stole my heart – פרק 17

~למחרת~

היום אנחנו טסים בחזרה לבריטניה!
"אממ.. חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם משהו.." אמר ג'סטין.
"שאתה אוהב אותי?" שאלה אותו מיילי במבט מאוהב.
"אממ.. כן, גם." צחק, "אבל רציתי להגיד עוד משהו.."
"מה?" שאל ליאם.
"אני.. אני לא יכול לחזור אתכם לבריטניה." אמר במבט עצוב.
"למה?" שאל נייל במבט עצוב.
"אני צריך לעבוד, עוד מעט אני מתחיל סיבוב הופעות בכל העולם." ענה.
"אבל ג'סטין…" מלמלה מיילי ודמעות בצבצו מעייניה.
"אני מצטער…" אמר ג'סטין וחיבק את מיילי, "רגע! אולי תצטרפי אליי לסיבוב הופעות?"
מיילי הסתכלה עליי ועל נטלי במבט עצוב,
"לכי איתו לסיבוב הופעות, אני ונטלי נסתדר." קרצתי לה.
"אממ… טוב!" חייכה.
"אני גם יכול לבוא איתך?" שאל נייל את ג'סטין.
"אתה לא יכול לבוא כי אנחנו מקליטים אלבום חדש!" אמר זאיין ומשך בחולצתו.
"טוב, טוב." מלמל נייל באכזבה.
"תהנו לכם ביחד." טפחתי על שכמו של ג'סטין, "תשמור עליה." לחשתי לו.
"ברור." חייך חיוך גדול.
"רגע, אז איך אנחנו נטוס?? לא קנינו כרטיסים ועכשיו אין כבר זמן לקנות!" לואי נלחץ.
"אל תדאגו, אני אמרתי לטייס שיטיס אותכם ויחזור." ענה ג'סטין.
"אה. אוקיי.." נרגע לואי.
"טוב, אני הולכת לארוז את הבגדים." אמרתי ויצאתי מהחדר של הארי לואי וזאיין, בו כולם היו.

אחרי שעה היינו כבר ליד המטוס.
ג'סטין ומיילי ליוו אותנו עד למקום שהמטוס היה בו.
"ביי מייל." חיבקתי אותה, "אני אתגעגע אלייך.."
"גם אני אתגעגע אלייך." אמרה לי.
סיימנו להתחבק את החיבוק האחרון שלנו,
"גם אלייך אני אתגעגע, ג'סטונה." פניתי אל ג'סטין וחבקתי אותו גם.
"תשמרי על נייל." קרץ אליי.
"אני לא מבטיחה כלום…" חייכתי.
"ג'סטין!! אני כלכך אתגעגע אלייך!" נייל קפץ על ג'סטין וחיבק אותו חזק חזק.
אני ומיילי משכנו את נייל מג'סטין, וכמובן שלא הצלחנו.
"נייל! היילי! כנסו כבר למטוס!" צעק לנו ליאם.
נייל השתחרר מג'סטין, תפס בידי ומשך אותי למטוס.
במטוס, נייל ישב לידי,
נטלי ישבה ליד הארי,
לואי ישב ליד ליאם והוא קינא בנטלי שישבה ליד הארי,
וזאיין ישב ליד המראה.
במשך הטיסה שיחקנו חי צומח דומם בעל פה,
נייל נרדם אחרי רבע שעה, ואחריו גם זאיין נרדם מול המראה

אחרי שעה נייל התעורר,
"כמה זמן עבר?" שאל אותי.
"אממ.. בערך שעה." עניתי.
הוא פיהק והתמתח ו'בטעות' היד שלו עטפה את כתפיי… אני לא יודעת איך להסביר את זה… כמו חיבוק.
הסתכלתי אליו במבט של 'באמת? אתה באמת עושה את זה?'
והוא מיד הוציא את היד.
הסתובבתי לעבר לואי וליאם וראיתי שלואי ישן.
"נייל?" פניתי לנייל שהיה עסוק בלאכול חטיף.
"מה?" שאל בפה מלא בצ'יפס.
"לואי ישן.." בישרתי לו.
"ו…?"
"יש לי רעיון למתיחה…" חייכתי חיוך מרושע.
"מהמהמה?" שאל בסקרנות.

לקחנו נוצה (אל תשאלו מאיפה) וספריי של קצפת שנייל לוקח איתו לכל מקום.
זאיין, ליאם, הארי ונטלי הצטרפו אלינו גם.
זאיין שם קצפת על היד של לואי,
והארי נגע בלואי עם הנוצה.
"אה? אה…" לואי מלמל.
"לואי, קום!" צעקתי לו.
והדבר הראשון שהוא עשה זה להגרד את המקום בו הנוצה נגעה בו.
כל הפנים שלו תמלאו בקצפת.
לקחתי את המראה של זאיין ושמתי אותה מול לואי, "תגיד שלום ללואי החדש והמקוצף."
"אה? מה עשיתם?" הוא צעק.
"זה אתה עשית, אנחנו רק שמנו את הקפץ ביד שלך.." חייכתי.
"אתה רוצה שנייל ילקק לך את הפנים?" שאל אותו ליאם.
"הי!" נייל התעצבן על זאיין.
"כולם לשבת! אנחנו נוחתים עוד חמש דקות!" אמר הטייס.
התיישבנו במהירות.
לואי הסתכל עליי במבט כועס במיוחד, ואני חייכתי אליו בלגלוג.
ירדנו מהמטוס והבנים היו צריכים לנסוע לבית שלהם,
אני ונטלי לקחנו מונית לבית של מיילי.

נטלי פתחה את הדלת,
"חכי, צריך לפתוח את זה עם המפתח! זה לא פתוח." אמרתי לה.
"זה דווקא כן פתוח." אמרה לי ונכנסה.
"יש מצב שלפני שיצאנו שכחנו לסגור את הדלת?" התבלבלתי.
"רגע, אולי באו לפה גנבים וגנבו לנו דברים מהבית??" נטלי נלחצה.
נכנסתי לבית והוא היה נראה די מסודר.
"אממ.. לא נראה לי.." אמרתי וסרקתי את הבית.
פתאום מישהו עם שער חום- ג'ינג'י, שער קצוץ ועיניים כחולות, ירד במדרגות.
"אממ.. היי?" אמרתי לבחור.
"מי אתן?" שאל.
"אנחנו בעלות הבית." ענתה לו נטלי.
"אה.. נעים מאוד, אני השכן החדש שלכן." חייך.
"למה השכן החדש שלנו פורץ לנו לדלת?" שאלתי בחיוך מאולץ.
"אממ… דפקתי בדלת ואף אחד לא פתח לי, וראיתי את המפתח מתחת לשטיח בכניסה אז נכנסתי." הסביר.
"אוחח.. בסדר." לא היה לי כוח לדיבורים, הייתי עייפה, "ביוש."
"רגע, הבאתי לכן הזמנה למסיבה לכבוד הבית החדש, אתן מוזמנות." הוסיף ונתן לי הזמנה.
"תודה." ניסיתי להיות מנומסת, "יאללה ביי."
"רגע, אפשר לאכול? אני עדיין לא קניתי אוכל לבית." זה היה נשמע שהוא ממציא תירוצים כדי להישאר.
"אין לנו גם אוכל." אמרתי לו.
"אולי נלך לאכול במסעדה למטה?" הציעה נטלי, "נתקשר גם לבנים!"
"טוב.." נאנחתי.
"לא הצגתי את עצמי," אמר הבחור, "קוראים לי אדם."
"לי קוראים נטלי, וזאת היילי." אמרה לו נטלי בחביבות.
"טוב, אני גוועת מרעב, בואו נלך." קטעתי את השיחה הנעימה של נטלי ושל אדם.
"רגע, קודם תתקשרי לבנים ותגידי להם לבוא למסעדה." אמרה לי נטלי והתחילה להסביר לאדם מי זה 'הבנים'.
התקשרתי לפלאפון של נייל,
"הלו?" נייל ענה.
"היי נייל."
"היי בייב."
"לעולם אל תקרא לי בייב או בייבי. אני לא התינוקת שלך."
"אממ.. אוקיי.."
"אתם רעבים?"
"ברור."
"יופי, אז תבואו למסעדה שמתחת לבית של מיילי עכשיו, סבבי?"
"אממ… שנייה."
הוא צעק משהו לבנים ואז חזר אליי,
"אנחנו נבוא."
"יופי. נתראה שם, ביי." אמרתי וניתקתי.

-ההמשך יבוא… אם תרצו בכך-