smart brain stupid haert-פרק 1 להגיב!!!!!!!!

עצרתי מלכת, בוהה ביופי הטהור שנח מול עיניי. ספסל עץ מכוסה שלג עמד בצל של עץ כפוף מציפוי הלבן שעל עליו הירוקים, ומסביבם אדמה לבנה לגמרי, פיסה קדושה ונדירה של שלג שאף מגף בוצי לא הרס. התיישבתי על ספסל ממול והוצאתי במהירות פנקס חלק ועיפרון. שרטטתי את המראה שמולי בזהירות, מתארת כל עלה ופתית שלג. כשסיימתי את התהליך המפרך פשוט ישבתי והמשכתי להסתכל בפיסת היופי הטבעי והשלו שמולי. ואז צעקות צחוק נשמעו :"יא בן-זונה ג'יימסון! אני לא מאמין עליך!" ואז שלושה נערים הופיעו באמצע קרב שלג והרסו את מקום הטוהר שלי. "יואו דרק, תפסיק להיות כזה נקבה!" בחור אמר בצחוק מתגלגל. "ג'יימסון, אתה רוצה שאני אהרוג אותך? כי לורי תהיה נורא עצובה." אמר בחור אחר והפתיע אותי. מאיפה הם מכירים את לורי? לורי היא החברה הכי טובה שלי, שהתקבלה לפרינסטון. "מאיפה אתם מכירים את לורי?" שאלתי. שלושתם הסתובבו ונראו מופתעים שהיה עוד יצור חיי לידם. "אני חבר שלה. מאיפה את מכירה אותה?" אמר הבחור שנקרא ג'יימסון. "היא החברה הכי טובה שלי!" אמרתי בהפתעה. ללורי היה חבר? למה לא שמעתי על זה? "נטלי?" שמעתי שאלה פתאום. זיהיתי את הקול הזה. תחבתי את הפנקס והעיפרון לכיס במעיל שלי וקמתי במהירות. "לורי?" שאלתי מבולבלת. ואז היא הופיעה. תלתלים זהובים. עיניים כחולות שובבות. לורי. "לורי!!" צעקתי ורצתי לחבק אותה. היא מעדה קצת ואז צחקה וחיבקה אותי חזרה. "אומייגד מה את עושה כאן?!" שאלתי בהתרגשות. גם היא נראתה מרוגשת ותפסה בזרועות שלי בחוזקה. "את לא תאמיני!! אני בהארוורד!!!!" צעקתי וחיבקתי אותה שוב. "אוי אני לא מאמינה שאת תהיי איתי!! וואי למה לא אמרת לי קודם לור?!?!" היא צחקה והמשיכה לחבק אותי. "רציתי להפתיע אותך, נטי!" רקדתי במקום קצת. "בואי. אני רוצה לבדוק אם אפשר לשבץ אותנו באותו חדר." היא אמרה וגררה אותי לבניין הראשי. "אז ממתי את מכירה את הבחור הזה ג'יימסון? ומאיפה?" פניה נעשו חלומיים פתאום. "את ג'יימי? פגשתי אותו כשבאתי לכאן אחרי שהחלטתי לבוא להארוורד." צחקתי וטפחתי על כתפה. "כלום לא השתנה בך. את אותה ילדה שהייתי מאוהבת בלוק רוודווי ונשבעה שהעיניים שלו נראו כמו 'שני כוכבים מנצנצים של תשוקה ואהבה' בכיתה ג'!" היא צחקה יחד איתי. "היי לילי! זאת חברה הכי טובה שלי, לורי. תהיתי אם תוכלי להוסיף אותה למגורים שלי." לילי, פקידת הקבלה הנחמדה, שקעה במחשב שלה לכמה זמן. "כן, אבל אתן תהיו שלוש עם סט-" "שששש!!!!" קטעתי אותה. רציתי לשמור את השם של השותפה שלנו כסוד. "מה?!?!" תבעה לורי. חייכתי. "הפתעה. איפה הדברים שלך? בואי נעלה אותם לחדר שלנו!" הלכנו אל המגורים הזמניים של האוניברסיטה. לקחנו את ההמון המון תיקים ומזוודות שלה לחדר ונכנסנו. "סטפני? אומייגד, סטפני!!" צעקה לורי ורצה לחבק את סטפני, עוד חברת ילדות קרובה. "לורי?!" היא שאלה בהלם. "כן, אני בהארוורד! ואני שותפה שלכן!!" סטפני עשתה פרצוף. "בדיוק רציתי לדבר על זה איתך, נטלי. מעבירים אותי חדר." עברתי למצב של הלם. "מה?! למה?!?!" שאלתי בייאוש. קיוויתי שנעשה איחוד של החבורה שלנו. היא משכה בכתפיה. "אין לי מושג. אבל תירגעי, אני שני חדרים ממכן." שוב חיוך גדול ודבילי נמרח לי על הפרצוף. "יואו!! כל החבורה שוב ביחד!!" צעקתי וקפצתי על שתיהן בחיבוק. שלושתנו צחקנו. "לורי?" שמעתי קול שואל ודפיקה בדלת. לורי הסמיקה ועיניה זרחו. היא פתחה את הדלת ומשכה את ג'יימסון פנימה. "ג'יימי, תראה את החדר שלי! וואי בבקשה תגיד לי שהחדר שלך קרוב עם דרק ופיטר?" היא חצי התחננה חצי שאלה. הוא הנהן וחייך. "ממש קרוב." היא צעקה בשמחה וקפצה עליו בנשיקה עמוקה. הפניתי את מבטי במבוכה. "אהמ, אהמ," קול ציני אמר וראיתי את הבחור שבטח היה פיטר בפתח. רק עכשיו שמתי לב אליו. שיער ג'ינג'י עד הכתפיים. משקפיים עם מסגרת שחורה. הוא לבש סווט-שירט כחול. "כשתסיימו להתמזמז כמו שני דבילים, אתם מוזמנים לצאת איתנו לשלג. גם החברות שלכן מוזמנות," הוא אמר וקרץ לעברי וסטפני. הסמקתי. לורי התנתקה מג'יימסון ולא נראתה כאילו היא מתחרטת. "שנייה, אני אתארגן כאן ונרד." פיטר משך כתפיים וגרר את ג'יימסון משם. "ביי, באבי, נתראה בקרוב!" היא קראה אל המסדרון. "ביי בייבי!" שמעתי צעקה עמומה. הסתכלתי על לורי מזועזעת. "'באבי'? ברצינות?" זה פשוט היה.. דביק מדי. היא חייכה חיוך זורח והתחלנו לסדר את החדר. כשסיימנו ירדנו למטה למקום שבו ראינו אותם קודם. ואז משום מקום הרגשתי כדור שלג פוגע לי ישר בפרצוף.
————————————————
אז מה יהיה הלאה? 2+ תגובות אני ממשיכה