ענו שניהם ביחד.
הבטתי בהם, חיוך מלגלג בפניי.
התאפקתי שלא לפרוץ בצחוק.
הם עמדו, אדומים ונבוכים. שותקים.
"בואו. תעברו מהר." פול, שומר הראש של הבנים, קרא לעברינו,
חוסם את שלל המעריצות הצורחות שמנסות לגעת בנו.
הגענו לאוטובוס הפרטי של וואן דיירקשן.
נכנסתי אליו מיד אחרי זאין,
אחריי ליאם עלה.
התיישבתי ליד לואי,
"שמרתי מקום למקס." ענה בפנים זעופות,
"מקס..?" שאלתי, מחכה להסבר.
"זה הגזר שלי." ענה, עדיין במבט כועס.
"אויש.. אתה כועס עליי?" נאנחתי, "אל תדאג, אני מיד עוברת מקום. יש לי רק משהו אחד להגיד לך."
"מה?" שאל בקוצר רוח.
"אני מתגעגעת לשלייקס שלך." לחשתי לו באוזן ומיד קמתי ממושבי, אל נייל שתוהה איפה אני.
"הנה את!" נייל קרא בשמחה.
"הנה אני, ציפורניים מתוק שלי." צבטתי בלחייו באושר.
"מה פשר ה….צביטה המכאיבה?"
"אני פשוט אוהבת אותך." צחקקתי, "ואני התגעגעתי אלייך. מאוד מאוד."
"גם אני, גם אני.." הוא נישק אותי עוד נשיקה קצרה.
אחר כך נייל עצם את עיניו, נשען לאחור ושם את ידיו מתחת לראשו,
מנסה לנוח.
הסתכלתי לאחור, מיילי קראה לי.
קמתי ממושבי שליד נייל,
אני עוברת הרבה מושבים היום.
"אני צריכה להגיד לך משהו." מיילי קידמה את פניי בזה.
"דברי."
"אני חושבת שהארולד בגד בנטלי." לחשה לי במבט קודר ומושפל.
"ועכשיו ברצינות…..!" חיכיתי שהיא תגיד שזה סתם בצחוק, אך לא.
היא שתקה והביטה בי.
הסתכלתי על נטלי והארי שיושבים כמה מושבים מאחורינו.
הם כלכך חמודים ביחד,
נטלי משחקת באצבעותיו של הארי, בזמן שהוא מספר לה משהו.
"תפרטי." פקדתי עליה בסקרנות,
"אההה.. אני חושבת שלא נר-"
קטעתי אותה, "תגידי וזהו."
מיילי נאנחה.
"ראיתי אותו ביום שישי בלילה, במועדון, מנשק מישהי. אך הוא היה שיכור, אני בטוחה שהוא לא התכוון לזה."
"מה?!" זאין קרא בבהלה,
מסתבר שגם הוא שמע את זה.
"שששש.." סימנו לו לבוא, אך בשקט.
"אני לא מאמין עלייך, הארי. ככה אתה בוגד בה?" זאין תקף את הארי המבולבל, "אתה יודע איך היא אוהבת אותך?! אין לך בושה!!"
כל המבטים הופנו אל זאין, הארי ונטלי.
"מה? מה קורה פה?!" נטלי ניסתה להבין מה קורה.
מיילי נאנחה, "לא ככה רציתי שזה יתברר."
כולם יודעים שבין נטלי וזאין יש ידידות הדוקה.
"אתה מנצל את זה שיש לך מליוני מעריצות שרוצות ללקק לך ת'תחת אז אתה בוגד בנטלי, כי אתה יודע שגם היא מטורפת עלייך!!!" הארי ניסה לקום, אך זאין מיד דחף אותו לאחור באגרסיביות.

-ההמשך יבוא….אם תרצו בכך-