road in cord 36'-פרק 7 חלק ב'

ידעתי באותו רגע שאם אמשיך להתעקש לא יגיע לשום מקום , אז נכנסתי למכונית , והנה הלכו להם כמה שעות שיכולתי להיות בבית ולתהות למה לא הלכתי איתם??
חיכיתי במכונית איתו , והרגשתי לא בנוח , הייתי במושב האחורי והוא במושב נהג והוא בהה בי דרך המראה ואני עשיתי את עצמי כאילו אני לא שמה לב והפנתי את מבטי דרך החלון , אבל שמתי לב ועוד איך שמתי לב למבטים .
"נינה וג'יימס אמורים לבוא" הוא לחש בעודו מסתכל עליי דרך המראה ומחייך.
לא עניתי לו , רק הנהנתי קלות ופתאום ראיתי את שתיהם יוצאים משער בית הספר ונינה נופפה לי בקצה הכביש .
הסטתי מבט להסתכל על המראה אם הוא עדיין בוהה בי , והוא עדיין בהה בי וכששם לב שמבטינו התלכדו הוא קרץ לי .
נינה נכנסה לידי במושב האחורי וג'יימס ליד תומאס במושב הקדמי.
החלנו לנסוע ואני כמובן באי ידיעה לאן .
הסתכלתי על נינה במבט זועף וכשהיא שמה לב היא נעצה בי מבט
"שער אחורי אה?" אמרתי לה וג'יימס הסתכל על שתינו דרך המראה באוטו .
"למדתי עלייך שיעור לחיים רוקי , את עושה הכל הפוך , את תגידי משהו ואנחנו נעשה הפוך ממה שאמרת , בן אדם מתוסבך את" היא ענתה
התחלתי לכעוס עוד יותר עד שראיתי את תומאס מחייך במראה ומסתכל עליי ולחיי בערו מחום , הסמקתי אז הסטתי את מבטי מחוץ לחלון .
הדרך הייתה ארוכה , מלאה בשדות והייתה לי תחושה כאילו אני מחוץ לעיר , לאן הם לוקחים אותי?
בערך באמצע הדרך השקט נשבר כשתומאס שם שירים שאני ממש ממש אוהבת ומסתבר שגם נינה והיא לא התביישה לשיר בקולי קולות ואז גם ג'יימס הצטרף אליה , אז טוב נו למה שאני אוותר על זה ? גם ככה אין לי משהו יותר טוב לעשות .
שרנו בחוזקה מלא שירים ותומאס שר איתנו ולפעמים צפר לפי הקצב ונינה הוציאה את ראשה מחוץ לחלון והחלה לצעוק ולשיר ביחד וכל הנהגים ברמזורים בהו בנו דרך החלון עד שהגיע השיר הזה.
השיר "רוקסן" של להקת דה פוליס , אוי לא הינה התחלנו .
כולם הפנו הסתובבו אליי והחלו לשיר את השיר בהפנייה אליה וגם תומאס בעצירות הרמזורים . הרגשתי כאילו שרו את השיר הזה לי , הם הצביעו עליי כל פעם שהחל משפט עם השם רוקסן ואני הרגשתי מובכת אבל שרתי איתם בכל זאת , ותומאס גם שר והסתכל עליי דרך המראה ואני הסתכלתי עליו ותיאמנו בינינו את המילים והקצב דרך המראה וכשהסתיים השיר הוא חייך אליי .
לאט לאט עזבנו את הכבישים והחלנו לנסוע על גבעות וכשהגענו לשיא הגבעה עצרנו ,ג'יימס יצא ראשון ופתח לי את הדלת.
"אמרתי לך שהיית צריכה לבוא איתנו" הוא אמר בנימת ניצחון
וכל מה שעשיתי זה לחייך אליו , כי באמת הנסיעה הייתה חוויה , הרגשתי כיף , אולי בפעם הראשונה בחיים שלי.
תומאס ונינה יצאו גם הם מהמכונית ותומאס עשה סיבוב לעבר הבגאז' וכשהסתכלתי עליו קרץ לי שוב ואני כמובן הסמקתי והשפלתי מבט .
הוא פתח את הבגאז' הענקי והוציא קופסה ענקית , ג'יימס בא לעזרתו ושתיהם סחבו אותה לשטח הפתוח , הייתי מאד סקרנית.
"מה יש שם?" שאלתי את נינה בלחש
"כיף" היא לחשה בחזרה וניגשה אליהם
הם פתחו ביחד את הריץ' רץ' ובחטף מבט הצלחתי להבין מה זה , הרבה הרבה בקבוקי בירה .
הם חילקו ביניהם והתיישבו והחלו לדבר ולצחוק אבל אני נשארתי מושענת על המכונית בוהה בשמיים שכבר התחילו להחשיך ולא שמתי לב שתומאס ניגש אליי באותו הזמן . הוא שם את ידו סביב מותניי והצמיד את גופי לגופו , הבטן שלי נגעה בבטן שלו והוא המשיך לקרב אותי בעזרת ידו על מותניי .
הוא בהה בי עם מבטו והתחלתי לרעוד .
"למה את לא מצטרפת אלינו?" הוא נרכן עם ראשו ולחש לי באוזן
"ט..טוב לי כ..כאן" גימגמתי מרוב בושה
"אבל לי לא טוב שאת כאן רוקי" הוא המשיך ללחוש לאוזני ומעבר לכתפו הצלחתי לקלוט את המבטים של נינה וג'יימס
"תתאפק" עניתי לו בחוצפה
הוא שילב את אצבעות ידו באצבעות ידי ומשך אותי איתו לעבר המעגל הקטן עם ג'יימס ונינה
"שבי לידי" הוא אמר לי והתיישבנו שתינו בבת אחת
"אוקיי , נהיה קר אני הולך להביא שמיכות ואש" ג'יימס אמר וקם
"אני יבוא איתך " תומאס אמר וקם גם הוא
"תכף חוזר רוקי אל תלכי לשום מקום" הוא אמר לי והלך ביחד עם ג'יימס וכך נשארנו אני ונינה לבד.
אני הסתכלתי למטה על החול וציירתי עם אצבעי ציורים , הכל רק כדי לא לפתוח בשיחה עם נינה .
"את לא יכולה להכחיש" היא חייכה ואמרה לי
"להכחיש את מה" שאלתי אותה
"את תומאס" היא הפסיקה לחייך והחלה לדבר ברצינות
שתקתי כי לא היה לי מה להגיד לה , להמשיך להכחיש או לא .
"אני לא מאוהבת בו אם זה מה שאת מתכוונת , אבל כן יש קטע , אני לא מכחישה" גם אני הפסקתי לשחק ולדבר ברצינות
"אני רואה מעבר למה שאת קוראת קטע" היא אמרה לי
"אז את לא רואה נכון" השבתי לה
בנתיים תומאס וג'יימס הספיקו לחזור עם ענפי עצים ואש והביאו שמיכה ענקית אחת לי ולנינה , נינה לקחה מהם את השמיכה ועטפה את שתינו.
תומאס זרק גפרור אש על המדורה והלהבות החלו לגדול ולגבוהה, והוא התיישב ליד ג'יימס במקום שבו נינה ישבה קודם.
"תתחילי את נינה" ג'יימס אמר והפנה אליי מבט
"אוקיי רוקסן הסבר קצר על מה שהולך ,ממני אלייך" היא חייכה והפנתה אליי מבט למרות שהייתה מילמטרים ספורים ממני .
"כולי אוזן" אמרתי לה
"לא סתם התעקשנו שתבואי , אנחנו רוצים אותך איתנו בפרויקט מיוחד ששייך רק לנו ואנחנו לא מקבלים סירוב " היא אמרה וכולם חייכו בבת אחת בהתרגשות .
"פרויקט?" משום מה המילה הזאת המשיכה להדהד לי בראש והייתה לי תחושה רעה בנוגע לזה.