stole my heart- פרק 20

~למחרת~

התעוררתי בערך בשעה שלוש, בגלל כל הצעקות של הבנים ונטלי.
קמתי, צחצחתי שיניים והתקלחתי,
ירדתי לסלון ואני רואה את נייל מתנשק עם מישהי.
"נייל?" שאלתי בלחש, כמעט נחנקתי מהדמעות שעמדו לי בגרון.
"היי." חייך.
"תכירי, זאת חברה שלי מנדי." אמר לי וחייך חיוך מרושע.
"היי מנדי." אמרתי באדישות והלכתי למטבח.
ראיתי את נטלי והארי מדברים,
"עוף מפה, זה דחוף." אמרתי להארי בכמעט צעקה,
"מה? למה?" שאל.
"ככה. עוף!"
"מה קרה, היילי?" שאלה אותי נטלי כשהארי יצא.
חיבקתי אותה בלי לומר מילה, "נייל.. הוא… " מלמלתי ודמעותיי יצאו ושטפו את פניי.
"את עשית את זה לו גם, מה את מצפה שהוא יעשה?" אמרה לי נטלי ברוגע.
"אבל… זה הוא שהתחיל! אני ביקשתי ממנו לא להרביץ לאדם באותו ערב והוא לא הקשיב לי." אמרתי בהתבכיינות.
"זה היה מגיע לו." הוספתי.
"ועכשיו זה מגיע לך." אמרה וצחקה,
"אבל נטלי!! את אמורה לנחם אותי!!!" התרגזתי, "איפה מיילי כשצריך אותה..?"
"טוב..אני לא כלכך טובה בניחומים… אבל אני צריכה להגיד לך את האמת. את לא יכולה לצפות ממישהו אחר לא להכאיב לך, כי את הכאבת לו גם." אמרה.
"אוףף… את צודקת… אבל מה אני אעשה עכשיו? יש לו חברה אחרת והם נראים מאושרים ביחד." אמרתי והסתכלתי על נייל ומנדי, הם צחקו ביחד.
"נראה לך? הוא חולה לך על התחת!" אמרה נטלי וצחקה.
"את רצינית..?" חששתי.
"ברור שאני רצינית!!!!" אמרה וחייכה חיוך גדול.
"טוב, מה אני אעשה עכשיו? אני לא יכולה לבוא אליו ולהגיד לו 'אני מצטערת ובוא נחזור' " נאנחתי.
"צודקת, תעשי איכשהו שהוא יתנצל בפנייך." אמרה לי נטלי וקרצה.
"אבל איך אני אעשה את זה?"' שאלתי.
"אני לא יכולה לגלות לך הכול.. תחשבי לבד…" אמרה ויצאה מהמטבח.
"אבל אני אף פעם לא חושבת לבד!!!" צעקתי לה , אבל היא התעלמה ממני והלכה 'לשחק' עם הבנים.
הלכתי אחריה אל הבנים,
לואי, הארי וזאיין עשו למנדי ונטלי הצגה ונייל וליאם צייצו משהו בטוויטר.
התיישבתי ליד נטלי שצחקה עם מנדי,
לואי הארי וזאיין הופתעו שאני פה,
"מה קרה?" שאלתי.
"כלום.." מלמל לואי.
אבל ידעתי שזה לא 'כלום'.
"אני יודעת שזה לא 'כלום', מה קרה?" התרגזתי.
"סתם.. אנחנו מופתעים מזה שאת פה.. חשבנו שאת מסתובבת רק עם החבר הזה שלך, אדם." אמר זאיין.
"זאיין!!!" צעקתי.
"אופס.." אמר בשקט.
"אני לא מאמינה עליכם. חשבתי שאתם חברים שלי!" אמרתי בכעס ויצאתי מהבית,
הלכתי לאדם.
"היי." חייך כשראה אותי.
"היי." אמרתי ונכנסתי לבית שלו.
"מה… מה קורה?" שאל.
"לא טוב." אמרתי.
אדם עשה פרצוף מופתע, "למה?"
"עכשיו גם שאר וואן אינפקשן כועסים עליי." אמרתי בכעס.
החזקתי כוס של פלסטיק והיא ישר התקמטה, כנראה שלחצתי יותר מידי חזר כי אני כועסת.. ^^
"אוייי.. לא נורא, אני בטוח שהם סתם- "
"דפוקים. הם סתם דפוקים." השלמתי את המשפט שלו.
"לא.. התכוונתי לומר שהם סתם כועסים ואחרי כמה ימים הם ישכחו מזה." אמר וקרץ לי.
"אני לא אשכח מזה."
פתאום נשמע דפיקה בדלת,
אדם הלך לבדוק,
"אם זה נייל אל תפתח לו." אמרתי לאדם לפני שהוא פתח.
"זה לואי זאיין והארי." אמר.
נאנחתי וניגשתי לדלת, פתחתי וראיתי אותם מחייכים חיוך מתנצל.
"מה?" שאלתי.
"אנחנו ממש ממש ממש ממש ממש ממש מתנצלים." אמרו ביחד במקהלה.
חייכתי חיוך קטן,
"את סולחת לנו?" שאל זאיין.
"אממ.. ברור!" צחקתי וחיבקתי אותם.
אדם עמד בצד.
"אתה אחלה גבר." אמר לואי לאדם וטפח לו בשכמו.
"טוב.. אז..באלכם לחזור לבית?" שאל הארי.
ראיתי בהבעת פנים של אדם שהוא חושש קצת מנייל,
"אל תדאג,נייל לא יעשה לך כלום, הוא יצטרך קודם לעבור דרכי, וחוץ מזה-הוא סתם חלשלוש." אמרתי לאדם וקרצתי אליו.
"חח טוב.." אמר והלכנו לבית.
פתחנו את הדלת ונייל ראה את אדם,
הוא הסתכל עליו במבט כועס.
"מה אתה עושה פה?" שאל נייל את אדם.
"נייל תעזוב אותו, יש לך חברה חדשה כבר, לך אליה." אמרתי לו.
"אל תתערבי." אמר נייל ודחף אותי.
"נייל!" התעצבנתי, "מה יש לך?!"
נייל לא ענה לי, הוא החליט לעזוב אותו.
"נייל, אני והיילי לא-" אדם ניסה להסביר לנייל,
אבל נייל לא נתן לו לסיים את המשפט, "לא אכפת לי ממכם! מצדי תתחתנו עכשיו!"
"נייל, אתה אפילו לא נותן לו לסיים מה שהוא רוצה להגיד." אמר לו ליאם.
"טוב, דבר." אמר נייל בשקט.
"רק רציתי להגיד שאני והיילי לא ביחד." אמר אדם.
נייל נהיה המום.
"אז למה נישקת אותו?" שאל אותי.
"כי היא רצתה שתקנא!" אמר אדם, "אז עכשיו אתם משלימים וזהו."
"את רצית שאני אקנא?" נייל חייך.
"פחחח לא! מה פתאום?!" הכחשתי.
"כן, את כן." חייך חיוך עוד יותר גדול.
"לא, אני לא!!" התעצבנתי.
"תודי בזה שאת מתה עליי." אמר.
"אני מודה…. שאני שונאת אותך!" אמרתי בכעס.
"את מגוחכת." גיחך.
"אתה מגוחך."
"את מעתיקנית."
"אתה סתום."
"את משוגעת..מאהבה אליי!"
"אתה סתום..מהסתימה שיש לך בשיניים!"
"לא מצחיק."
"יופי."
"טופי."
"אופי… משהו שאין לך!"
"את כלכך לא מצחיקה."
"אני לא ניסיתי להצחיק."
"אה,באמת? גם אם *אני* לא מנסה להצחיק אני מצחיק."
"איך אתה יודע?"
"אומרים לי."
"אז משקרים לך."
"מצחיקה."
"אין לך עוד מילה חוץ מ'מצחיקה' במאגר מילים שלך?!"
"יש לי מלא מילים במאגר מילים שלי."
"כמו..?"
"כמו ביבר, וג'סטין ביבר,וסוואג."
"פחחח הכול זה ג'סטין ביבר."
"אז מה?!"
"אתה ממש שפוט של ג'סטין, אתה יודע?"
"ואת שפוטה של…אממ.."
"של מי?"
"אוחחח.."
"ו…ניצחתי בקרב!"
"את לא ניצחת."
"אני כן."
"לא."
"כן."
"לא."
"כן."
"לא"
"כן"
"לא"
"כן"
"לא"
"וואי, כמה זמן אני אריב איתך על זה?"
"אני ניצחתי!"
"לא, אתה לא."
"כן, אני כן."
"אתה לא!"
"אני כן!"
"לאלאלא"
"כןכןכן"
"לאלאלא"
"כןכןכן"
"אתה יודע מה? ניצחת בקרב המטופש הזה."נכנעתי, הסתכלתי לצדדים ולא ראיתי אף אחד,
הם בטח הלכו כבר.
"רואה? גם לאחרים היה כבר נמאס מהקרב הדפוק הזה שלך." אמרתי והסתובבתי לכיוון הדלת כדי לצאת.
"חכי," הוא לקח את ידי.
"עזוב אותי!" השתחררתי מאחיזתו.
"אני רק רוצה להגיד שאני מצטער, ו..אני אוהב רק אותך."
וואו, לא הייתי צריכה להתאמץ אפילו כדי לגרום לנייל להגיד סליחה.
"יופי." אמרתי בשקט.
"מה יופי?" שאל.
פתאום מנדי ירדה,
"ניילר, בייבי." אמרה לו וחייכה.
"כדאי שאני אלך.." מלמלתי ועליתי למעלה.
ראיתי את הבנים ואת נטלי יושבים במדרגות ומסתכלים על נייל ומנדי,
"היי חבר'ה, מה אתם עושים?" שאלתי את הבנים ואת נטלי,
"מקודם הקשבנו לשיחה הסוערת שלך ושל נייל, ועכשיו אנחנו מקשיבים לנייל ומנדי." אמר ליאם, "אני לואי ונטלי מהמרים על זה שהוא זורק אותה, הארי וזאיין מהמרים שהוא פחדן מידי מכדי לזרוק אותו, נראה מי ינצח."
"בהצלחה לכולם." צחקתי.
"מה את מהמרת?" שאל אותי הארי.
"אממ.. הארי, עדיף שלא תשאל אותה .." אמרה לו נטלי.
"אני מהמרת שהוא לא יזרוק אותה, הוא פחדן מידי." אמרתי.
"אבל..את תהיי עצובה אם הוא לא יזרוק אותה.." אמר לואי בשקט.
"אני כבר לא אוהבת את נייל." אמרתי.
"את עדיין אוהבת אותו, תודי בזה!" זאיין התעקש.
"אני לא."
"את כן!" אמרו כולם.
"טוב, בואו נשמע מה נייל אומר למנדי.
כולם הפנו את ראשם לכיוון נייל ומנדי ולואי חייך חיוך שאומר-'אני יודע שאת עדיין אוהבת אותו'
"לואי, תמחק את החיוך הזה מפניך." פקדתי עליו,
והוא מיד הפסיק לחייך.
"מנדי, תקשיבי.." נייל התחיל להגיד לחברתו, "אני ממש מצטער, אבל אני מרגיש ש..אני עדיין אוהב את היילי."
מיד הסמקתי,
כולם הסתכלו עליי,
"ניצחנו! אנחנו ניצחנו! ניצחנו וניצחנו!" צעק הארי בכל הבית.
נייל שמע את הארי והוא ראה שאנחנו מקשיבים לו,
הוא ראה שגם אני מקשיבה לו,
ועכשיו גם נייל הסמיק.
"היילי.." מלמל לואי,
"זה שהוא אוהב אותי זה לא אומר שאני אוהבת אותו!" אמרתי ללואי בכעס.
"טובטוב." נכנע.
"אני הולכת מפה!" אמרה מנדי בכעס, "אתם בכלל לא מתנהגים כמו שחשבתי שתתנהגו!"
"איך חשבת שהם יתנהגו? ילמדו מתמטיקה? פחחח" אמרתי למנדי,
ואז היא התעצבנה יותר ויצאה מהבית בטריקת דלת חזקה מאוד.
"מישהי לא אכלה ארוחת בוקר היום.." אמר זאיין וצחק.
"מה הקשר?" שאלנו.
"הורסי שמחות." אמר זאיין בכעס.
"אז.. מה עושים?" שאל ליאם בהשתעממות.
"היילי.." נייל קרא לי.
נאנחתי וירדתי למטה,
"מה?" שאלתי.
"תשמעי, אני-" הוא ניסה להגיד משהו,
אבל אז הפלאפון שלי צלצל.
"חכה רגע." אמרתי וניגשתי לפלאפון שלי.
ראיתי שזאת מיילי.
"מיילי?" שאלתי בהתרגשות.
"אממ.. זה ג'סטין.." אמר ג'סטין.
"הי ג'סטין! חח" התגעגעתי גם אליו.
"זה ג'סטין? זה ג'סטין?" שאל נייל.
"כן." עניתי לנייל וחזרתי לדבר עם ג'סטין,
"אז שמעי,תגידי לכולם לבוא לשדה התעופה,אנחנו נוחתים עוד חצי שעה." אמר לי ג'סטין.
"אוקיי." אמרתי,
"טוב, ביי."
"ביי."
"כולם לשמוע!" צעקתי ברחבי הבית, "אנחנו נוסעים עוד חצי שעה לשדה התעופה,לפגוש את מיילי וג'סטין.

-ההמשך יבוא…אם תרצו בכך-