Say something , I'm giving up on you – פרק 1

"נוו, מתרגשת?" שאלה אותי לני.
"מה יש לה להתרגש? זאת לא הפעם הראשונה שלה" אמר ארנולד.
"מה הקשר אידיוט? אני מתרגשת כל שנה ביום הראשון של הלימודים" היא הצהירה.
"אז את הסתומה פה" אמר לה.
"ארנולד" השתקתי אותו.
"סליחה, טוב אני הולך לחברים שלי. נתראה אחר כך בייב" אמר ונישק אותי נשיקה חטופה על השפתיים.
"מה את מוצאת בו, הוא אידיוט גמור. והוא אפילו לא חתיך!" אמרה לני בכעס.
לני אף פעם לא אהבה את ארנולד, כבר מהשנייה שהכרנו, ארנולד איתי בפנימייה וכך גם לני, לני איתי בכיתה.. אבל ארנולד כיתה מעלינו.
הכנס התחיל… התיישבנו באולם הגדול שבבית הספר, שם יש את כל הכנסים של הפנימייה והבית ספר.
"לא שמעת על תלמידים חדשים שיגיעו לפנימייה במקרה?" שאלה אותי לני.
"לא לני, אין חתיכים השנה" אמרתי לה צוחקת.
"כאילו שיש פה חתיכים, חתיך אחד אין פה" היא רטנה.
"בטח שיש" אמרתי לה.
"מה? מי??" שאלה והביטה עליי מיד.
"ארנולד" צחקתי.
"איכס, שלא תגרמי לי להקיא בטעות" אמרה.
"מה את רוצה ממנו אני לא מבינה, אנחנו כבר חצי שנה ביחד, ומהרגע הראשון לא סבלת אותו" אמרתי לה.
"הוא אדיוט" אמרה.
"הוא לא" מחיתי.
"את עוד תראיי שכן" אמרה.
גלגלתי עיניים, לא יודעת איזה חתול שחור עבר בניהם וגם לא רוצה לדעת.
המנהלת עלתה.
מרגרט פרקר- מנהלת הפנימייה ובית הספר, האישה שלקחה אותי תחת חסותה ומימנה לי את הלימודים. אדיבה, יפה..עיניים חומות ושיער חום גלי , מסודרת, טובת לב, ומאמינה שלכל אחד מגיעה הזדמנות.
"טוב, אז אני אתחיל בשנה טובה" היא פתחה בחיוך וכל התלמידים החלו להריע.
"אני רק רציתי לאחל לכם, הצלחה בשנה החדש.."
האור נכבה והיא הפסיקה.
"מה זה, מה קרה?" שאלה אותי לני.
רעש התחיל להיווצר באולם, חושך מצרים.
"להירגע תלמידים , זאת רק הפסקת חשמל.." היא ניסתה לצעוק כי גם הרמקול לא עבד.
"אומייגדד" נשמעה צווחה הבאולם וכולם שתקו.
"האייפון שלי לא עובד, למה האייפון שלי לא עובד?? שמישהו יתקן את זה!" זאת הייתה קלואי.
קלואי- שיער שחור חלק עם פני לצד, עיניים כחולות מהפנטות, גוף רזה, שפתיים עבות…מלכת הבית ספר, הפנימייה, מעודדת ראשית בקבוצת המעודדות, גמישה ואתלטית. כולם מכירים אותה…איך אפשר שלא?
"קלואי חמודה להירגע, כבר יטפלו בבעיה, בינתיים כולם לחזור לחדרים שלהם, הלימודים יתחילו כשהתקלה תתוקן" אמרה מרגרט .
קריאות שמחה נשמעו, בכל זאת…לא לומדים!
"את באה?" שאלה לני.
"אני חושבת שאני אלך לראות מה קרה עם החשמל.." אמרתי לה.
"כאילו שאת מבינה בזה"גיחכה.
"אני בנאדם סקרן לני, ואת יודעת את זה" אמרתי לה צוחקת.
"טוב, כשתדעי מה התקלה גברת טכנאית, דברי איתי, אני חוזרת לישון" אמרה.
"ביי" אמרתי לה בחיוך.
התקדמתי לעבר הבמה , ככל שהצלחתי , בקושי ראיתי כי היה חשוך…אבל אני דיי רגילה, עד לפני שנה הייתי מסתובבת ברחובות וסמטאות חשוכים כדי להשיג אוכל, או לפרוץ לאיזה חנות..עד שתפסו אותי.
אפשר לומר שיש לי ראייה לילית.
"זה לא יכול להיות, כל הארונות חשמל בסדר… איך זה יכול להיות?" שמעתי את אחת המורות אומרת למרגרט.
לעזאזל, זה כזה מוזר.
"אני הולכת לנסות להזמין טכנאי" אמרה מרגרט ויצאה.

הלכתי ללובי, אין כלכך מה לעשות…לני הלכה לישון, ארנולד בטח עם החברים שלו..אוף נוו.
"היי" אמרה לי ריי.
ריי- ידידה טובה שלי בלונדה, עיניים חומות דבש, קצת נמשים, כתבת בעיתון בית הספר. חמודה ממש.
"היי" מלמלתי אליה.
"טוב תשמעי, אני עושה כתבה גדולה לעיתון בית הספר…"
"ריי..עדיין לא התחיל בית ספר" גיחכתי.
"אווייש נוו, זאת כולה הפסקת חשמל, הטכנאי יבוא, יתקן את הבעיה וכבר מחר יהיה היום הראשון של בית הספר..ומי לא רוצה לקרוא את הכתבה הכי חמה ביום בראשון של בית הספר, אה?" שאלה בחיוך.
"אני" אמרתי.
"נוו אלי , תשתפי פעולה" אמרה.
"אוקיי נוו. דברי" אמרתי ושילבתי את ידי.
"טוב אז ככה" התחילה בחיוך.
"הגעת לפה לפני שנה, עבריינית צעירה, ללא השכלה…את מרגישה את השינוי שעברת?"
"ריי אני ממש לא רוצה לדבר על העבר שלי" אמרתי לה.
"נוו בבקשה אלי, אני לא מראיינת רק אותך, יש עוד ילדים שהגיעו שנה שעברה מסיבות יותר גרועות משלך" אמרה.
"ריי אין לי כוח לזה" אמרתי לה.
"פלייז אליי" התחננה.
"אוקיי אוקיי" אמרתי , רק שתפסיק לעשות את הפרצוף הזה!
"יופי, אז איך את מרגישה, מרגישה את השינוי?" שאלה.
הסתכלתי על נקודה מאחוריי גבה של ריי.
"טוב אז…"התחלתי להגיד אבל נעצרתי.
מה הוא עושה פה??