stay high

אני יושבת בגינת המסעדה המפוארת, השמש קופחת על מצחי ומשקפי השמש הזולות ללא ספק לא עושות עבודתם כראוי.
צלחת האוכל הכמעט מלאה שלי ניצבת מולי ואני לא מסוגלת לחשוב על להכניס עוד פירור לבטן.
אנחנו יושבים שלושה בשולחן של ארבעה ומדברים ואני שותפה מלאה לשיחה אבל הראש שלי לא באמת פה, אני מתמתחת ונשענת אחורה על הכיסא העשוי מקלות קש הקלועים זה לזה בשתי וערב.
השמש חודרת לכל פינה בגוף שלי, מזינה כל נקבובית על העור שלי ואני מתחננת שאולי הרגע הזה ישאר לנצח, כל הירוק מסביב והשמש.
שלושתנו מסיימים את הארוחה והשיחה הקולחת מסתיימת לטובת מנוחה רגעית.
אני עוצמת את העיניים ושמה את ידיי עליהם, מדמיינת את הכיסא שלי נמתח אחורנית עד שהוא הופל לכיסא ים, את הרצפה מתפוררת עד שהיא הופכת לחול בהיר ורך למגע, ואני נשבעת שאני מסוגלת לשמוע את רעש הגלים ואת צעדי הרגליים בתוך המים.
אני נשבעת שאני מסוגלת לדמיין את עצמי שוכבת על כיסא הים הכחול עם אותן משקפי שמש זולות, בירה ביד אחת וידך ביד השנייה שלי. אני מריחה את הריח של הבושם שלך מאחד האנשים שעובר לידי ובמקום להתחבר למציאות אני נשאבת עוד יותר לחלום שלי.
הייתי רוצה לחזור לאותה נקודת זמן לפני חודש, כשהכרתי אותך, ולא יכולתי לסרב לחיוך בדיוק כמו אלף בחורות אחרות שלא יכולות לסרב.
לתת את המספר שלי היה מתבקש כמובן וכשחזרתי הביתה החלטתי שהלילה אני ישנה שעה יותר כדי שיהיה לי יותר זמן לחשוב עלייך, ועכשיו אני רק רוצה לשכב לידך על שפת החוף כשהשמש שוטפת אותנו ושום בעיה לא עוברת לי בראש כי אני נמצאת איתך בעכשיו ועכשיו הכל בסדר.
צליל מהטלפון שלי מעיר אותי מהחלום, ואני מקבלת הודעה ממך. כמה לא צפוי ככה מתוק.
"איך שהוא אני מצטער כל פעם כשאני הולך ממך" היה רשום, והבטן שלי התמלאה בכל כך הרבה פרפרים שהייתי בטוחה שאם אפתח את הפה אחד יברח החוצה.
"אתה לא חייב ללכת" החזרתי בערמומיות וידעתי שאני נכנסת לארץ השמש הנצחית שלי איתך, ואני מוכנה להחזיק לך ביד ולקפוץ למים.
תיקח את הסיכון ביחד איתי?