somewhere over the rainow – הקדמה

מעבר לקשת יש ארץ קסומה, שם, לא כמו פה, אין חוקים כאלה.
אין חוק שאומר שאתה חייב לעשות את זה, או שאסור לעשות את זה.
אין שם חוקים, אולי לא כאלה כמו פה. אבל הבעיה הגדולה היא, שכמו בכל מקום, החוקים האלה דרושים.
אין מקום שיכול להסתדר בלי חוק שאומר לו מה לעשות, הטבע של פראי.
האנשים של פראיים, הכול פראי.
אי אפשר לשלוט על מקום שנמצא מעבר לקשת, לא מישהו שנמצא
ממש
ממש
פה.

דניאל כהן היא ילדה ישראלית… שונה.
היא בת שתיים עשרה, ילדה קטנה לכל הדעות. יש לה מראה ישראלי למדי, לא בולט במיוחד, אבל הבעיה היא שהיא עדיין… שונה.
היא לא אוהבת להסתובב כמו כולם בקניון, להוסיף "ווש" לכל מילה ולהתנהג כמו הילדים בגילה. היא לא אוהבת לשבת מול המחשב כל היום ולצ'וטט בפייסבוק, לצלם את עצמה באינסטגרם או לדבר עם חברות בטלפון.
הטלפון שלה קיים בשביל שהיא תוכל לשמור על קשר עם חברות רחוקות, המחשב קיים בשביל שהיא תוכל לעשות עבודות, הספריה קיימת בשביל שהיא תוכל לחיות שם.
היא לא אוהבת אף אחד שיכול לדבר, כולל את ההורים שלה, היא אוהבת רק את היומן שלה, שבתוכו גרים החברים הכי קרובים שלה.
יש שאומרים שהיא משוגעת, יש שאומרים שהיא משונה, ההורים שלה אומרים שהיא מפגרת, הכיתה אומרת שהיא חכמה – אבל מפגרת חברתית, בסופו של דבר, כולם טועים.
היא יכולה להפתח לאמת.