road in cord 36'-פרק 6

התעוררתי בפתאומיות מצליל דלת שנטרקת . זאת הייתה הדלת של החדר שלי , איך הופעתי בחדר שלי , במיטה שלי ? אין לי מושג .
בכל אופן הדלת נטרקה ורוי נכנס לחדר שלי בלחץ רב.
"לא משנה מה תעשי אל תצאי מהחדר " הוא התיישב לצידי במיטה בעודי שוכבת ומסתירה את השמש עם ידי .
"מה עובר עלייך רוי ? אני מותשת תן לישון" אמרתי לו בקול צרוד
"תן לישון? אמא גילתה על הבריחה הקטנה שלך אתמול" הוא לחש
הורדתי את ידי מעיניי והסתכלתי עליו במבט מתפלא.
"היא מחכה לך למטה היא רוצה לדבר איתך , היא ביקשה שאני אעלה להעיר אותך" הוא אמר לי
"תקשיב מה תעשה , תרד למטה ותגיד לה שלא הצלחת להעיר אותי " רטנתי לעברו
"את יודעת שאני לא יכול!" הוא הרחיק את פניו ואמר
"רוי!!!" צעקתי עליו
הוא העביר לכיווני כמה מבטים , קם והלך .
התיישבתי באיטיות על המיטה ומסתבר שהסחרחורת מאתמול לא עברה , לקחתי את הטלפון מהתיק והיה כתוב בגדול "7:30" .
נהדר , ישנתי רק שלוש שעות . איך אני אלך לבית ספר במצב כזה? כי ברור שאמא לא תרשה לי לא ללכת במיוחד אחרי שהיא גילתה שלא הייתי בבית בלילה וגם שיקרתי לה .
ופתאום הטלפון רטט על המדף בזמן שהחלפתי חולצה לקחתי אותו בידי , ועל הצג היה כתוב "ג'יימס" , עניתי לו.
"איך את מרגישה ?" הוא שאל ושמעתי צחקוקים ברקע
"חיה" אמרתי לו בקול הצרוד שלי
"את נשמעת נורא" הוא אמר בקול מרחם
"איך מצאתי את עצמי במיטה שלי ?" שאלתי אותו בשיא הכנות
"אני הבאתי אותך " הוא צחק
"אח שלי עזר לך נכון?" שאלתי אותו שוב.
"למעשה אף אחד לא יודע מזה" הוא אמר והצחקוקים ברקע גברו
"אז הפרת את החוזה שלנו?" הייתה לי תחושה שהוא שמע אותי מגחכת בשקט מבעד לטלפון
"החוזה הופר ברגע שעזרתי לך ללכת עם ידיי , רוקי" הוא אמר ושמעתי אותו מגחכך גם הוא
כבר התחלתי די לחבב את הכינוי המעצבן הזה שכולם מדביקים לי , רוקי . במיוחד כשזה יוצא מפיו .
ניתקתי והתחלתי ללבוש את הטוניקה שלי ביחד עם השורט, הגרביונים והסנדלים שלי . נכון , אמרו לי את זה הרבה , ישלי טעם מוזר בבגדים , אבל היי , אף אחד לא מושלם נכון?
לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהחלון כדי לא להיתקל באמא וברגע שהגעתי לכביש הראשי לחכות להסעה , ראיתי במדרכה השנייה את המכונית היפה הזאת של ג'יימס ,הקורד 36', או שדימיינתי אותה ככה אתמול בלילה?
עברתי את הכביש למדרכה ממול וברגע שניגשתי למכונית היא הייתה ריקה .
ופתאום שמעתי צחוק חזק ומוכר מהדהד מרחוק , כמובן , איך אם לא נינה?
הסתובבתי אליה והיא לא הייתה לבד , היא וג'יימס הלכו לקראתי וצחקו בקולי קולות וכוסות קפה בידיהם .
הם ניגשו אליי וקלטו את המבט המופתע שלי .
"ובוקר טוב לנסיכה " נינה צעקה בקול רם , כניראה שכל הרחוב שמע אותה.
"קחי וכנסי למכונית " ג'יימס נתן לי את הכוס קפה שקנה בשבילי .
"כנסי למכונית? אני מחכה להסעה " אמרתי בצרידות יתר
"אנחנו ההסעה שלך רוקי, ואני לא רוצה אפילו לשמוע מילה אחת יותר " נינה צחקה ודחפה אותי לתוך המכונית והיא התיישבה לידי בזמן שג'יימס נכנס למושב הנהג .
החלנו לנסוע ואני לקחתי כמה לגימות בודדות מהקפה שהיה בידי ובנתיים במראה הקטנה של האוטו המבטים שלי ושל ג'יימס התלכדו .
"את פחות מסוחררת?" שאלה אותי נינה
"איך היא יודעת?" הפנתי את מבטי למראה של האוטו בתקווה שג'יימס יסתכל עליי ויענה לי .
"הייתי חייב " הוא לחש אבל לא הסתכל עליי
ראיתי כבר באופק את בית הספר והרגשתי מובכת .
"היום אחרי הלימודים , תצאי מהשער האחורי , תומאס יחכה לנו שם" נינה אמרה לי וברגע שנעצרה המכונית היא יצאה , אז יצאתי גם אני .
"אני לא …" ניסיתי להגיד
"את ועוד איך כן , סתמי" היא קטעה אותי והתפרצה לדבריי בזמן ששמתי לב שגם ג'יימס יוצא מהמכונית שלו .
"בן כמה אתה?" שאלתי אותו בנסיון לברר אם הוא בגיל שלנו
"19" הוא ענה עם חיוך מתחכם
"אתה בן 19 ואתה לומד פה? מעניין" שאלתי בצפייה למענה
"נשארתי כיתה " הוא חייך והתקרב אליי
"לא חשבתי אחרת" אמרתי וניסיתי להתרחק מפניו .
"את לא שמחה שאני איתך פה בבית ספר?" הוא המשיך להתקרב למרות שהתרחקתי ונינה גיחכה
"טוב די די זוג יונים בואו נזוז " נינה אמרה
התעלמתי מהשאלה ונינה תפסה אותי בזרוע בזמן שנכנסנו למתחם בית הספר . נכנסנו שלושתינו כמן כנופיה קטנה וכמובן שכל המבטים הופנו לכיווני .
דווקא אני יכולה להבין אותם , הילדה המבודדת והחסרת חברים פתאום נכנסת בכניסה דרמטית עם איזה חתיך ומגניבה חדשים למתחם זה מעורר שאלות ובמקרה שלי גם מבטים .

כשהיה צלצול , יצאתי מהכיתה בתקווה לא להתקל בנינה וג'יימס אבל עם המזל שלי נינה חיכתה לי מחוץ לדלת של הכיתה.
המשכתי ללכת ביחד איתה במסדרונות בית הספר , והבטים עדיין היו נעוצים בי .
"יש לך היום משמרת בבר?" היא שברה את השקט ששרר בינינו .
"כן" עניתי לה
"גם אני , אני אאסוף אותך , תהיהי בקשר" היא אמרה והלכה , וכרגיל נשארתי לבד שוב .
אז מה אני עושה כשאני לבד? אני חושבת שהתשובה ברורה מאליו , הולכת לקפיטריה , לוקחת סנדוויץ גבינה מגעיל ומתיישבת בטריבונה במגרש.
וברגע שהתיישבתי הבנתי שאני לא לבד , ג'יימס התיישב לידי ושתקנו במשך דקות ארוכות.
"אז מה , מתבודדים?" הוא שאל
"מתבודדת" הדגשתי את עניין היחיד , שזאת בעצם רק אני .
"רוצה לטעום את הכריך שלי?" הוא שאל בזמן שהושיט את הכריך שלו
"לא ניראה לי שיש איזה שהוא מאכל פה שלא טעמתי והקאתי אותו " אמרתי לו בקרירות
"זה לא מהקפיטריה , קניתי את זה בדרך אלייך , בתחנת דלק" כמובן שהוא אמר את זה עם החיוך הסקסי שלו , כרגיל .
לקחתי את הכריך מידו וחתכתי עם ידי חתיכה מהקצה והכנסתי לפי , הסנדוויץ' הזה היה לא רע , הייתי אומרת שאפילו טעים , אבל כבר אכלתי את סנדוויץ הגבינה כך שלא הייתי רעבה .
"לא אהבתי , תודה בכל זאת" החלטתי להתחכם.
הוא לקח מידיי את הסנדוויץ וצחק , כנראה כי הבין ששיקרתי .
"אז תיזכרי היום אחרי הלימודים בשער האחורי " הוא אמר וקם
"לא ניראה לי" אמרתי לו והשפלתי את מבטי בציפייה לתגובה אבל כל מה שקיבלתי זה צחוק מצדו אפילו יותר קולני מהקודם .
אני באמת שואלת את עצמי אם הוא מחשיב אותי לחסרת עמוד שדרה , כי אני לא כזאת .
הוצאתי מהתיק את הסיגריות והתחלתי לעשן בכעס ופוררתי את השאריות על הטריבונה , הרגל דפוק שנתקע לי בגלל נינה.
והינה הצלצול הגואל , עוד שיעור אחד ותגיע הבחירה הגדולה שלי , ללכת איתם ועם התומאס המעצבן הזה או לברוח אבל אז אני אשאר שוב לבד ואני אפספס את ההזדמנות היחידה שלי לחיי חברה .