Slow❤ פרק 2

בפרקים הקודמים ב-slow❤
"דבר אחד ידענו, שההורים שלנו לא יחזרו."
אלין נזכרת בהורייה, ולמרות הפחד העצום שתוקף אותה עולה על האוטובוס שבגללו איבדה את הדבר הכי יקר בעולם- משפחה!
בפרק הזה:
ליאו נרדם על כתפי, באמת שלא הבנתי איך הוא עשה את זה. אותי מחשבות וזכרונות לא הפסיקו לתקוף, לרגע אחד עצמתי עיניים והצלחתי להרדם, אפילו בחלומות המחשבות והזכרונות לא הפסיקו להרגיז אותי, חלמתי שאני בבית. בבית שבו נולדתי, לפני התאונה. חלמתי שאני עומדת מעבר לדלת שעה לפני שהוריי יצאו מהבית, אני שכבתי במיטה שלי, ואמרתי לאמא שאני מפחדת מליאו, אמא אמרה לי דברגע שהמחשבות תוקפות, רק צריך לבקש מהם ברגישותאך עם נחישות, לבקש שילכו, שיעזבו. ראיתי את ליאו הקטן עובר ליידי אבל לא רואה אותי, אמא מחבקת אותי ומלטפת את ראשו של ליאו, יוצאת מהחדר, נפגשת עם הוריו של ליאו מחבקת את סבתא ומתכוננת לצאת, רצתי אלייה ניסיתי לעצור אותה נגעתי בכתף שלה… וליאו העיר אותי. "אלין, אלין קומי! חייבים לרדת!" ירדנו מהאוטובוס ולא הצלחתי להפסיק לבכות. אמא הסתובבה רצתה להגיד משהו ופשוט לא יכלה. לא הספיקה, לא הספקתי. בכיתי כמו ילדה קטנה, לא האמנתי שזה קרה. רציתי להאמין שזה סתם עוד חלום, זה לא היה חלום רגיל, ובטח שלא סתם חלום. הגענו למלון, באותו שלב כבר לא בכיתי. נכנסנו לסוויטה שעבדנו בשבילה שנתיים יום ולילה, אנחנו נהיה החוויה המתקנת, אנחנו! נכנסתי לחדר שלי, הוא היה גדול הייתה לי מרפסת לבריכה, ג'קוזי, פינוקים, מיטה גדולה.. ממש חלום נשכבתי על המיטה ונרדמתי, אפילו חמש דקות לא ישנתיישנתי ונועה ועידו נכנסו. את נועה ועידו הכרנו דרך התאונה גם ההורים שלהם היו באוטובוס ומאז אחנו נפגשים כל שלושה חודשים, קבענו שבמלוא חמש שנים למותם אנחנו נהיה החוויה המתקנת וניסע כולנו לאילת. עידו ונועה נכנסו לחדר שלי.
נועה- "פאק! עידיי קלוט ת'חדר שלה.."
עידו "פש אלין.. הסתדרת הא?!"
אלין- "כן כן.."
לפתע ליאו נכנס לחדר.
ליאו- "נוף לבריכה."
ליאו התיישב על המיטה שלי ונישק אותי.
אלין השתעלה- "שנשאיר אתכם לבד!?"
אני וליאו אמרנו ביחד: אלין-"אין צורך." ליאו-"אתם עוד כאן!"
נועה הקימה אותו מהמיטה וגרשה את שניהפ מהחדר בטענה שאני והיא צריכות לדבר, שטויות! עוד קצת ריכולים, סודות וכאלה… בכל זאת שלושה חודשים לא נפגשנו. ספרתי לה על החלום.
נועה- "פליז תגידי לי שאת עובדת עליי!"
אלין- "נועה זה היה נראה אמיתי."
נועה- "די! אניילא רוצה לשמוע." היא אמרה והתרחקה ממני קצת
אלין- " נועה אני נגעתי בה, היא ראתה אותי. זה אלין- "אמיתי."
נועה: "די! "
אלין- "זה היה אמיתי, אני נשבעת."
נועה- "די כבר."
אלין-" תסבירי לי מה את מפחדת?"
בשקט בשקט היא מלמלה: "זה קרה גם לי."
אלין:" לא שומעים!"
בשעגת ענק נועה צעקה: ז"ה קרה גם לי!"