- האב בית, בן 47
תמר- האם בית , בת 45
שון- הבן הביולוגי של אורן ותמר , בן 19 וחצי בצבא
דור- בן בית, בן 19 וחצי בצבא
ראם- בן 17 וחצי , כיתה יב' בן בית.
לין- בת 17 כיתה יב' , בת בית. הבת זוג של ראם
שנאל- הדמות הראשית , בת 17 כיתה יא'. בת בית עכשיו..
דניאל- הבן הביולוגי של תמר ואורן, אח של שון. בן 16 וחצי כיתה יא'.
רוני- בת 13 כיתה ח' אחות של לין.
מאי- הנסיכה של הבית, בת 3 . בת בית.

סליחה על החפירה ועל הסיפור הלא מעניין...
אני עמוסה בעבודה לימודים, אני אתמול רציתי להעלות פרק אבל לא יכולתי
האיפון שלי היה בתיקון, 500 שקל!!!! יקר
ואני מעלה רק דרך האיפון
הקוראים ירדו ואני בטוחה שזה בגלל הרמת כתיבה שלי והזמנים שאני מעלה
מצטערת ומקווה שצאהבו את הסיפור ותדרגו את הסיפור
שמחה לביקורות מכם
אוהבת ושבצ שלום אליענה

she's just a girl and she's on fire.. פרק 5 חלק ב'

01/11/2013 2007 צפיות 15 תגובות
- האב בית, בן 47
תמר- האם בית , בת 45
שון- הבן הביולוגי של אורן ותמר , בן 19 וחצי בצבא
דור- בן בית, בן 19 וחצי בצבא
ראם- בן 17 וחצי , כיתה יב' בן בית.
לין- בת 17 כיתה יב' , בת בית. הבת זוג של ראם
שנאל- הדמות הראשית , בת 17 כיתה יא'. בת בית עכשיו..
דניאל- הבן הביולוגי של תמר ואורן, אח של שון. בן 16 וחצי כיתה יא'.
רוני- בת 13 כיתה ח' אחות של לין.
מאי- הנסיכה של הבית, בת 3 . בת בית.

סליחה על החפירה ועל הסיפור הלא מעניין...
אני עמוסה בעבודה לימודים, אני אתמול רציתי להעלות פרק אבל לא יכולתי
האיפון שלי היה בתיקון, 500 שקל!!!! יקר
ואני מעלה רק דרך האיפון
הקוראים ירדו ואני בטוחה שזה בגלל הרמת כתיבה שלי והזמנים שאני מעלה
מצטערת ומקווה שצאהבו את הסיפור ותדרגו את הסיפור
שמחה לביקורות מכם
אוהבת ושבצ שלום אליענה

**הדמויות יופיעו ברציתי להוסיף בשביל שיהיה לכם קל להבין**

"בוקר טוב, בוקר בוקר בוקר טוב!" שמעתי את תמר אומרת בשמחה מפתח הדלת, מה בוקר. ומה טוב בזה?!
שפשפתי את עיניי ופקחתי אותם באיטיות מסתגלת לאור המחריד של הבוקר.
ושלא נדבר על הקור הנוראי ששרר בגופי, מזל שיש כאן פוך ומזגן על חום, אבל אני ומאי לא אוהבות להדליק אותו, כלומר אני לא אוהבת. מאי תסתדר.
"בוקר (?)" אמרתי בעייפות והסתכלתי על מאי בעייפות, היא ישנה ולא התעוררה אל השיגועים האלה.
"כן בוקר שנאלי. תתארגני ותארגני את מאי אם לא אכפת לך ואז תבואו לארוחת בוקר" אמרה בחיוך, היא כמו אמא. היא דואגת לנו, לא מכריחה אותנו לעשות דברים אבל אנחנו מרגישים שזו החובה שלנו לעשות את זה, הרי אם היא לא היתה דואגת לנו היינו ממזמן נמצאים ברחוב,
נכנסים למקומות שעדיף לא להיכנס.. אם זה לפשע, לסמים, לעבודות לא חוקיות. וכו'
"בוקר טוב מאי, מאי'קלה" אמרתי וליטפתי את גבה החם בעדינות, אני והיא נתארגן כמו תמיד.
מאז שהיא איתי בחדר אני מרגישה שהיא אחותי הקטנה, אני מתגעגעת אל ליאל. אל אמא.
באותו היום שאמרתי לה שלא תתקשר… היא לא התקשרה…
אני אמורה לכעוס? הרי אני זו שבקשה שלא תתקשר. אז מה לעזאזל אני רוצה..
"מאיצ'וק" אמרתי שוב והפשושה פקחה את עינייה, סוף סוף.
"בוקר?" שאלה בקולה המתוק, הנהנתי בראשי והדלקתי את הטלוויזיה על ערוץ שירים, mtv
"אתמול שון היה כאן?" שאלה בקול מתוק והושיטה את ידיה על מנת שארים אותה
"שון?" שאלתי ועצרתי את עצמי מלצחוק. בטח יילך עליי.. היא עוד תספר לכולם
"הוא לא היה כאן מתוקה, אולי דמיינת" חייכתי והרמתי אותה על ידיי והלכנו למקלחת שבחדרנו.
הושבתי אותה על השיש והכנתי לנו את המברשות שיניים עם המשחה.
צחצחתי את שיניי במהירות ושטפתי את פניי מיד לאחר מכן ואז התפנתי אל מאי, צחצחתי לה שיניים , יש לה את כל השיניים. בוגרת !
שטפתי את פנייה ואספתי את שיערה לקוקו חלוש, שלא יכאב. מיד לאחר מכן התלבשנו,
שתינו בטרנינג חמים. אני בטרנינג שחור ונעל בית. ומאי בטרנינג ורוד.
"נצא?" שאלתי והורדתי אותה מהמיטה, היא הנהנה וירדנו למטבח שבקומה התחתונה.
"תרימי אותי" אמרה בהתפנקות, וככה עשיתי.
ראיתי את שון יושב בשולחן ליד רוני ומהצד השני שלו המקום ריק ושמור לי ולמאי. התביישתי.
הוא אשכרה אתמול ידע שאני לא התנשקתי מעולם. לא חוויתי חוויה כזאת גם גבר.
"שנאלי רוצה נס קפה?" שאלה לין, חייכתי חיוך קטן שאומר כן והתיישבתי במקומי ואת מאי הושבתי בכיסא לידי.
"בוקר טוב" לחש לאוזני שון והניח את ידו על רגלי בלי שאף אחד שם לב, העמדתי את ידי ביני לבינו והסתרתי את הצד של הפנים שלי שמופנה אליו.
"מתביישת?" צחק בשקט ולחץ מעט על רגלי, "די" סיננתי בשקט וחייכתי שוב אל לין שהגישה לי נס,
מאי כבר אכלה מהבקבוק שלה, היא אוכלת דייסה עם שוקו.
"ילדים תקשיבו" חייכה תמר וחיכתה שכולם ייתישבו, ליד מאי ישב דור.
"שנאל, סוף סוף.. איך היה המבחן?" שאל דור והושיב על רגליו את מאי, מאי מחברת פה בין אנשים.
"היה קל" חייכתי, הוא עזר לי ללמוד למבחן, מזל.
"הכל בזכותי" אמר בהתגאות ודגדג את בטנה השמנמנה של מאי,
"ילדים!" קראה שוב תמר וכולם הקשיבו.
"אני ואורן יוצאים לטיול עם חברים ואנחנו נחזור מחר בערב, אתם תסתדרו בלעדינו?" שאלה בחיוך, אם הייתם שומעים את כל הקריאות שמחה שיש הייתם בטוחים שיש כאן מסיבה
"במחשבה שניה. אולי נישאר" אמרה בהיסוס תמר
"אנחנו נסתדר" אמר ראם בחיוך, וכולם הסכימו איתו
"ומה עם מאי?" אמרה בשקט והסתכלה על אורן בעלה, "אולי ניקח אותה.." אמרה בעצב
"אני איתה, אני שומרת עליה" חייכתי, מאי היא שלי. זהו. לקחתי בעלות.
"טוב, אז אנחנו נצא וכל דבר לעדכן. בישלתי לכם אוכל לערב וגם למחר, ולבוקר" אמרה
הם יצאו עם המזוודות וכולם התקפלו וסיימו לאכול, נשארתי לנקות את הכל, אני חולת ניקיון.
וגם רציתי להתחמק ממנו.. משון.
"מאי בואי נעלה לסדר את החדר ואז נשחק בחצר" אמרתי לה בחיוך והיא הנהנה ורצה אליי. הרמתי אותה על ידיי וברחנו לחדר מהר. היא ישבה על מיטתי והסתכלה על כל הבגדים שיש על המיטה, ובינהם חזיה, בואו נסכם שילדה בת 3 שרואה חזיה זה לא טוב.
"זה משקפיים ענקיים?" שאלה והחזירה את המוצץ אל פיה, צחקתי והובכתי מהשאלה.
החזרתי את הבגדים לארון כשהם מקופלים יפה ואת הבגדים של מאי גם קיפלתי ושמתי בארון, מזל שהכביסה התייבשה.
טקטוק בדלת הפריע לי לקפל את השמיכה של מאי, הדלת נפתחה כשלא ענינו ומתוכה הציץ שון.
"שנאל?" שאל בהיסוס ונכנס לחדר, הצבעתי על מאי, שלא יחשוב משהו.
"מאי את יודעת מה ראם ולין עושים עכשיו?" שאל בהתלהבות שון בשביל להלהיב את מאי, את מאי אי אפשר לקנות בממתקים, רק בשוקולד חחח. ואהבה.. הרבה אהבה..
"מה?" שאלה וקפצה על המיטה שלי , מזל שהרגליים שלה נקיות.
"הם מכינים עוגיות שוקולד!" אמר והרים אותה באוויר ועשה לה אווירון.
"כן, לכי תאכלי להם!" אמר והוריד אותה לריצפה וככה היא ברחה מהחדר,
"לא יפה.." אמרתי וסיימתי להחליף מצעים, "לא שיקרתי.. הם באמת מכינים עוגיות שוקולד" אמר
חייכתי וזרקתי את המצעים לכביסה, ביחד עם המצעים המלוכלכים שלי שכבר הספקתי להחליף לפני ששון התפרש על המיטה שלי.
"את מתביישת ממני?" שאל והסתכל עליי בזמן שניגבתי אבק מהספרייה שלי ושל מאי, הנדתי את ראשי לשלילה אבל בתוכי כן התביישתי.. בגלל זה אני לא מסתכלת עליו….
"אז בואי לכאן" אמר והושיט את ידו בשביל שאתפוס בידו, הנחתי את ידי בידו ונתתי לכוחו למשוך אותי אליו.
התיישבתי על המיטה והסתכלתי עליו. הוא שכב על הגב , וגבי נשען על הצד של גופו.
"רציתי נשיקת בוקר טוב, אבל במקום זה את התעלמת" אמר וליטך את גבי באופן נעים ודי מוזר.
"אז אפשר את הנשיקת בוקר טוב שלי?" שאל ועם ידו כופף בעדינות את גבי שיגיע אל גובהו.
שברבתי את שפתיי ונשקתי ללחי שלו, שיעזוב אותי.
"לא בלחי.." אמר וביד אחת חפן צד אחד של פניי והצמיד את שפתיו אל שפתיי, הרגשתי רטט לא מובן.
הוא פישק את שפתיי עם לשונו, זה דיי הגעיל אותי. לא יודעת למה.
"מאי יכולה להיכנס" אמרתי לאחר שהתנתקתי משפתיו. לא באמת היה אכפת לי שמאי תיכנס.
היה אכפת לי שהוא ירגיש שאני לא יודעת להתנשק..
"שנאל" אמר והצמיד שוב את שפתיו אל שפתיי והפעם לשונו נכנסה במלואה לפי. אני לא עשיתי כלום. רק הוא נישק.
הרטט הזה שוב מתחיל…
"תנסי גם" מלמל וזז עם שפתיו, איך הבן אדם הזה עושה את זה!
"לא רע" צחק והדביק לי עוד נשיקה ארוכה, לא יודעת איך הגענו לזה..
אני שכבתי על הגב, מרותקת תחתיו. הוא נשכב עם חצי גופו מעליי בעוד שידיו על מותניי וידיי על עורפו, מושכת מעט את שיערו הקצוץ כשהוא מגביר את הקצב של הנשיקה.
"אם מאי תיכנס?" שאלתי שוב, אני לא רוצה שמאי תיכנס ואז כל הבית ידע שאני ושון ביחד.
אמא שלו תהיה מאוכזבת…
"ממה את כ"כ מתביישת?" שאל, "לא מתביישת" אמרתי ונישקתי אותו בשביל לצאת מהמצב הלא נעים.
הוא נאנח בשקט וחזר לנשק את שפתיי, הנשיקה עזרה לי.. כי רק ככה הוא סתם! ורק ככה הוא לא הסתכל עליי. כי העיניים שלו עצומות.
ידו נכנסה מעט מתחת לחולצתי ונגעה בעצם הבולטת של המותן שלי, תשאלו אותי אם אני מתלהבת שיש לי כזאת עצם.. אז לא.
אני רזיתי. היתי יותר מלאה אבל העבודה והשינויים במצבי הרוח סותמים לי את נתאבון.
הוא המשיך לגעת במותן שלי ולא ניתק את הנשיקה. הוא פקח את עיניו וניתק את הנשיקה בנינו.
"את רזה" אמר והשעין את משקלו על יד אחת שלו בשביל לא למחוץ אותי.
"וזה טוב" אמרתי ולא הבנתי למה הרטט הזה….
"לא טוב, ותעני לטלפון שלך" אמר שון והושיט לי את האיפון שלי,
3 שיחות שלא נענו.
אז בגלל זה הרגשתי רטט.. חחח
מספר לא מזוהה.. מי זה..
"את לא עונה?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה והזזתי את שון מעט ממני, מחץ אותי.
"העצם שלך.." אמר ונגע שוב בעצם,
"כואבת" חייכתי, הוא לחץ עליה חזק מידי.
"את מבטיחה לי שהיא לא תהיה כאן?" אמר, מה אני קוסם?
"נגיד" אמרתי ושמתי את האיפון על השידה וראיתי שיש לי הודעה בווצאפ.

מאת: ליני היפה
מתי היא שינתה את השם שלה?!
'בואי למטה הכנו עוגיות ומאי כאן, זה אומר שלא יישאר הרבה חחחח וקראי לשון הוא לא עונה לי'
-'ליני אני לא רעבה, תודה! ואני יתקשר אל שון שיבוא'
שלא תדע שהוא כאן..
'הוא אצלך בחדר לא? ככה מאי אמרה' שלחה, מאי הזאת!
-'הוא יצא מקודם'

"בגללך מאי אמרה שאתה כאן, עכשיו תלך ללמטה תאכל את העוגיות ותגיד שהיית אצל חבר" הכנתי לי ולשון תוכנית גיבוי
"אני לא רעב.. במחשבה שניה, אני יגיד למאי שתבוא לכאן וללין" אמר
"אם תעשה את זה אני לא אדבר איתך" אמרתי בחיוך מנצח
"את תשברי מהר מידי" אמר בזלזול
"פחחח, טחחח, ביי" אמרתי והתעסקתי באיפון.
היתה לי הודעה בפייסבוק מוזר..

Aviel Ben Abo
'יש לך את המספר של לירון?'
לא עניתי… מה הוא בא עכשיו.. אפילו אין לי אותו בחברים
'אני יודע שאת קוראת את ההודעה' שלח, ושוב. לא עניתי
'סעמק! זה דחוף תעני!'
-'מה אתה רוצה' שלחתי באופן מייבש. לא שכחתי את ההשפלות שלו
'לדבר איתך, שמעתי שאת לא חוזרת' כתב
-'שמעת לא נכון'
'ילדה! למה את מעצבנת?!' שלח
-'אם אני מעצבנת אז בי.. אתה זה ששלחת ראשון הודעה'
'רק רציתי להיות בן אדם טוב ולדבר איתך כי עברת לפנימיה' מאיפה הוא יודע?!
נשתקתי. לא עניתי.

"שנאל אני כבר בא, לקחת קשה את העניין של לא לדבר" צחק שון והדביק לי נשיקה לשפתיים ויצא מהחדר שלי. אבל זה לא עניין אותי.
מה שעניין אותי זה איך לעזאזל הם יודעים?!!?

'שמעתי נכון?'
-'שמעת לא נכון. אני עברתי לגור עם אבא שלי' שיקרתי
'למה את משקרת?' שלח
-'אביאל מה! מה עוד אתה רוצה?' שלחתי בעצבים
'לדבר!'
-'אין על מה לדבר!'
'את כועסת?'
-'כועסת? על מה חח..
על זה ששיקרת לכולם שאני עוברת מבחור לבחור?
על זה שהיה כתוב על קיר בית ספר "שנאל הפרחה"?
על זה שהשעו אותי מבית ספר?
על זה שהלכתי לעבוד וחברים שלך השפילו אותי? השפילו עד מוות.
על זה שכל החברים שלך חשבו שאני עובדת בזנות?
על זה שכולם שנאו אותי?
אז אני לא כועסת… רק כואב לי הגב' שלחתי

'ומה אני אשם בזה! עוד מעט תגידי שהכאב גב שלך בגללי!'

-'על זה שלא התערבת. שלא אמרת מספיק. שלא אמרת שאני לא כזאת.
וכן! אתה אשם בכאב גב שלי, נמאס לי להרים את הכבוד שלי כל פעם מהריצפה,
בכל פעם שאתה וחברים שלך תשפילו אותי שוב, בכל פעם שיקראו לי שנאל הפרחה ולא בשם שלי , בכל פעם שאני אבכה בלילה על זה שאתה מתאכזר אליי.
והכי יפה זה שבכל הפעמים לא עצרת לרגע ואמרת סליחה. לא אמרת להפסיק.'

-'אז פאקינג תפסיק לשלוח הודעות!' כתבתי והתנתקתי מהפייסבוק.
למה אני צריכה לסבול? למה אני צריכה לשמור הכל בלב…

"הבאתי לך עוגיות" אמר שון והחזיק ביד אחת שלו עוגיות וביד השניה החזיק את מאי והתיישב איתה על המיטה שלי ומאי ישר תפסה את מקומה לידי וחיבקה אותי.
חייכתי.
שמתי מסכה, מסכה של שנאל השמחה.
אבל כל השמחת חיים שלי נעלמה……

"מה נראה?" שאלתי וניסיתי להידחס בין מאי שהיצה צמודה לקיר לבין שון.
"מלך האריות!" אמרה מאי ובלסה עוד עוגיית שוקולד
"מלך האריות" צחקתי בשקט מהאירוניה. זה היה הסרט האהוב עליי שראיתי עם אבא וגם ליאל.
ראינו את הסרט ומאי כבר נרדמה.
שון שם אותה במיטה שלה, ככה יהיה פחות צפוף.
"מי אוהב אותך הכי בעולם?" אמר ונשכב לידי ושפתיו מצאו את שפתיי,
"אף אחד" צחקתי, מי עוד אוהב אותי.
"אני" אמר ונשק לי עוד נשיקה ארוכה.
ידיו ליטפו את מותניי והעלו מעט את החולצה, זזתי באי נוחות ומשכתי את החולצה מעט למטה
"שון.. זה מפריע לי" אמרתי והוא הנהן בראשו ולא ניתק את הנשיקה, הוא הניח את ידיו על המיטה ונמנע מהדחף שלו להרים את החולצה שלי.

"שון! בוא תראה!" שמענו צעקה, פאק. שון קם מהר ממני ויצא מהחדר. מזל.

אל: אבא
-'השבת כבר נכנסת, בואי להדליק נרות, בואי נקבל את האור שיורד.
אז עוד שבת עוברת, עוד שבת נכנסת. ואתה לא פה..
אתמול היתה הנשיקה הראשונה שלי, זה היה דיי מוזר.
איך היתה הנשיקה הראשונה שלך? זאת היתה הנשיקה עם אמא?
אמא כבר לא מתקשרת או מדברת איתי.. כבר חודש עבר ואני בפנימיה הזאת..
רציתי שאמא תתקשר, שאמא תדבר איתי.. אבל בסדר..
אבא בבקשה תחזור.. אין לי כוחות….
רציתי לחזור לבית, אבל אמא לא ענתה לי, לא עונה לי להודעות.. לכלום..
טוב שבת שלום!'

אל:אמא
-'הי.. אז אני מבינה שהאגו חזק יותר מהרגש של הלב..
רציתי להגיד שבת שלום..
התקשרתי ולא ענית, אבל בסדר.. אני מבינה.
איך השבת אצל סבתא?
אף פעם לא נפרדנו ליותר מיומיים.. אבל הנה, אנחנו לא התראנו כבר חודש.
אם תרצי לענות לי, לחזור אלי.. אני כאן. ודרך אגב. הכנסתי לך כסף לחשבון
הבת שלך, שנאל'

"הבהיל אותי" צחק שון ונכנס לחדר, חייכתי והתכסתי בשמיכת הפוך
"מה קרה?" שאלתי
"הרכב שלו הגיע" צחק, דור קנה רכב חדש והוא הגיע סוף סוף,
הוא עבד וקנה אחרי זה רכב.
"את עייפה?" שאל, הנהנתי בראשי
"טוב אז תשני, אני ודור נוסעים לסיבוב מבחן, ודברי איתי כשאת קמה" אמר,
"טוביק" אמרתי ושקעתי בשינה

"שנאלי עשיתי פיפי" שמעתי את הקול של מאי, היא רצינית?!
"איפה?" שאלתי בלי לפקוח עיניים
"באסלה?" אמרה בשאלה, קמתי בלית ברירה וראיתי אותה ליד המיטה שלי כשמכנסייה ותחתוניה מופשלים והיא מחזיקה בסוויצר שלה שפומעלה אותו מעט מעל הבטן
"בואי" אמרתי וראיתי שבאמת היא עשתה בשירותים
הרמתי את תחתוניה הוורודים ומיד לאחר מכן את מכנסי הטרנינג שלה הורודים ושטפתי את ידיה.
נשכבנו אחת ליד השניה במיטה והסתכלתי עליה. והיא עליי.
"שבוע הבא את נוסעת?" שאלתי, היא הנהנה בראשה וחייכה את חיוכה המתוק שחושף טור שיניים לבנות קטנות.
שבוע הבא זאת שבת שהולכים הביתה, כלומר מי שיכול. אני כן יכולה ללכת,
השאלה לאן…
"אל דודה אתי" אמרה בהתרגשות, "היא תכין שפגטי ועוד שפגטי ועוד שפגטי" אמרה, היא אומרת שפגטי במקום ספגטי, היא כזאת מתוקה.
רציתי לשאול איפה אמא ואבא שלה.. אבל היא קטנה, היא לא באמת תוכל לענות לי..
"אני לא יודעת אם אני אלך.. אבא שלי לא כאן, הוא גר בארץ אחרת. אנחנו לא מדברים ואמא שלי גרה עם סבתא שלי, ועם אח שלי הקטן שבגילך" חייכתי אליה חיוך קטן, כאילו היא תבין אותי.
היא הרימה את ידה וליטפה את ראשי.
איך הקטנה הזאת מעודדת אותי?
"יס לך אח קטן?" שאלה ועשתה עם אצבעותיה תנועה שאומרת קטן, הצמידה את כרית האגודל אל כרית האצבע. יש לך אח קטן היא התכוונה חחח, מתוקה
"כן. הוא בן 4" אמרתי והמחשתי את הגיל שלו עם אצבעותי
"גדול!" אמרה ופערה את פיה
"גם את גדולה" אמרתי בחיוך ושוב דפקו בדלת.
"פ-ת-ו-ח!" אמרה מאי ונכנסו לחדר דור ושון.
"איך היה הסיבוב ברכב החדש?" שאלתי, "מגניב! את חייבת לבוא לסיבוב!" התלהב דור
"אני אוותר" צחקתי ותפסתי את מאי שבאה לקפוץ מהמיטה הישר לידו של דור
"אני תופס אותה" אמר דור ומאי לא פספסה הזדמנות וקפצה עליו
"אני הולכת לאכול" אמרתי כאילו לא קרה כלום, אבל בעצם שון סימן לי להעלות לחדרו.

חיכיתי לו בחדר שלו, כבר התפרסתי במיטה שלו והתכסתי בשמיכת הפוך שלו,
"שנה?" צחקתי וזרקתי עליו כרית קטנה שהיתה על המיטה
"את היית אמורה בכלל לישון" אמר בהתגוננות
"מאי עשתה פיפי" אמרתי והושטתי את ידי אליו בשביל שיבוא לידי
"למה מאי נמצאת כאן?" שאלתי, הרי היא קטנה מידי..
"היא נסעה ברכב עם ההורים שלה, היא היתה רק בת שנה, רכב נתקע בהם וההורים שלה.. ההורים שלה.. לא פה" אמר . זה היה קשה לו לספר
"והמשפחה שלה?" שאלתי, "לא בקשר. הם לא אהבו את הקשר של ההורים" אמר
"אבל.. היא.. היא רק ילדה" אמרתי בעצב. "אני יודע.." אמר
"אני רק רוצה לבכות" אמרתי
לא רק החיים שלי רעים…


תגובות (15)

תממממשששיייכיייי!! ומהההרררר מובןןן?!?! השבוע אני רוצה פרק חדששש!!!!

01/11/2013 14:27

תממשייכי זה סייפור ממש יפה

01/11/2013 14:49

זה ארוך אבל בדרך כלל את עושה ממש אבל ממש ארוך תמשיכי ומה אם ליאור אני חולה על ליאור ואני דורשת שהוא ימשיך להיתתף חחחחחח אבל על אמת תמשיכי

01/11/2013 14:51

תמשיייכייייייייי !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

01/11/2013 15:02

מושלםם

01/11/2013 15:02

מסכנה מאי זה ממש עצוב

01/11/2013 15:52

מהמממממממם תמשיכי!!!!!!!

01/11/2013 23:29

מוששששלם

02/11/2013 09:54

מושלםםםםם תמשיכיייייי

02/11/2013 10:03

יואווווו יש לך סיפור ככ מושלםםם! והכתיבה שלך הורסתת!! ולגבי שון..שתפסיק להתחמק ממנו..אסור לה להיות עם אביאללל!!!!!! שון נסיך ורק איתו היא תהייהה!!

02/11/2013 11:45

חח אשכרה סיפור מושלם!
וואו אני שומעת ברקע את השיר של איתי לוי 'מה עובר עלייך' וזה בדיוק מתאר את הסיפור של שנאל!
אם את לא מכירה אז יש לך קישור בפרופיל שלי אגב זה שיר מושלם;)
מקווה לקבל המשך לסיפור המדהים הזה:)

02/11/2013 11:57

תמשיכיייי, את כותבת מושלםם <3

03/11/2013 01:30

וואו זה היה יפה תעשי שיהיה משהו בין שאנל לאביאל

03/11/2013 09:33

תמשיכיייייי

06/11/2013 13:35

את רצינית שאת אומרת שהסיפור הזה לא יפה???
את רוצה מכווות?!
אניי לא יודעת איך להסביר לך אבל הסיפור הזה נכנס ללב שלי במהירות של 150 קמ״ש!
הכתיבה, העלילה, הדמויות הכול מרגיש אמיתי, נכווון, הסיפור הזה הוא מדהייייים!
הסיפור הזה הוא באמת אמיתי אם אני לא טועה חחחחח ואם אני טועה אז סוריי :/
זה פשווווט מדהיייייים אי אפשר להסביר לך אץ התחושה הזאת שאני קוראת פרק אחד ואני מיד רוצה לקרוא עוד אחד ועוד אחד !!
זה פשוווו מושלםםםםם, פשווווט מדהיייים!
את חיייבת להמשיייך את הסיפור הזההה כמה שיותר מהרר!!!
אוווהבת הכי שייייש ❤️❤️
נ.ב הסיפור שלך הוא אחת מהסיבות היחידות שאני עדיין נכנסת לאתר :)

17/11/2013 00:59
26 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך