Somebody that I use to know שווה קריאה :-)

הם עמדו שניהם, מביטים אחד בשנייה, מבטיהם חודרים, עוקצים, נושכים.
"תן לי לעבור." אמרה בתוקפנות, אל עבר הנער המוצק שעמד מולה, נשען על הדלת ומונע את היציאה ממנה, ידיו משולבות מתחת לחזה שלו, הוא הביט בה כמוה- בתוקפנות, מגלגל את לשונו בפיו, בדיוק כמו שהבטן שלו עכשיו התגלגלה בקרבו, מעצם הנוכחות שלה.
"לא עד שתסבירי לי מה הולך פה." ציווה, הוא הרים גבה, מבטו נשאר חתום, חסר כל רגש.
"שום דבר לא הולך פה, צ'אק." היא הדגישה את שמו, מתקרבת אליו ומשלבת את ידיה כמוהו-
"זה העניין, זהו, דיי נגמר, עכשיו תן לי לעבור!" היא לחצה על ידית הדלת, אך הוא תפס את ידה באגרסיביות, מרחיק אותה מהדלת, אך מקרב אותה אליו,
"מה אתה חושב שאתה עושה?!" האי הביטה בו כלא מאמינה, מתבוננת בידו האוחזת בידיו, ואז בעיניו האפורות,
"את מה שבא לי." היא הרימה גבה בזלזול, משתחררת מאחיזתו ומתרחקת ממנו.
"כמה צפוי…מה בדיוק חשבתי?!" היא גיחכה באכזריות, "שתחשוב על מישהו חוץ מעל עצמך?!"
"אל תתייפי לי פתאום אמה, תעשי הכול רק לא זה, אל תנסי להעמיד פנים כאילו אכפת לך."
"היה אכפת לי, כבר לא." היא ניסתה לעקוף אותו, אך הוא אחז בזרועה וסובב אותה אליו, מחזיק אוחז ברכושניות בשתי כתפיה.
"לא עד שאני מסיים." היא הייתה כל כך קרובה לפניו, היא הביטה בשריטה הטרייה שעיטרה את עצמות לחייו הגבוהות, מעוטרות הזיפים, ליבה התמלא בדאגה, אך היא כמובן רוקנה אותו באותה מהירות שבה הוא התמלא.
הם הביטו אחד בעיניו של השנייה, עצבות, ייאוש, כעס ושנאה ניכר בהם, איפה לעזאזל זיק האושר שהצית אותן בכל פעם שהיו ביחד, שנשמו את אותו אוויר?!

"דברי."
"אני מעדיפה לדבר אל קיר."
"את זאת שהתנהגת כמו אילמת וחירשת שהיינו ביחד."
"רק בגלל שאתה גרמת לזה."
הם לקחו נשימה עמוקה אחרי הטחת המשפטים ההלו, צ'אק שיחרחר מאמה את אחיזתו, אך לא התרחק ממנה הרבה.
"מתי התכוונת לספר לי שאת יוצאת עם קלייטון?" הוא הביט בה במבט רכושני, אמה גיחכה והביטה בו כלא מאמינה,
"יודע מה, צודק. היינו ביחד, אנחנו לא ביחד יותר גוש קקה, אני לא חייבת לך דין וחשבון!" היא הדפה אותו עם ידיה, הוא הביט בה…לרגע חשבה שראתה חרטה, אולי מבט של כלב פצוע.
"פשוט תעזוב את זה צ'אק." היא הנמיכה את קולה, נושכת את השפה התחתונה והבשרנית שלה.
"אני באמת אעזוב…אחרי הכול נועדתם זה לזה…" הוא חשק את שיניו, "בכלל אני שמח שזה נגמר בינינו." גיחך, הוא לא הספיק להטיח בה חצים, "בסה"כ את סתם עוד נערה, לא ממש מיוחדת, אין לי מושג מה עשיתי אתך בכלל…-
"תפסיק." היא צעקה, הוא הבחין בעיניה הלחות, ובדמעה שחמקה לה.
לעזאזל הוא לא התכוון להרחיק לכת, הוא רק רצה ללכת לה להרגיש את מה שהוא מרגיש, כאב עצום בצד שמאל בחזה.
"אמה אני-
"תסתום." היא הרימה אצבעה מאיימת, ומיד גייסה לעצמה את המבט הקשוח, היהיר והמזלזל, מתעלמת מהכאב העצום בצד שמאל שבחזה, מתעלמת מהמילים האכזריות ומהדמעה שחמקה לה.

אין לך זכות דיבור!" היא הרימה את קולה, עיניה יוקדות בו כמו שמש ביום שרעב.
"אתה חושב שלא היה לי אכפת?! אתה חושב שאני עשויה מאבנים, הבחור הזה גורם לי אושר צ'אק, א-ו-ש-ר. כל מה שאי פעם עשית היה לפגוע בי!"
"ואת כל המריבות, כל הדברים הדפוקים גרמת לי להאמין שהם נגרמים בגללי, אבל לא צ'אק…לא היה לי כוח למילים האלו שלך, לאדישות שלך…אז קמתי והלכתי, המשכתי הלאה, תתגבר גם אתה צ'אק. אני כבר אל שלך,אני לא צריכה אותך בחיים שלי יותר. תמצא בחורה אחרת, הרי אני רואה שלא הייתי כל כך מיוחדת כמו שחשבתי…" היא החדירה את ציפורנה במרכז החזה שלך,
"אושר? אושר הוא גורם לך?… את יודעת ואני יודע טוב מאוד, וזה לא משנה כמה ננסה להכחיש שרק 'אושר' לא מספק אותך…" הוא הוריד מעצמו את המסכות ודיבר אליה ישירות, מביט בה, בצורה כנה והכי פשוטה שיש.
"מזה משנה כמה אהבה גדולה הייתה לנו צ'אק? אחרי הכול מזה משנה עם היא מלווה בהרבה פגמים וכתמים מכוערים?!" היא הישרה אליו מבט, מבט כואב,
"את יכולה להגיד לי שאת יכולה להכחיש אהבה?!, אני יודע שאת עדיין מרגישה אליי את אותם רגשות שהרגשת בעבר. אני רואה את זה בצורה שבה את מסתכלת עלי, אני מרגיש את זה כל פעם שנעשה בנינו סוג של מגע כלשהו, אני מרגיש את הלב שלך פועם בחוזקה כשאת קרובה אליי, אני מצליח לשמוע אותו אם (קיצור של אמה), אני לא יודע עד כמה את מרגישה את שלי…" הוא הרים את גבותיו, מניח את ידיו בין צידי גופו." היא הביטה בו, וליחכה את שפיה,
"אני אכריח את עצמי צ'אק..אני אעשה הכול, אהבה גדולה היא לא תמיד אהבה נכונה-
"לעזאזל עם האמירות שמנסים למכור לך!" הוא צעק, מעיף כיסא שחצץ בינו לבינה, אמה נבהלה ונרתעה לאחור, הוא אחז את פניה בשתי ידיו בחוזקה,
"אתה מכאיב לי." הוא כמובן מיד שחרר אותן, ומפיל את ידיו ארצה.
"עד עכשיו הצלחתי יפה." השיבה.
"לא אם…את לא היית צריכה לנתק איתי את הקשר, לעבור במסדרונות ולהתייחס אליי כאל אוויר! לנשק אותו מולי, כאילו זה לא מכאיב לי! כאילו לא היה ביננו כלום, כאילו היינו שום דבר, שכול הרגשות שהרגשנו הן לא יותר מאשר אגדה אחת, אגדה סופנית שגורלה שירפו אותה. זאת לא שכחה! זאת בריחה!" הוא צעק והוסיף לאחר רגע בשקט מחריש אוזניים,
"יודעת מה אני לא צריך את האהבה שלך, אבל את מתייחסת אלי כאל אדם זר."
"צ'אק-
"ויודעת מה אל תתאמצי כל כך הרבה בשביל לשכוח אותי, את הכחדת אותי לבד, ובקשר אלייך…את סתם עכשיו עוד אחת שהכרתי פעם…" ובמילים אלו הוא השאיר אותה כך, בודדת בכיתה,
וכול מה שהיא הצליחה לשמוע היה שקט מחריד, ושרידי מילותיו, היא אפילו לא שמעה את ליבה, כי שמשהו שבור הוא לא מתפקד…והיא הניחה לדמעות לזרום במורד לחייה, שישטפו עימם חלק מהעצב, אך הם רק הגדילו אותו,
והיא נשארה כך אילמת וחירשת,
מושא אהבתו של מישהו אחד…שפעם הכירה.