she's just a girl and she's on fire … פרק 6

חזרתיייי לכאן ואני לא עוזבתתת יותר!!!! החפירות ברציתי להוסיף
**
הבטתי עליו, על שון. הוא ישב על המיטה בזמן שאני שכבתי על המיטה שלו וראשי נח על רגליו שמשולבות לישיבה מזרחית.
ראשי הוטה מעט מעלה להביט בעיניו הממכרות, "שון.." אמרתי בקולי השקט
הוא המהם בקולו וחיכה שאמשיך. "אתה מאמין בגורל?"
"אפשר להגיד שכן" אמר בהיסוס, "ואתה חושב שאפשר לשנות גורל?"
"אפשר, תלוי איך את מתייחסת אל זה" אמר והביט בעיניי ונשק לאפי נשיקה קצרה
"ואתה מאמין שהגורל הוא מה שצריך לקרות? ו.. ולמה הוא צריך לקרות?" שאלה ללא הבנה
"יפה שלי, את מטרידה את עצמך בשאלות. אולי תספרי מה קרה" אמר ועיקם את פרצופו מעט
"מי קובע את הגורל?" שאלתי ונשכתי את שפתי התחתונה, מתעלמת מהבקשה של שון
"האדם קובע את הגורל, אבל ה' מאשר את זה. לכל אחד יש חלק בגורל" ענה
"ואיך זה ש-" באתי להמשיך ונקטעתי ע"י נשיקה חמה ומביכה, זה היה בשביל שאסתום.
"ואיך זה שאת יכולה עדיין להמשיך לדבר" צחק וצבט את לחיי
"איך זה שאף פעם לא שאלת למה אני באמת כאן.." שאלתי ללא הבנה, אולי הוא שאל את אמא שלו? איזה בושות… הוא לא צריך לדעת שאבא שלי נטש אותנו ואמא שלי נשארה לגדל אותנו, כלומר אני והיא גידלנו את עצמנו… הוא לא צריך לדעת שעבדתי בלילות מגיל כ"כ צעיר בשביל שלא יזרקו אותנו מהבית, שוב.
והוא לא צריך לדעת שאמא שלי העדיפה לעבור לגור עם סבתא שלי והשאירה אותי כאן, לבד.
היא גרה עם ליאל וסבתא בדירת חדר, הבית קטן.
הוא גם לא צריך לדעת שאני מכניסה לחשבון בנק של אמא שלי כל חודש אלף שקל, אפילו שאני והיא לא גרות ביחד.
"אני לא אלחץ עלייך, אם תרצי לספר תספרי לי" אמר בחיוך קטן,
"אני לא רוצה לספר.. אני מעדיפה שלא" מלמלתי לעצמי והוא שמע.
טקטוק נשמע על הדלת, לא היה לי כח לקום ממנו, הוא מרגיע אותי.
"מי זה?" שאל בקול הצרוד שלו, הוא חזר מהבסיס עם צרידות נוראית.
"מאיצוקי" אמרה מאי בקול המתוק שלה
"דור תפתח לה את הדלת" קרא שון והדלת נפתחה ומאי לא פספסה שניה ורצה אל כיווני ונחתה עלי. חולה עליה!
חיבקתי אותה חזק ונשקתי לפיה הקטנטן ומחצתי אותה בזמן ששכבתי על גבי ורגליו של מתן משמשות לי ככרית לצווארי.
"טוב. אני אלך… ש-" אמר דור ונעצר, "עזוב.. תעבור דרכי אחרי זה" אמר דור ויצא מהחדר ושפשף את ראשו, הוא נראה די מוזר.
"שון.." מלמלתי בשקט והסתכלתי עליו מלמטה ונשכתי את שפתי התחתונה, הוא הסתכל עליי ושתק.
"ידעתי שאסור לי להיות כאן" אמרתי בשקט וקמתי מהמיטה ביחד עם מאי שהיתה קבורה בתוך ידי.
"שנאל, הוא לא דיבר עלייך" אמר באנחה כבדה
התעלמתי ויצאתי מהחדר.
"לאן הולכים" שאלה מאי ולא עניתי לה עד שנכנסנו לחדר, אני פשוט סתומה.
"את אוהבת את שון?" שאלה מאי וקפצה על המיטה ונפלה על ברכיה בחזרה אל המיטה
"את אוהבת אותו?" שאלתי בחיוך קטן
"כן, כי זה סון" אמרה בחיוך קטן, איך שהוא תמיד היא אונרת את השם שלו טוב ורק עכשיו טעתה.

"מתי חשבת לספר לי?" התפרץ דור לחדר שלי ושל מאי בלי לחשוב פעמיים. יכולתי לצאת בדיוק ממקלחת, מה הוא נכנס לכאן בלי להודיע!
"לספר מה!" אמרתי בכעס
"עלייך ועליו!" אמר בכעס וסגר אחריו את הדלת, מאי ישבה על המיטה והביטה בנו
"אל תצעק לידה" אמרתי לו בלחש והבטתי על מאי שעינייה נצצו מדמעות וה'מריבה' שהיא נקלעה אליה די פגעה בה.
"אני רותח מעצבים" סינן בזעם והסכר של מאי נפרץ והיא התחילה לבכות בכל הכוח.
הרמתי אותה על ידיי ונתתי לה לבכות עליי, למה היא בכלל בוכה?!
"שיט.." מלמל דור ולקח אותה מידי והרים אותה על ידיו וטפח מעט על גבה ונשק לכתפה הקטנטן
"יפה שלי, אל תבכי.. מבוגרים תמיד רבים. אני לא כועס על שנאל, אני רק מאוכזב" הסביר למאי
היא המשיכה להתייפח על גבו ונרגעה לאחר כמה דקות
"נכון כשאנשים רבים, זה אומר שהם אוהבים אחד את השני?" אמר והיא הנהנה בראשה
"תמר ואורן גם רבים, והם אוהבים אחד את השני" אמר והיא הנהנה שוב בראשה
"את רוצה בקבוק?" שאל, אני כאן כבר חודש בשביל להבין שבקבוק הכוונה של זה האוכל של מאי שהיא אוכלת בבקבוק דייסה , ולפעמים עם שוקו בפנים.
"כן" אמרה ופניה היו רטובות מדמעות, דור ניגב את דמעותיה ויצא מהחדר.
ניצלתי.

פלטתי צווחה קטנה כשמישהו כיסה את עיניי בלי ששמתי לב, זה שון!
"יפה שלי, מה נבהלת" צחק והוריד את ידיו מעיניי והביט בי
"אני עדיין כועסת" אמרתי וכיווצתי את שפתיי כי לא היתי מרוצה ממנו
"תכעסי עוד הרבה" אמר בצחקוק קל והתיישב על מיטתי בזמן שהמשכתי לארגן את הבגדים הנמצאים על השולחן כתיבה.
"את באמת כועסת?" שאל אחרי כמה דקות שהתעלמתי ממנו
"את כועסת.. הבנתי" אמר ומשך בידי והושיב אותי עליו כשהכתף שלי נתמך בחזה הקשיח שלו וידיו כרוכות סביב גופי הקטן בהשוואה אליו.
הוא נשק לכתפי והשאיר שובל נשיקות לאורך ידי עד שהגיע אל כף ידי , הוא הצמיד את כף ידי אל שפתיו ולא שחרר.
"את יודעת שאני אוהב אותך" אמר וגרם לרעידות בגופי
"לא" אמרתי בשקט, אני באמת ילדה קטנה
"אז הנה, עכשיו תשמעי. אני אוהב אותך" אמר בקולו השקט והרגוע
"עכשיו תגידי לי. את אוהבת אותי?" שאל
"לא.." אמרתי בשקט וחיוך קטן בצבץ בין שפתי , והרגשתי את שיניו ננעצות בצווארי בעדינות וכאב מתקתק מלווה.
"אז חבל, אני כן" אמר ולא שחרר את החיבוק החזק.
"מה יעשה אותך הכי מאושרת?" שאל והרגשתי את חיוכו כנגד צווארי
"חיבוק" אמרתי בשקט
חיבוקו לא השתחרר לשניה ושפתיו נישקו את כתפי מידי פעם.

"שנאל" שמעתי את קולו של דור מהדלת, ממש לא מתאים.
"תגיד לו שילך" לחשתי לאוזנו של שון ועצמתי את עיניי, אני רוצה להיות רגועה. שון עזר לי להירגע ועכשיו דור הגיע ואני בכלל לא אהיה רגועה!
"בואי נשמע מה יש לו להגיד" אמר בקול ואני בטוחה שהוא עשה את זה בכוונה.
"הוא כועס עליי" אמרתי לשון
"שנאל!" כעס בשקט שון, שתקתי.
"מזל טוב" אמר ונעמד ליד הדלת, לפני רגע הוא כעס
"אחי תפתח הכל" אמר שון
"כלום. מברוק" אמר ובא לצאת
"שפוך" אמר שון בהתעקשות
"רק תשמור עליה." אמר ויצא מהחדר, למה דור מתנהג ככה?!
"הוא שונא אותי" מלמלתי ועצמתי את עיניי, רק לנוח. להירגע.
התנתקתי מגופו של שון והלכתי לכיוון השולחן כתיבה והוצאתי ספר מתמטיקה
"רגשי, בואי לכאן" קרא
"לך ממני" אמרתי בחיוך קטן והתיישבתי על המיטה ביחד עם ספר מתמטיקה ולמדתי למבחן
"לכי את" קרא ונשכב על המיטה ורגליו הונחו מול פניי
"אבל איף כמה זמן לא החלפת גרביים!?" שאלתי והחנקתי שיעול מזויף
"ראש חודש הקודם" ענה וליטף את פניי עם כפות רגליו, הגרביים היו נקיים אבל.. איכס!
"מסריח עוף ממני!" אמרתי והעפתי את כפות רגליו
"סתמי מסריחולה" אמר ותפס את פניי ונשק לשפתיי נשיקה ארוכה
"מכורה ווענה" עניתי
"מכור אלייך" ענה
"ז'ה טאם" אמרתי בחיוך, הוא צחק וענה "טה אמו"
"זה בספרדית" צחקתי
"אני יודע" ענה וחייך
"אני לא ספרדיה, אני צרפתיה" עניתי בחיוך קטן
"יש לכם שפה מעצבנת" אמר
"לא למה לכם יש שפה מה זה מהממת!" עניתי בציניות
"סי ננה" כן ילדה
"זה מתגלגל על הלשון" צחקתי
"התכוונת סי מיאמור" תיקנתי
הוא מלמל מילה, נראה לי פורדיוס?!
"ומה זה?!" שאלתי בעצבנות
"אני אוהב אותך" ענה
גוגל תרגם!!
-'למען השם'
"פורדיוס הא?" שאלתי וזרקתי את הכרית על פניו
"סעמק בואי לכאן" קילל כשברחתי מהחדר בעוד שהכרית נחבטה בפניו
"זאת לא אשמתי שיש לך אף ענקי" צחקתי

ברחתי לקומה למעלה בעוד שון מחפש אותי, שמעתי את קריאתו של דור קורא לשון
"אחי בוא איתי לקנות למאי גלידה" אמר דור
דור סימן לי בידו שהכל בסדר , שאני אלך להתחבא בינתיים.
נכנסתי לחדרו של שון ונשכבתי על מיטתו.
עצמתי את עיניי וניסיתי להרדם. רק היום. בבקשה!

הבחנתי שנרדמתי כי פקחתי את עיניי ברגע שהרגשתי נשיקות על הלחי שלי ואז על שפתי.
הזזתי את ראשי מעט והמשכתי לישון.
"יפה שלי קומי" קרא לי שון אבל לא רציתי לקום
"למה?" שאלתי בקול ישנוני
"כי יש אוכל" אמר והרחתי את הריח של בשמו המתקתק
"אפשר להמשיך לישון?" שאלתי בשקט, עדיין לא פקחתי את עיניי
"לא, את צריכה לקום לאכול" אמר
"אז בחדר שלי" אמרתי בעייפות .

"קומי יפה שלי, שוב נרדמת" אמר בקול צוחק
פקחתי את עיניי בפעם הראשונה מאז שנרדמתי והבטתי בחדר.
אני בחדר של שון.
בידו יש מגש עם אוכל, אני גוועת.
"קחי תאכלי, סיימנו לאכול" אמר והתיישב לידי והניח את המגש על השידה.
מצמצתי את עיניי בנסיון לתגובה, אבל לא יכלתי.
לא יכולתי לדבר, היתי עייפה מידי!
הנחתי את ראשי על החזה שלו ועצמתי שוב את עיניי.
הזזתי את ידי בעייפות, מחפשת אחר האיפון שלי, איפה הוא!
"מה את מחפשת?" שאל
גיששתי עם ידי בכיסו והוא מעט זז ומצאתי את האיפון שלי סוף סוף
נכנסתי לפתקים בטלפון והקלדתי
'תשיר לי'
"לשיר?" צחק
הנהנתי בראשי
"לא כדאי לך.. את תתעלפי מכיעור" צחק
'תשיר!' ציווותי
"לא.." אמר ונשק לראשי
עצמתי את עיניי ונרדמתי בזרועותיו שוב.

התעוררתי ושמתי לב שהשעה 4 לפנות בוקר.

אל:אבא
-'הי אבא, היום תמר האם בית יצאה לחופשה,
נרדמתי מוקדם, בחדר עם חבר שלי. שון.
אם תמר היתה כאן היא היתה כועסת עליי, ואם בעלה אורן היה כאן הוא היה כועס עלי שאני צריכה לישון בחדר שלי ולא בחדר של גברים
רציתי שאתה תגיד לי את זה… אבל לא אמרת…
אבא שבת שלום
אני מתגעגעת.
בתך שנאל'