Smile :) פרק 10 *הריסות* תגיבוווווו 3>

לקח לה יום אחד להתאושש מאירועי שישי בערב,
היא לא בדיוק תקשרה עם העולם ביום ראשון…היא הסתגרה בחדרה, מציפה את כריתה בדמעות…היא ניסתה לתפוס את נלה בפלאפון אך משום מה זאת לא ענתה לה …והיא לא הרבתה לדבר על נושאים רגישים כמו אלא עם עדן, היא ציפתה שהוא יגיד מקסימום 'אמרתי לך…' או משהו דומה ולא ייחס לזה חשיבות מסוימת. האדם היחיד שהיה עד למה שקרה היה דרו…טוב מלבד טום והמפגרת שהתנשקה אתו…לאחר שיצאה מהמכונית של דרו הוא לא הפסיק לוודא שהיא בסדר, שלח לה הודעה בשבת בבוקר, במוצאי שבת, וביום ראשון…והיא השיבה לו שהכול טוב אך היא צריכה לזמן להירגע בכדי שהיא תוכל להראות את פרצופה בביה"ס.
זה היה יום שני, יום שני בהיר ושקט במיוחד, שהיה ניגוד מוחלט לסערה שהתחוללה בה.
היא נכנסה לכיתה הרועשת, היא לא ממש רצתה לראות מישהו…מלבד נלה, אך היא לא ראתה שום רעמה בלונדינית, ולא שמעה שום קול צפצפני וגבוה.
היא חלפה על פני שורת השולחנות השנייה,
מישהו אחז בידה, היא הסתובבה ושמחה לראשונה לראות את דרו, הוא היה לבוש בתלבושת ביה"ס, על ברכיו ישבה נערה שהייתה גם היא לבושה בתלבושת ביה"ס כמוהו, רק עם כמה שינויים שונים, כגון- מחשוף רחב, וחצאית קצרצרה שאימי הייתה בטוחה שהעלתה אותה עד לקו החזה.
"בוקר…" מלמלה אימיי לדרו בקול קלוש.
"בוקר, איך את מרגישה?" שאל עם חיוך קטן.
"בסדר…עד כמה שאפשר…" היא חייכה חיוך עצוב לעברו.
הנערה ניסתה למשוך לעצמה את תשומת הלב בחזרה, אך דרו לא נענה לה, להיפך, הוא קם מוריד אותה ממנו, ומתקדם אל עבר אימיי.
"את יודעת…אם את רוצה אני וכמה חברים נוכל לקרוע לו את הצורה…" אימיי גיחכה משום שזה היה כל כך אופייני לו,
"לא…אני חושבת שבבעיה הזו אני אטפל בעצמיי…אני מתכוונת לתפוס אותו אחרי ביה"ס…אולי יש לו איזשהו סיבה למה שהוא עשה…" דרו גלגל את עיניו בביטול ובבוז,
"טוב…ההחלטה היא שלך, אבל אם בכל זאת את צריכה משהו אל תרסני את עצמך מלבקש." הוא חייך, היא חייכה בהסכמה, היא שבה למקום מושבה והוא תר לחפש את נערת-חזה-גדול.

עדן ישב ב'מחששה', יושב על החול בצורה שבה רגלו מונחת על הקרקע והרגל השנייה קרובה אליו.
לא היה אכפת לו שהיה לו שיעור…גם לא היה לו אכפת שיתפסו אותו כאן, מעשן…
כעס עדין פלפל בליבו…
איך הוא העז לגעת בה הבן זונה…
עצבן אותו שהיא לא ענתה לו לנייד…עצבן אותו שהוא לא יודע מה איתה…הוא היה כל כך עצבני שהוא היה כמעט בטוח שסיים קופסא שלמה של סיגריות…
הוא התרומם מהרצפה, מנער את החול מבגדיו…הוא התקדם אל עבר שער ביה"ס…שהיה פתוח, אך השומר היה לא רחוק ממנו, זה לא הזיז לו…
"היי ילד, לאן אתה הולך?!" הוא שמע את השומר קורא לו, הוא הסתובב…בוחן את השומר מכף רגל ועד ראש בשאת נפש, הסתובב כאילו כלום והלך…
"היי ילד חזור לכאן?!" הוא התניע את המכונית ונסע משם, שומע את השומר דופק לו על המכונית.

הוא התקדם אל עבר הבית שלה, דופק כמה פעמים על הדלת. הוא הוציא סיגריה, לא אכפת לו שבקצב הזה הוא ימות יותר מהר משחשב.
הדלת נפתחה,
הוא הביט בה…היא נראתה בסדר לגמרי, הוא גיחך לעצמו…גם כשהיא מרגישה חרא היא חלילה וחס לא תפסיק מלשים את האיפור על פניה ולהשקיע בעצמה.
הוא הביט בה, שואף את עשן הסגריה לראוותיו, נשען על הקיר ליד הדלת.
"היי…" היא אמרה, מתעסקת בטרנינג שלה כמי שלא ממש מרגישה בנוח.
"היי…" הוא אמר בקול עמוק.
הם שתקו לכמה רגעים, ואז נלה הניפה את ידיה בשאלה, הוא הוציא את הסיגריה בקצה אצבעותיו מפיו, מתעסק איתה,
"אפשר לדעת למה לעזאזל את לא עונה לי?!" שאל בטון כועס,
היא הביטה בו, ומשכה בכתפיה…
"כי לא בא לי…" השיבה לו בטון אדיש, הוא ישר חזר להבעה הרגילה שלו…שניהם יכולים לשחק במשחק הזה.
"לא בא לך אה?!" הוא ליחך את שפתיו.
"לא." הוא הביט בה, הביט בעיניה…לו היא לא יכולה לשקר עם כל המסכות החיצוניות שלה, מבט אחד ישיר בעיניה הירוקות מספיק כדי להבין שהיא שבורה…
"יאללה נלה…לא נמאס לך קצת להיות תקועה בבית, צאי קצת!" אמר בטון מפייס.
"אני לא רוצה…"
"תפסיקי להתנהג כמו תינוקת." היא הרימה את כתפיה כמחווה ילדותית,
"יאללה בואי…" ובלי לשאול הוא אחז בידה.
"עזוב אותי!" היא הרימה את קולה ושיחררה את ידה,
"אני לא הולכת לשום מקום…"
"את רוצה שאני אתקשר למישהו, אימיי?"
"לא!" היא קטעה אותו מהר.
"טוב….איך שאת רוצה…" הוא הסתובב לאחור ופנה אל רכבו, ונלה לא עצרה בעדו.

היא נכנסה לביתה, לחדרה והשתרעה על המיטה הוורודה שלה…
היא לא רצתה שאימיי תדע…היא לא רצתה שאף אחד ידע….איך לה כוח שידאגו כל הזמן אם היא בסדר…היא רוצה להיות הילדה הזאת שנראה שאצלה הכול כל כך פשוט, שמעדיפה להתעסק בדברים חיצונים מאשר להתעסק בעצמה, ברגשותיה…

"אחחמאחממ" היא כחכה בגרונה.
טום הסתובב והביט בה, נבוך…
הם עמדו ליד מדשאות בית הספר, לא היה אף אחד בסביבה חוץ מכמה נערים משועממים.
"איממ-
"בלי הקדמות מיותרות…-
"אימיי זה לא מה שאת חו-
"אתה יודע… רק לפני כשבוע הייתי בטוחה שאני הבנאדם הכי מאושר בעולם, שיש לי את בן זוג הכי יפה ומושלם, הכי ג'נטלמן…- היא לקחה נשימה,
"כמה ציפיתי לראות אותך ביום שישי, הלכתי קניתי שמלה, התאפרתי והתארגנתי רק לכבודך…רק לכבוד מישהו שבאמת באמת הערכתי…מי ידע כמה האדם הזה יכול להיות רקוב מבפנים…" לא היה סימן אחד בתווי פניה של חולשה, היא הביטה בו, נועזת, מאשימה, תוקפת…
"אימיי אני…" טום החל לגמגם,
"אתה מה?" שאלה אותו בתיעוב,
"אני מצטער…" היא לא ציפתה לזה, היא הביטה בו מופתעת,
"אני יודע…הייתי חרא…אני לא באמת הבנתי לאיזה דבר זכיתי, אני….ובשנייה הראשונה כמו גבר מסריח אני…אני מצטער אימיי, בבקשה תני לו עוד צ'אנס, אני יודע שהייתי זבל, אבל התחלנו כל כך יפה… אל תתני לי לאבד אותך…"
"תנחומיי, עשית את זה כבר לבד…" היא זקרה לו, היא הסתובבה והתרחקה…והוא לא ניסה לעצור בעדה.