she's just a girl and she's on fire.. פרק 14

נקודת מבט שון-

הבטתי על שנאל. היא הייתה כל כך יפה, כל כך טהורה.
הבטתי עליה משחקת עם מאי בחול- עיניה החומות דבש עם הנגיעות של הירוק בעיניה נצצו.
"שון, נחזור?" שאלה שנאל והביטה בשעונה,
היא הייתה כל כך יפה..
אני מודה לעצמי שלא הבאתי את חברים שלי לכאן, זה מה שחסר לי.
שיראו אותה עם בגד ים, היא רק שלי- לא של אף אחד אחר.
ואני לא אחיה במחשבה שחברים שלי התאהבו בה- כי היא רק שלי…
"כן, הזמן עובר מהר כשנהנים" הסכמתי וקמתי מהחול, מארגן את עצמי ואת הדברים שלי על מנת שנחזור לרכב ישר לבית.
להתקלח, לאכול ולנוח. וכמובן בערב לצאת לפאב, ביחד עם שנאל.
שון שון" שמעתי את מאי קוראת לי בזמן שנהגתי, המהמתי בקולי מחכה לתגובה שלה.
היא כמובן שתקה.
הסתכלתי במראה אחורנית וניסיתי להבין איך בין רגע היא נהייתה שקטה- ואז הבנתי.. היא נרדמה.
"ישנה כמו בובה" אישרה את זה שנאל.
הנחתי את ידי על הירך שלה, מחכה ממנה לתגובה. היא רק חייכה ושלחה לי נשיקה באוויר.
חייכתי חיוך מאושר והמשכתי בנסיעה.
"אני חושבת שנשרפתי" מלמלה שנאל ולאחר מכן שיתפה אותי בהרגשתה, באמת היא הייתה אדומה.. "אני מרגישה עיקצוצים בכל הגוף, זה כואב" מלמלה וזזה במושבה וניסתה לקבל תנוחה טובה יותר.
"אני חושב שיש לנו משחה בבית נגד כוויות של השמש" הצעתי ושנאל הנהנה בראשה ולאחר מכן ענתה לשיחה באיפון שלה.
זאת הייתה אמא שלה- אני כבר מזהה את השיחות הנכנסות שלה.
התחלתי לשים לב ששנאל רק מדברת עם המשפחה שלה, ואמא שלה גם מתקשרת.
אבל אבא שלה לא מתקשר, או שולח הודעה- לפחות לא כשאני לידה.
וחברים מהעיר הקודמת שלה- כאילו לא היו כאלה.
אבל זה כנראה רק שטויות שלי..
הרי בוואצאפ שלה יש לה קבוצה עם חברות שלה מהעיר הקודמת שלה.

השיחה התנהלה בצרפתית וכמובן שלא הבנתי שום דבר- לפחות ניסיתי להבין.

הגענו לבית ושנאל שתקה רוב הנסיעה, מיד לאחר שדיברה עם אמא שלה בטלפון.
מאי הקטנה נרדמה בתחילת הנסיעה ועכשיו כשהגענו הייתי צריך להעיר אותה בשביל שאמא שלי תקלח אותה, או שנאל.
אבל שנאל ישר ברחה לחדר שלה ונכנסה למקלחת, לא אומרת מילה.

"יפים שלי. נהנתם?" שאלה אמא בחיוך, הנהנתי בראשי והנחתי בידיה את מאי שהתחילה לבכות כי העירו אותה, מי שישמע לא ישנה שנתיים.
"אמא אני בערב יוצא, ואני אקח איתי את שנאל" אמרתי לאמא שלי לפני שהיא תקבע תוכניות לבית, כמו לעשות ערב משפחתי. אף פעם לא הבנתי את זה..
"לאן אתם יוצאים?" שאלה וניסתה להרגיע את מאי שבכתה
"לפאב של לירון, זוכרת אותו?" שאלתי, מנסה לראות אם היא זוכרת אותו
"אה נכון. אבל שנאל לא בת 18. אני יודעת שאתה תשמור עליה, אבל היא קטנה" הסבירה וקמה מהספה ביחד עם מאי אל כיוון החדר שלה ושל אבא שלי, כנראה לקלח אותה.

פקחתי את עיניי ונזכרתי שנרדמתי בחדר שלי אחרי שסיימתי להתקלח, הבטתי בשעוני וראית שהשעה כבר 8 בערב, בקצב הזה אנחנו לא נגיע..
התרוממתי מהמיטה מתחיל להתארגן לקראת הפאב, לבשתי עליי סריג דק בצבע אפור עכבר וג'ינס בהיר, מתארגן הכי מהר שאפשר- ואז לראות ששנאל לא נרדמה.
כי היא מסוגלת.

עניתי לטלפון ברגע שסיימתי להתארגן והצלחתי לתפוס את מי שהתקשר.
-"אחי" אמרתי ובישמתי את עצמי בבושם
"גבר, איפה אתה?" שאל אביאל, חבר שלי מהבסיס.
-"מתארגן, אני עוד מעט יוצא" הסברתי
"אז היום נפגוש את חברה שלך?" צחק
-"כן, אנחנו עוד מעט נבוא ונפגש בפאב בת"א?" שאלתי
"כן. אז נתראה" ענה. וכך הסתיימה השיחה ועכשיו התחיל המרתון !

ירדתי לקומה למטה וחיפשתי את שנאל במטבח, כי היא נמצאת שם הרבה- לא רומז שהיא אוכלת הרבה. דווקא להפך.. היא כמעט ולא אוכלת.
אבל אני לא רוצה להתעסק בדברים כאלה.
"שנאל?" קראתי ברחבי הבית ולא מצאתי אותה, חוץ מהחדר שלה.
נכנסתי לחדר וראיתי אותה שם שוכבת במיטה שלה, מותשת מכל היום הזה.
ליטפתי את גבה מעט וחיכיתי לתגובה ממנה, שתתעורר כבר.
"שנאלי" אמרתי בקול רגוע ונעים, מחכה לפגוש בעיניה המיוחדות.
היא המהמה בקולה וזזה מעט, מאפשרת לי לשכב לידה.
בזמן אחר הייתי קופץ על המציאה, עכשיו- זה מסובך.
"צריך לצאת.. את רוצה לבוא עם פיג'מה?" שאלתי ללא הבנה
"חייב לבוא?" שאלה
"לא חייב. אבל אני רוצה" ביקשתי ממנה,
היא שתקה והתכסתה בשמיכה בחוזקה , יצאתי מהחדר שלה מבין שאין עם מי לדבר והחלטתי ללכת על האופציה האחרת.
ללכת לבד.

אכלתי מעט, מעביר את הרעב מהים ולקחתי את המפתחות, לעשות סשן אלכוהול אצל אביאל.
"רגע" שמעתי את הקול של שנאל, היא יצאה מהחדר לבושה בשמלה שחורה צמודה באזור החזה ואז מקבלת צורה מעט נפוחה ישר מתחת לחזה, מבליט את גופה ויוצר לה מראה בובתי.
"את באה איתי?" שאלתי ללא הבנה, היא הנהנה בראשה מורחת על לחייה סומק ורדרד ומיד בורחת לחדר מסדרת את שאר הארגונים שלה.

ירדנו בפאב אחרי שהרגשתי את שנאל ששום דבר לא יכול לקרות. היא שתקה והלכה לידי, יודעת ששום דבר מהוויכוח לא יצא טוב.
ישבנו בבר ולא הזמנתי משקה לעצמי ושנאל ישבה לידי, שותה מעט בירה, אבל היא לא נהנתה, ראו את זה עליה.
"בייב" קראתי לה, והפנתי את תשומת ליבה אליי.
"בייב שונאת פאבים" ענתה ונקבה בי מבט כועס- אבל חמוד.
"הנה חברים שלי" אמרתי ברגע שראיתי את אביאל ולירון, לירון הוא בן 21, הוא השתחרר לא מזמן, הוא היה איתי בבסיס.
אבא שלו הוריש לו את העסק, ומאז הוא חיי במסיבות.
אביאל התקרב אלינו ומיד נעצר, הוא חייך חיוך רחב וחיבק אותי, שנאל הייתה עם הגב אלינו, מתעלמת מהמציאות שהכנסתי אותה אליה.
"זאת שנאל, שנאל תסתובבי יא סנובית" קראתי, היא הסתובבה ופערה את פיה למשמע הכינוי שנתתי לה 'סנובית'.
אביאל הסתכל עלייה וחייך חיוך רחב "אבא" וצחק.
לא הבנתי.
"זה לירון, סיפרתי לך עליו." אמרתי והצגתי לה את לירון ואז את אביאל.
"זה אביאל. הוא איתי בצבא" אמרתי והתיישבתי על הכיסא בר הגבוה, שנאל כבר ישבה על הכיסא בר וחיכתה לעוף מכאן.
היא רק חייכה ולא דיברה.
"אני שנייה באה" אמרה וברחה לאנשהו, אני חושב שלכיוון השירותים.
"אני הולך ל-לחברים" גמגם אביאל והלך, אז רק אני ולירון כאן.

כששמתי לב ששנאל לא חזרה לאיפה שישבנו, כבר חששתי.
הלכתי לשירותים של הבנות וחיפשתי את שנאל, השירותים בפאב נועד לדבר אחד .
לסקס מהיר שיום למחורת יצטערו עליו.
"שנאל?" קראתי וחיפשתי אותה, לבסוף מצאתי בתוך ההמון שנמצא בשירותים.

"נעלמת לי" אמרתי כשהתיישבנו בחזרה בפאב, שנאל לא הייתה נפשית איתי.
פיזית כאן. נפשית לא.
"כן. הייתי צריכה לנשום אוויר" הסבירה בשקט ונישקה את הלחי שלי נשיקה קצרה.
יודעת איך לגרום לי לשתוק.
"מתי נלך מכאן?" שאלה ומשכה בידי, מסמנת לי שהיא רוצה לחזור.
ידעתי שזה טעות להביא אותה למקום שהיא לא מכירה.
"עוד מעט. את ממש רוצה לחזור?" שאלתי בשקט, יודע שהיא רוצה.
היא הנהנה בראשה בהיסוס.
אביאל התקרב והרגשתי צורך לחבק את שנאל ולהושיב אותה על רגל ימין שלי, אולי היא מרגישה לא בנוח..
"אני צריך לקחת את אחותי עוד מעט" אמר אביאל והשאיר טיפ לברמנית ויצא מהפאב.

"בוא נלך גם אנחנו" אמרה שנאל וקמה מרגלי, מתחננת לחזור.
"למה?" שאלתי ללא הבנה, "את מתביישת מחברים שלי?"
"לא. אני רוצה לחזור. אני לא מרגישה טוב.." אמרה בשקט ונמנעה מלשבת.
"למה? מה יש לך?" שאלתי בדאגה, בדרך כלל שנאל מרגישה טוב.
"כואבת לי הבטן. אני רק רוצה לחזור" אמרה ומשכה בידי שנצא מהפאב.
עשיתי כדבריה ונכנסנו לרכב, חוזרים לבית.
הנחתי את ידי על הירך שלה וליטפתי אותה הלוך וחזור, מרגיש את עורה המחוספס תחת אצבעותיי.
"קר לך?" שאלתי, היא הנידה את ראשה לשלילה.
"אני עייפה" אמרה והפנתה לי את גבה ונסגרה לצורת כדור וכך ישנה.
"משוגע עלייך" אמרתי בשקט והמשכתי בנסיעה.

הגענו לבית והייתי צריך להעיר אותה בשביל שניכנס לבית,
"אני באה לישון איתך" אמרה שנאל בחיוך קטן ועלתה אחריי לקומה שלי ונשכבה במיטתי , לא טורחת להחליף את השמלה לפיג'מה.
"רוצה חולצה?" שאלתי, היא הנהנה בראשה.
הבאתי לה חולצה דקה ארוכה שאני בטוח שתהיה לה ארוכה מעט ברגליים וכך היא תוכל לישון.
היא הסתובבה וביקשה ממני לפתוח את הרוכסן של שמלתה, אולי היא עושה את זה מתום לב. אבל תום לב לא מעניין את הראש שלי.
היא הורידה את השמלה ולא יכולתי שלא להסתכל עליה.
לבושה רק בחזייה ותחתונים תואמים בצבע לבן, בתוליים נקיים.
הגוף שלה היה כ"כ יפה. הגוף הכי נשי שראיתי.
לא רזה מידי, ולא מלאה מידי. מלאה במקומות הנכונים.
לא שדופה- אלא יפה.
הסטתי את ראשי לצד השני והלכתי להתארגן,
כשחזרתי היא כבר הייתה לבושה בחולצה שלי ומכוסת בשמיכה המחממת , כבר רדומה.