she's just a girl and she's on fire.. פרק 5 חלק א'

התעוררתי לבוקר מוזר. מוזר? כן.. מוזר.
היתי בחדר ענק עם קירות בצבע לבן ושמנת, ישנתי על מיטה וחצי בצבע עץ לבן,
תמונה קטנה של משפחה קטנה ומאושרת היתה תלויה על הקיר ששמול המיטנ, קער ריק לחלוטין למעט התמונה.
יכולתי לזהות את האישה המבוגרת שאתמול דאגה לי, לידה היה איש גם מבוגר בסביבות גיל ה50, שניהם היו מחובקים ומשתי צדדיהם עמדו שני בנים.
בן אחד עם מדים ירוקים, ובן שני שנראה בגילי פחות או יותר.
התמונה נראת עדכנית מאוד.. כנראה זה הילדים שלה ? אני מקווה שלא..
מה הם יגידו עליי? יסתכלו עליי כאחת שההורים שלה נטשו אותה?
הרי מי שגר בפנימייה זה מישהו שאין לו מקום בבית של עצמו..
שתי דפיקות חלושות נשמעו על הדלת של החדר שבו ישנתי, מיד לאחר שתי הדפיקות הדלת נפתחה.
"בוקר טוב שנאל. תתארגני ותרדי לחדר אוכל שנאכל בו, ואני אסביר לך על איך הכל מתנהל כאן" חייכה הגברת מאתמול בלילה, את שמה לא ידעתי.
התלבשתי בבגדים נקיים, גינס בהיר גבוה וסוודר די אופנתי.
צחצחתי את שיניי ושטפתי את הפנים ומיד יצאתי מהחדר לאחר שווידאתי שהשארתי אותו נקי.
הסתכלתי מימיני ומשמאלי ומה שראיתי זה סלון עצום.
ספה שחורה שהראת נאוד נוחה בצורת ר' ועוד פופים לבנים בצדדים מסודרים באופן יפה.
ממול היתה טלוויזיה עצומה גם היא, הקיר היה בצבע שמנת עם נצנצים. חלון רחב שמוביל למרפסת משך את תשומת ליבי. מחוץ לחלון היה דשא ועליו משחקים, של ילדים בסביבות גיל 3 ומעלה. יש לה עוד ילדים קטנים? זה הבית שלה? איפה הפנימיה בדיוק?.
הסתכלתי הצידה וראיתי מדרגות בצורת ספירלה שמובילות לקומה למעלה, הקומה למעלה היצה חשוכה. המדרגות גם הובילו למטה, ירדתי למטה במדרגו. בזהירות ובשקט והתגלה לפניי מטבח יפה וחדשני שמעוצב בצבעים בגוונים של שחור ומעט נגיעות סגולות, כמו הפרחים שהונחו על השולחן העגול הענקי שמסביבו סודרו 10 כיסאות.
המטבח היה מסודר מכל טוב,
"הנה, אני רואה שהגעת שנאל" חייכה הגברת. חייכתי אליה בחזרה חיוך שנראה אמיתי לעין, אבל היה מזויף.
שום כסף לא ייקנה את החלק החסר בלב שלי. אף אחד לא יחליף את ההורים שלי..
"מצטערת על השאלה.. איך קוראים לך?" שאלתי בנימוס והתיישבתי בכיסא שבו היא סימנה לי להתיישב לידה, היא הגישה לי נס קפה וחייכה.
"אני תמר. מצטערת שלא הצגתי את עצמי.. אני האם בית כאן, הפנימיה הזאת היא לא פנימיה רגילה.. זה פנימיה בתוך הבית שלי, אתם עכשיו תחת חסותי. כל דבר שיש כאן בבית הזה הוא גם שלכם. אני מאמינה שראית את הסלון נכון? הסלון הזה שייך לכל ששת הילדים בפנימיה, כולל אותך. וגם למשפחה שלי, יש לי ילד בצבא, קוראים לו שון, ויש לי עוד ילד בגילך, בכיתה י' קוראים לו דניאל. ובעלי אורן.
זה החדר אוכל שלנו, בו אנחנו אוכלים ארוחות משפחתיות, ארוחות שישי, בוקר, צהריים .
וככה לכל מקום בבית" חייכה
אני נהיית מבולבלת מרגע לרגע.
"בני כמה כל הילדים כאן?" שאלתי בהיסוס.
"הכי קטן, כלומר קטנה.. זאת מאי, היא בת 3 ויומיים" חייכה חיוך מאושר, מסכנה הילדה.. בגיל 3 וכבר חיה ללא הורים?
"הכי גדול, לא כולל הבנים הביולוגים שלי, זה דור. הוא בן 19 בגיל של הבן שלי. שניהם בצבא" חייכה חיוך גאה.
"מה עושים במקום כזה?" שאלתי ללא הבנה.. זה לא פנימיה, זה משפחתון.
"ב8 בבוקר מתחיל הלימודים, אתם לומדים כאן ביישוב בתיכון, חלק מכאן הולכים לגנים ולכל מיני מקומות. כשהלימודים מסתיימים ב2 אנחנו אוכלים ארוחה משפחתית, מי שנמצא בבית אוכל את האוכל שבישלתי לפני, וגם אתם תבשלו בעצמכם אם תרצו.
אתם מכינים שיעורים, ואז אפשר לראות טלוויזיה, לצאת. מה שבא לכם, עד 7 שפה כל הקטנים כבר בארגונים לשינה, אוכל, מקלחת, סיפור טלוויזיה"
"אני עובדת, אני ב3 יוצאת לעבודה.. רק לעדכן אותך" אמרתי והיא הנהנה בראשה
"ברגע שהם יבואו אתם תהפכו למשפחה.." חייכה חיוך מאושר ומלא תקווה והוסיפה "אני עכשיו אלך לקחת את מאי מהגן כי היא לא מרגישה טוב. רוצה לבוא לסרוק איתי את האזור?" שאלה, הנהנתי בראשי ויצאנו מהבית.
"את עובדת?" שאלתי את תמר, הרי איך אפשר להחזיק את הבית ככה?
"כן, אני עורכת דין. אבל החלטתי לקחת הפסקה ולנהל משפחתון.. אני באתי מפנימיה ורציתי להקים גם מקום כזה." אמרה ועיניה נצצו.
הפסקנו לדבר ועצרנו ליד גן קטן. אני חיכיתי בחוץ ולאחר כמה דקות יצאה תמר כשעל ידיה מונחת ילדה יפיפייה. שיערה הבלונדיני היה אסוף בקוקו גבוה ועיניה הכחולות כמו אוקיינוס הובלטו.
שפתיה היו ורודות ומעט נפוחות באופן יפה ואפה היה ורדרד, כנראה היא מצוננת.
"תמר" אמרה הילדה שכפי שהבנתי קוראים לה מאי, היא ישבה מאחורה במושב המיוחד שלה בזמן שנסענו לבית בחזרה.
"כן מתוקה" אמרה תמר. אתם רוצים להגיד לי שהיפיפיה הזאת יודעת שאין לה הורים?.
"מי זאת" אמרה והצביעה עליי, לא הכי היתי שלמה עם זה
"היא הצטרפה אלינו. קוראים לה שנאל" חייכה חיוך רחב שיניים.
"אני מאי" אמרה בקולה המתוק. לרגע נתקפתי בחולשה. היא מזכירה לי את ליאל.
מה ליאל עושה בלעדיי? איך הוא מסתדר? הם מתגעגעים אליי? אני חסרה להם?
חזרנו לבית של תמר והילדה הקטנה מאי הלכה אל עבר השורת חדרים שלא נגעתי בהם.
היא פתחה את הדלת והלכתי אחריה בשביל לראות איך הכל מתנהל כאן. שתי מיטות הוצבו בחדר. אחת בכל צד, ליד כל מיטה הוצב שידה לבנה תואמת למיטה, כפי שאצלי בחדר.
ממול המיטות היתה טלוויזיה אחת, ושולחן כתיבה אחד ארוך הפריד בין המיטות.
מאי נשכבה על מיטה אחת וליטפה את בטנה בזמן ששיחקה עם המוצץ בתוך פיה
"איפה כולם?" שאלתי את מאי והתיישבתי לידה בעדינות, שלא תתחרפן או משהו.
"דור בצבא" אמרה בקול המתוק והמשיכה "לין וראם בטיול" צחקה , עוד ילד היה חסר כאן.
"ורוני בטיול גם" סיפרה. הנהנתי בראשי ויצאתי בעקבות הקול של תמר שקראה לי

"לפני שבאת הזמנו ספריה לחדר שלך, אז שון שלי יבוא וירכיב את זה, תסדרי את החדר שלך איך שאת רוצה ותכניסי את הבגדים שלך לארון שלך" חייכה
"אנחנו עושים שינויים בחדרים, ורציתי עזרה שנצליח להעביר את כל הדברים כאן" אמרה
"שינויים?" שאלתי ללא הבנה, היא הנהנה בראשה ואמרה "החדר שלך גדול, נעביר את המיטה של מאי לחדר שלך, היא תהיה איתך בחדר , ואת רוני ולין, בנות מכאן שמחר תכירי.. יהיו בחדר אחר ביחד.
הן אחיות ואני לא רוצה להפריד אותן בחדרים" הבהירה את עצמה טוב יותר.
"זה בסדר" אמרתי, מצידי לישון בגינה. העיקר שיהיה לי מקום.

הכנסתי את בגדיי לארון הלבן והחלק השני של הארון היה של מאי, סידרתי את בגדיה בארון לפני שהבן של תמר יבוא ויראה את הבלאגן. אני נראה לי ייסתגר בשירותים בלי שיראה אותי ואני אצא כשהוא ילך..

שתי דפיקות נשמעו על דלת חדרי, הסתכלתי על הדלת בפחד וסידרתי את שיערי מהר ופיזרתי אותו על גבי במהירות.
"אפשר להיכנס?" שמעתי קול גברי ולא מוכר קורא, "כן" אמרתי במהירות והתעסקתי באיפון שלי בשביל לא להראות נבוכה.
"אני יכול להרכיב את זה כאן?" שאל והניח את הארגז על הריצפה, הנהנתי בראשי וניסיתי להתעלם מזה שהמדים מאוד החמיאו לו.
זה בטח שון.
"אני שון, ואת שנאל?" שאל בחיוך רחב כמו של תמר. הנהנתי בראשי.
"אז נתחיל להרכיב" אמר והתחיל להרכיב את הספרייה.

שון כבר סיים להרכיב את שולחן כתיבה עם הספריה והצמיד אותה לקיר הריק בין המיטה שלי ושל מאי.
מאי נכנסה לחדר שלי ונשכבה על המיטה שלי וביקשה לראות הופ, שמתי לה את זה בטלוויזיה ובינתיים סידרתי את התיק שלי לצאת לעבודה.
שון הרכיב את המיטה של מאי בחזרה ממולי ואני כבר יצאתי מהבית לאחר שהבאתי לתמר הסבר מדוייק לאן אני הולכת לעבוד.

הגעתי לאחר שעתיים לעבודה והתחלתי לעבוד עד 11 בלילה.
כל כך שמחתי שליאור לא נמצא בעבודה, ככה אני לא חייבת להסביר לו על זה שנשלחתי לפנימיה.
עליתי על האוטובוס חזרה וחיפשתי שיחות מאמא, אבל זה היה לשווא.
אבל למה אני כועסת? אני זאת שאמרתי לה לא להתקשר.

אל:אבא
-'הי.. אז אני כבר בפנימיה.. אתמול אמא התקשרה וביקשתי ממנה לא להצקשר, אני לא יודעת למה אני כועסת עליה.
אני נמצאת בחדר בפנימיה עם ילדה בת 3, קוראים לה מאי. מוזר.
רק בת 3 וכבר חייה בלי הורים..
אז מה איתך? איך אתה מרגיש?
חשבת אולי על האופציה לקחת אותי איתך? אלייך?
אני מתגעגעת.. הלוואי ויכולת לענות לי..'

השעה היתה 1 לפנות בוקר, המשכתי ללכת חצי שעה ברגל בחושך עד שהגעתי לבית שבו אני גרה.
הקור היה נוראי! להגיד לכם שאני סובלת? אני לא סובלת..
להגיד לכם שאני נהנת? אני לא נהנת..
נכנסתי לדערה בשקט ונכנסתי לחדרי. התלבשתי בפיג'מה במקלחת ונכנסתי למיטה, נבהלתי כשראיתי את מאי ישנה לצידי. אבל זה בסדר…
זה מזכיר לי את הימים כשליאל ישן לידי.

הפעלתי את המסך של האיפון ונכנסתי להודעות.
אל: אמא
-'אל תדאגי לי אמא. אני בסדר.. אני חושבת..
אני יודעת שביקשתי ממך לא להתקשר אלי. אני פגועה.
לא האמנתי שתוותרי עליי בכזאת קלות , אבל הנה זה קרה..
אז תדאגי לליאל. אל תשאירי אותו לבד לעולם. זה המעט שתוכלי להבטיח לי'

התעוררתי לעוד בוקר במיטה הזאת.. בחדר הזה..
מאי עדיין ישנה. קמתי מהמיטה וניצלתי את זה שמאי עדיין ישנה.
צחצחתי שיניים שטפתי בפנים והצלבשתי בבגדים הרגילים שלי.
גם היום אני לא לומדת, זה מעולה לי. אני אלך לעבוד.
ירדתי בשקט למטה, השעה 6 בבוקר.
הכנתי לי נס בכוס ולקחתי חתיכת עוגה קטנה שנראתה מאוד טוב.
חייגתי את המספר המוכר של ליאור וחיכיתי עד שיענה.

"לעזאזל שנאל, אנשים נורמלים ישנים בשעה כזאת" נאנח
-"לא אני" צחקתי והוספתי "אני לא לומדת היום, תשבץ אותי במשמרת בוקר עד הערב" אמרתי
"מעולה , רוצה?" שאל בפליאה,
-"כן, מתי לבוא?" שאלתי
"ב8 יש פתיחה, תגיעי לשם, תחליפי אותי, ככה אני ילמד" אמר באושר עייף
-"מעולה, אז ב8 אני שם" אישרתי וסיימנו לדבר.

סיימתי לשתות את הנס, השעה 6 ורבע, חושך מוחלט, התחיל להתבהר מעט והלכתי לחדר ולקחתי את התיק שלי ובדקתי שהכל שם.
השארתי פתק על השולחן איפה שתמר תמיד יושבת ושרבטתי משהו.
'הלכתי לסידורים, אז אל תדאגי לי. שנאל' ושמתי לה את האיפון שלה מעל.
יצאתו מהדלת וסגרתי אותה אחרי, יצאתי מהשער ובשניה שיצאתי נתקע בי מישהו. די.. מי עכשיו.
"שיט!" מלמל ותפס במצחי, אפילו לא שמתי לב מי זה..
"את בסדר?" שאל, התעשטתי על עצמי וזזתי מעט, הבומבה שקיבלתי בראש לא עזרה.
"אני. אני בסדר" מלמלתי ובאתי להמשיך לתחנה שמרחק שנות אור מכאן.
"אה זאת את, שנאל" חייך, זה הבן שלה שון.
"לאן את בורחת?" צחק ועצר לרגע, הוא חזר מריצה.. הבגדים הקצרים והספורטיבים מסגירים אותו
"לעבודה" אמרתי ושפשפתי את מצחי שוב.
מעניין מה עם אביאל..
"בהצלחה" אמר ונכנס לבית ואני המשכתי לעבודה.

כעבור שבוע-
ישבתי בחדרי והסתכלתי על מאי שציירה ציור לא מוגדר בזמן שישבה על הריצפה.
הסתכלתי על הטלפון שלי ולא היתה שום הודעה מאמא, ולא מאבא.
אמא היתה ידועה בתור האגו הגדול שלה.
לעולם לא תתנצל על טעות ולעולם לא תוריד מכבודה.. בגלל זה האגו שלה לא מאפשר לה לדבר איתי. עם הבת היחידה והבכורה שלה.
"שנאל ומאי ארוחת ערב!" קראו לנו מחוץ לחדר.
אני ומאי הפכנו לחברות טובות, היא כמו אחותי הקטנה, כל זה רק שבוע.
הכרתי את שאר הילדים שכאן.
דור בא לחופשה מהצבא, הוא והבן של תמר, שון, חברים טובים מאוד.
יש את ראם שהוא בן 17 וחצי, כיתה יב'
ויש את לין שהיא בגילי, בת 17 אבל כיתה יב'. היא וראם ביחד.
ויש את רוני שבת 13 והיא ורוני אחיות.
ודניאל הבן של תמר שבן 16 בכיתה יא' כמוני. רק שאני בת 17.

התחברתי עם כולם, אבל הקשר הכי משמעותי שלי זה עם מאי.
לין וראם עובדים, כל אחד במקום אחר. וגם אני, כמעט ולא יוצא לנו לדבר.
עוד שבוע אני מקבלת את המשכורת ואני לא יודעת מה לעשות..
אני יביא את הכסף אל אמא כמו תמיד? או שאני ישאיר אותו לעצמי כי האגו שלי חשוב יותר.

הבאתי למאי יד וירדנו לחדר אוכל, התיישבתי במקומי הקבוע ליד שון, הבן של תמר שנמצא בחופשה.
מאי ישבה לידי והתחלנו כולנו לאכול, זה משהו משפחתי שלא היה לי אף פעם..
"קופה תאכלי עוד" אמר שון, אני ושון התחברנו אחרי המקרה שהוא נתקע בי, הוא נראה טוב.
יש לו את הגוף השרירי והעיניים הכחולות כמו של אמא שלו והשיער הכהה כמו של אבא שלו.
אני ואח שלו דניאל לוצדים ביחד בבית ספר, הוא עזר לי להשלים את החומר.
כאן אני שנאל.
לא שנאל הפרחה.
בלימודים תמר דחפה אותי להרחיב צרפתית במגמה, כי אני דוברת צרפתית ככה יהיה לי ציון טוב בצרפתית. וזה עוזר.
הקשבתי לה.

עוד שבוע עבר והיום אני מקבלת את המשכורת שלי..
התלבטתי אם להביא לאמא את הכסף או לא, אבל המשפחה שלי, לפני הגאווה שלי.
הכנסתי את כל ה2,000 שקל לבנק של אמא, הרבה זמן לא ראיתי אותם..
אולי אני עושה שטות?.
האיפון שלי צלצל זה שון.. אני ושון מדברים הרבה, אני מתחילה לחשוב עליו בקטע אחר, לא בקטע של אח. אולי קטע רומנטי?.
אבל מי ירצה אותי….

-"הלו?" אמרתי בשמחה
"איפה את, אני עוד מעט בבית" אמר
-"עוד מעט גם, תחכה לי" אמרתי, סיימנו לדבר וראיתי שכבר 10 בלילה. סיימתי לעבוד מוקדם.
חזרתי לבית שלי.. לבית החדש שלי..

נכנסתי לבית מותשת וקרסתי על המיטה שלי בחדר, מאי ישנה על המיטה שלה היום. כל השבועיים האלה היא ישנה איתי.
היא מפחדת מברקים, היא כזאת מתוקה!!!!

"שנאל" שמעתי את שון לוחש שלי, לא , אני עם פיג'מה חחחח
"אני עייפה" צחקתי ויצאתי מהחדר בשביל שמאי לא תתעורר.
"מחר אין לך בית ספר, בואי נראה סרט" אמר וחיבק אותי חיבוק ארוך
"לא" צחקתי והתנתקתי מהחיבוק, יש משהו בחיבוק שלו שמרעיד אותי.
עושה לי תחושה מוזרה בבטן. אני מתרגשת כשהוא רק מסתכל עליי, מדבר איתי..
"בואי" צחק ועלינו לקומה למעלה, שם החדרים שלו, של אח שלו ודור.
נשכבתי על המיטה שלו ובחרתי לראות סדרה שהרבה זמן לא ראיתי
'סברי מרנן'
"באתי מהצבא לראות סרט יפה, לא סברי מרנן" צחק,
"בא לי את זה" צחקתי ופיניתי לו מקום לידי.

"זה משעמם" נאנח כשהגענו לחצי פרק
"אתה תעיר את כולם" צחקתי והזזתי אותו עם רגליי
"את כל כך תתחרטי על זה" צחק ודגדג אותי עד שלא יכולתי לנשום.
התהפכתי על הצד ופנינו היו קרובות אחד לשניה
כבר אמרתי שהוא חתיך? ומושלם?.
הוא קירב את פניו אליי עד שלא היה בנינו לאן להתקרב.
שניה מלפני השפתיים שלי.
"עכשיו תורך, לאן את ממשיכה מכאן" שאל בלחש מפתה והניח את ידיו על מותניי והצמיד את מותניי אליו.
"לאן ממשיכים?" שאלתי , לא רוצה לספר לו שאני עוד לא חוויתי נשיקה, שעוד לא חוויתי חבר.
"יש שתי אופציות" לחש והתקרב עוד ושפתיו הונחו על שפתיי.
הנעתי את שפתיי ופשוט זרמתי עם הנשיקה.
הנחתי את ידיי על עורפו כמו בסרטים, הוא בא להכניס את הלשון שלו ונרתעתי.
הורדתי את ידי מצווארו והורדתי את ידיו ממותני והתיישבתי על המיטה, איך ממשיכים משם?
"הכל בסדר?" שאל ללא הבנה והתיישב לידי, מעט מרוחק.
הנהנתי בראשי וקמתי מהר מהמיטה, "אני.. אני צריכה ללכת, בטח לין עוד לא חזרה ואני לא רוצה שהיא תחפש אותי" שיקרתי והתקדמתי מהר לדלת לצאת מהחדר שלו.
"הבנתי.." אמר וצחק, "שנאל בואי רגע, אל תהיי ילדה קטנה" אמר בחיוך והושיט לי את ידו החזקה והושיב אותי בחזרה על המיטה.
"יש לך חבר?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה. הורדתי את ראשי והעדפתי לא להסתכל עליו
הוא הניח את ידו על כתפי וליטף את זרועי וניסה להרגיע אותי
"הייתי צריך לדעת" מלמל וצחק טיפה, לא הבנתי
"זאת הנשיקה הראשונה שלך?" חייך והרגשתי את לחיי מאדימות
"זה יפה בעיניי" אמר והרים עם שתיי אצבעותיו את פניי ע'י הנחת אצבעותיו מתחת לסנטרי.
"מה יפה בזה" אמרתי בשקט, "שאני הנשיקה הראשונה שלך" מלמל בשקט ורכן אל עבר שפתיי שוב. "פשוט.. תזרמי.. עם זה" אמר בין נשיקה לנשיקה,
"אבל תפסיק עם הלשון שלך" צחקתי ודחפתי אותו ממני, אני לא מעומיימת לחלוק איתו את המידע הזה, למרות שזה מסקרן אותי..
"טוב, בואי" צחק והושיב אותי על רגליו, הנחתי את ראשי על כתפו ושיחקתי עם השרשרת הזהב שעל צווארו.
"מה זה אומר עלינו?" שאלתי, "אתה הבן של תמר, היא לא תאהב את זה" הסברתי לו
"היא אוהבת אותך" אמר והסיט את שיערי אל מאחורי האוזן.
"לא" צחקתי, מה יש לאהוב אותי, הוא אפילו לא האמין שזאת הנשיקה הראשונה שלי, אם אביאל רק היה יודע..
הוא בטוח, וכל החברים שלו בטוחים שאני זונה.
"אז אם אין לך אף אחד, אני אשמח לצאת איתך, את מסכימה?" שאל
"מסכימה למה" אמרתי והרגשתי איך אני מאדימה בין רגע.
"להיות איתי, להיות הבת זוג שלי, או שאצלך זה נקרא חברים" צחק,
"די לרדת עליי" צחקתי וכרכתי את ידיי סביב צווארו כשהרגשתי אפשהוא מקפיץ את רגליו בשביל לעורר אותי מהמחשבות שלי, הוא הניח את ידיו על מותניי וליטף את בטני מעט.
"אז חברה שלי" צחק, "מה" צחקתי,
"מה חבר שלי" תיקן אותי, "מה חבר שלי" צחקתי,
"את מדהימה" אמר ונשק ללחי שלי,
היה שקט בנינו, הסתכלתי על הטלויזיה, לא דיברתי. את האמת לא התייחסתי למה שרץ על הטלוויזיה
רק חשבתי על זה שאף אחד לא אמר לי שאני מדהימה.
"איך היה המבחן?" שאל וצייר על גביי עיגולים, אנחנו מכירים שבועיים רק.
"למדתי את זה בכיתה א' זה קל" צחקתי
"צרפתייה קטנה ויפה" אמר ונשק ללחי שלי שוב, אתמול עשיתי מבחן בצרפתית, זה חומר שאני למדתי בגן אפילו חחח..
"אני הולכת לישון" אמרתי ועדיין ישבתי על רגליו. "לישון?" שאל בעצבות.
"כן, אמא שלך תבדוק אם חזרתי מהעבודה והיא לא תמצא אותי ותילחץ" צחקתי
"אז בואי, אני אלווה אותך, שלא יחטוף אותך זאב" צחק וירדנו במדרגות אל עבר החדר שלי ושל מאי, לפני זה הלכנו לחדר של רוני ולין, לבדוק אם לין כאן.
התחברנו אני והיא, כל השבוע למדנו לצרפתית ביחד.
"היא ישנה" אמרתי ומשכתי בידו לחדר שלי, היא ישנה שם עם ראם, כי ראם לא נמצא עם דור בחדר היום.
"לילה טוב" אמר והניח את ידיו על מותניי וסחף אותי לנשיקה ארוכה.
"למיטה, עכשיו" צחק ונכנס לחדר שלי ושל מאי, השכבתי במיטה וכיביתי את האיפון בזמן שהוא בדק שמאי מכוסת.
"היא ישנה במיטה שלה?" צחק בפליאה, זה היום הראשון מאז השבועיים שעברתי לכאן והיא ישנה במיטה שלה.
"אין ברקים" הסברתי והתכסתי בשמיכה, "לילה טוב" אמרתי וכבר נרדמתי.
הוא יצא מהחדר ואני הלכתי לישון עם חיוך על הפנים