smart brain stupid haert-פרק 2 לא יכולה להתאפק אני אפרסם את הסיפור גם אם אף אחד לא יקרא!!!!!!!!!!!!!!!

*נטלי*
מעדתי לאחור וניגבתי את הפנים בדיוק בזמן בשביל לראות שגם סטפני ולורי מופצצות. רצתי להתחבא מאחורי עץ וצעקתי בכעס מזויף :"אני בקושי מכירה אתכם, אתם יודעים! לא שמעתם שלא זורקים דברים על זרים?!" צחוק נשמע מאחורי והסתובבתי לאחור בדיוק בזמן בשביל לראות את השער השחור הקצר של דרק המנוקד בלבן לפני שהוא הרים אותי ותלה אותי על כתפו כך שראשי על גבו ורגליי על חזו. חבטתי בגבו באגרופים. "שחרר אותי! שחרר אותי!" צעקתי ונעצתי מבט מתחנן בכמה סטודנטים בוגרים שרק צחקו. הוא רץ איתי ואז הניח אותי על השלג במעגל של גבים עם סטפני ולורי. שלושת הבנים עמדו מסביבנו וחייכו עם כדורי שלג בידיים. "אתן שבויות." הכריז דרק. "כל ניסיון של התחמקות יטופל בחומרה הנדרשת." והקפיץ את כדור השלג שבידו באיום. "אז מה תעשו איתנו?" שאלתי בסקרנות. הבנים החליפו חיוכים. "מה שבא לנו." אמר פיטר. גלגלתי את עיניי. "וואו. עכשיו אני מפחדת." ואז כדור שלג פגע לי בפרצוף. ירקתי וניגבתי את עיניי הכעס. "סתומים," מלמלתי וכבר הרגשתי איך אנחנו עומדים להיות חבורה. עוד כדור שלג. שלחתי את רגלי והצלחתי לפגוע ברגל שקיוויתי שהייתה של דרק. אנחת כאב מכיוונו אישרה את חשדותיי וחייכתי. "היא ממש חצופה, זאתי. אני לא מבין למה את חברה שלה, לורי." אמר דרק. הוא דווקא נשמע כאילו הוא נהנה מכל העניין. "היי, אני בצד של הטובים. אני גם נגדכם." אמרה לורי. צחקתי ולחצתי את ידה. "תקחו כדורים מאחורי הגב ותזרקו על הבנים." לחשתי בקול פצפון. שתי לחיצות יד אישרו את התכנית שלי. חפנתי כדור גדול במיוחד. "שלוש, ארבע, ו!" לחשתי וכולנו קמנו על הרגליים וזרקנו את כדורי השלג. אני קפצתי על הכתפיים של דרק והפלתי אותו. ישבתי על הגב שלו ותקעתי את הראש שלו בשלג. "זה. לא. פיר." הוא סינן בפה מלא שלג. "החיים לא הוגנים," אמרתי בשמחה. "צודקת." הוא מלמל ובתנועה פתאומית התגלגל והחזיק אותי על השלג. "שתיים אחד לך. אבל אני אחזיר לך." אמרתי בטינה. הוא צחק. "נראה אותך." הוא אמר. היה לו צחוק נחמד. לא הבנתי למה חשבתי ככה, אבל פתאום המצב האבסורדי שלנו התברר לי. "אתה לעולם לא תשחרר אותי?" שאלתי בקול של "אני-ילדה-קטנה-ומסכנה". איזו אישה מודרנית, ממש. הוא נראה כאילו הוא חושב על זה רגע, ואז הניד בראשו לשלילה. "נעעע." הוא אמר בקול מעצבן. הוא נראה כאילו דעתו הייתי מוסחת, וניצלתי את זה ותקעתי את הברך שלי ב"מקום הקדוש". הוא נאנק בכאב ונפל ממני. קמתי על רגליי ורצתי אל הבנות, שהצליחו להיחלץ משוביהן. "לחדרים," התנשפתי ודפקנו ריצה במעלה המדרגות אל חדרינו. סטפני הלכה אל החדר שלה, ואני ולורי ישבנו על המיטות שלנו. "היית חייבת לבחור בחור עם חברים קוץ בתחת, נכון?" מלמלתי והורדתי את המעיל השחור שלי, ונשארתי בסווט-שירט ירוק. "זה לא אשמתי שכולם אוהבים את ג'יימי." היא אמרה בחיוך. "אוי, בבקשה תפסיקי עם שם החיבה הזה, זה עושה לי להקיא," אמרתי. היא לא הגיבה. "אז… מישהו מהחברים של ג'יימי נראה לך חמוד?" "לא." אמרתי, לא מחשיבה את הרגע המוזר קודם. "טוב, נו, אולי נמצא לך מישהו במסיבה היום." היא קפצה פתאום והסתכלה בי בהתרגשות. "היי, ידעת שיש היום מסיבה? במרתף הגדול ההוא, לקראת השנה החדשה. את יודעת, כולם יהיו שם חדשיסטים." נאנחתי והשפלתי את ראשי כך ששערי החום הארוך והחלק כיסה את פניי כווילון. "את יודעת שאני לא אוהבת מסיבות," אמרתי בנימה מיואשת, יודעת שזה כבר קרב אבוד. "טוב, אז מה תלבשי?" היא דיברה לעצמה יותר משהיא דיברה אליי. "אווו, אולי השמלה הזאת?" היא אמרה ושלפה שמלה תכלת עם נצנצים עד הרצפה עם קרע במותן שגרמה לי לרצות להקיא. "איכס." סיכמתי את דעתי במילה הזאת, שליוותה אותי לאורך כל השמלות המחרידות שלורי הציעה לי בכל השנים שחלפו. "אווו, זאתי תראה עלייך ממש מושלם!" היא אמרה והושיטה לי עוד שמלה. "כן." אמרתי, המומה.
————————————————
מה הלאה?????