Smile :) פרק 6!!
עברו שלושה ימים.
אימיי הייתה מותשת, אחרי יום ארוך של לימודים מעייפים.
לפחות לא היו היום שיעורים בהם הייתה נאלצת לשבת ליד דרו.
היא לא ידעה מה המצב ביניהם, מהצד שלה שום דבר לא משנה, היא לא מעוניינת לדבר אתו בכלל, אבל בגלל מה שקרה עם אחותו היא לא יודעת אם סוג של נשבר הקרח בדיוק, אומנם הם מדברים…אבל רק דברים תכנים כגון 'יש לך מחק?..והיא תוכל להכחיש כמה שתרצה אבל היא יודעת שזה מחרפן אותה, כי אין מה לעשת היא אוהבת את העובדה שיש לה במי להתגרות ולהפעיל עליו את העוקצנות שלה.
היא פנתה בפנייה שמאלה, עוד חסרון לכך שהיא לא מדברת עם דרו, יש לה רישיון אבל לא נגמר לה המלווה בשונה מדרו שיכל עכשיו כמובן לקחת אתה מביה"ס.
היא שמעה קול מאחוריה, מהצד השני של הכביש, היא החטיפה מבט וראתה את טום וחבריו, גם- כמוה חוזרים מיום ארוך ומפרך, היא התפללה שטום יפנה ימינה ולא ימשיך בדרך שלה, אך התאכזבה לראות שכל חבריו פנו חוץ ממנו.
נהדר.
היא מיהרה להתכופף מאחורי מכונית בכדי שלא יבחין בה, והיא המשיכה לצפות בהמשך הדרך, לראות אם הוא כבר עקף אותה.
היא התחילה לתהות אם הוא זוכר איך הולכים כי היא לא הבחינה בו.
"אימיי?" היא שמעה את קולו של טום מעבר לעורפה, ליבה צנח.
לאחר שהבינה שהיא לא יכולה להתעלם ממנו, היא הסתובבה, היא הביטה בו מובכת, ובצדק מעצם העובדה שהוא מצא אותה מסתתרת מאחורי המכונית,
"הכול בסדר?" הוא שאל אותה כשהיא חייכה אליו חיוך נבוך.
"כן…רק קשרתי את השרוכים…." היא התעשתה וקמה, מושכת בכתפיה כאילו הכול רגיל, ואז שמה לב שטום נותן מבט מבולבל בנעליה.
פאק. אני נועלת נעלי בובה.
היא בלעה את רוקה ואמרה בגמגום שלא הצליחה להשתלט עליו,
"אא..אז מה נשמע? משהו חדש?…" היא גירדה את עורפה, מתכנסת בתוכה ומתפללת שהאדמה תבלע אותה.
הם המשיכו ללכת, ידיו בכיסיו, וידיה של אימיי משולבות מאחורי ידיה.
"הכול דבש…- הוא חייך אליה את החיוך המושלם הזה שלו,
" האמת שחיפשתי אותך ולא ראיתי בכל מקום בבית הספר…"
"באמת? מוזר…לא פספסתי יום אחד…" אמרה בתמימות, אילו רק היה יודע שאת כל האנרגיה שלה הקדישה להתחמקויות ממנו.
"אולי הגיע הזמן שתתני לי את המספר שלך?" הוא שאל במתיקות, מוציא את הנייד שלו מכיסו.
פרפרים החלו להתעופף ולרקוד בבטנה של אימיי.
היא דקלמה לו בעל פה את המספר שלה, והוא לאחר מכן שאל אותה משהו אך היא לא הקשיבה כי היא הייתה עסוקה בשינון המספרים בראש, שחס וחלילה לא התבלבלה.
יופי אימיי, כל כך פתטית. הטיחה בעצמה.
"מה אמרת?"
"אמרתי שהשבוע יש מסיבה בבית של דייסון אסטרדואן ביום חמישי, תסמכי עליי הוא יחצן המסיבות הכי טוב שיש!" גיחך
"ו…אני אשמח אם תבואי…את יכולה להזמין חברה שלך אמה-
"נלה." תיקנה אותו.
"אוקיי..אז אני מניח שנתראה."
"כן…" השיבה אימיי בחיוך, הוא הרעיף עליה נשיקה על הלחי ופנה ימינה.
אימיי נשארה לעמוד במקום זמן רב לאחר מכן, נוגעת בקצוות אצבעותיה בלחיה, שירגישו גם הן את חום שפתיו.
"אומייגאדאומייגאדאומייגאד!" נלה צעקה בעוד שהיא קופצת על המיטה של אימיי, בלי רחמנות.
"נלה תירגעי זאת לא הייתה הזמנה רשמית! הוא סתם אמר שהוא אשמח אם אני אבוא!"
"אימיי תפסיקי להיות כל כך…כל כך…- אימיי הביטה בה בשאלה, מדרבנת אותה שתסיים את המשפט,
"כל כך מה?" היא הרימה גבה,
"כל כך אימיי!" היא צחקה,
"זה ברור שהוא דלוק עליך והוא לא רוצה להלחיץ אותך ולהזמין אותך לדייט כי אתם בקושי מכירים ו-
"טוב די! נסחפת!"
"ממה את כל כך מפחדת?"
"להתאכזב." היא הביטה ברצפה.
נלה הניחה את ידיה על כתפיה,
"היי…תסתכלי עליי- אימיי הרימה את מבטה ונלה המשיכה-
"אין לך ממה להתאכזב, את אחד האנשים הכי מדהימים שאני מכירה, מה יש לא לאהוב בך?! את תלבשי משהו יפה ביום חמישי ותפילי את הלסתות של כולם שם!, ואם הוא לא ירצה, ההפסד כולו שלו!" אימיי חייכה חצי חיוך מתנחם.
"אז מה כנראה שדרו לא הרס הכול…את מתכוונת לסלוח לו מתישהו?"
"נראה לי שכן…"
תגובות (1)
תמשיכיייייייי