road in cord 36'- פרק 31

זה ידוע לכולם שאלכוהול יכול להוביל לתוצאות לא צפויות כגון כנות , האם זה יכול לעבוד עליהם ? האם זה יכול לעבוד עליי ?
המחשבה הזאת חולפת בראשי כאשר המשחק מסתיים בניצחונו של ג'יימס ובהבאת המנגל ממחסן נידח בבקתה ובתומאס שמכין פרגיות באמצע היער .
עברתי 6 שעות ללא הכרה וזה מטריד אותי לחשוב מה קרה בשש שעות האלה .
בהנחה שלא סוממתי ( התאוריה שתשמח אותי עד עומק לבי ) , האם באמת אף אחד לא שם לב לכך שאני ישנה פתאום ? אף אחד לא בא לבדוק את שלומי ? תומאס לא נכנס לחדר שלנו אפילו פעם אחת ? מה יש לו לעשות כל כך הרבה בחוץ ?
בהנחה שכן סוממתי (התאוריה ההגיונית והמאכזבת ) , מה הם ניסו להשיג ? מה יש להם להחביא מאחורי גבי שצורך את חסרוני בשטח ?
ואז תאוריה נוספת נחתה במוחי כמו צנחן שסוטה ממסלולו ומצליח לבסוף לשמור על שיווי משקלו בכדי לחזור למסלולו ולנחות בבטחה .
המחשב . התוכנית שלי עבדה .
"אתה זוכר מה קרה בפאב ההוא בינואר של שנה שעברה ?" ג'יימס המשיך את השיחה שהם ניהלו בזמן שאני בהיתי בהקיץ.
"אה … אני לא זוכר כל כך . שתיתי הרבה כוסות ?" תומאס ענה מבעד לעשן הבשר החרוך.
"טוב , התחלת לדבר עם הבחורה הבלונדינית הזאת בבר , אבל אז לבשת את הבגדים שלה והתחלת לרקוד . זה נהיה מוזר מדי אחי ." ג'יימס ענה
"איך הגענו לנושא הזה ?" שאלתי כדי להיכנס לשיחה
"איפה היית ברבע השעה האחרונה רוקי ?" נינה שאלה
"דיברנו על הדברים הכי מביכים שקרו לנו בחיים ואני רק עשיתי טובה לתומאס ותיקנתי אותו " ג'יימס ענה בגיחוך מתחת לאפו.
"אני רעבה !" נינה אמרה כשצלחתה התרוקנה
"היי רעבה , אני תומאס " תומאס התחכם
"תומאס ,אני רצינית " היא ענתה עם גיחוך קל
"לא , את רעבה " תומאס המשיך
"אתה מעצבן !" היא שינתה את הבעתה
"לא , אני תומאס " תומאס החל לצחוק
"אם לא תביא לי עוד חתיכה אני אוכל אותך " היא חייכה חיוך ערמומי ומטריד
"כבר אכלת ארבעה חתיכות !" תומאס היה מופתע ואני צחקתי
"אני רוצה עוד !" היא אמרה את זה באטיות כאילו היא הולכת לרצוח מישהו אם לא תקבל עוד חתיכה .
"את תשמיני " תומאס השתמש בפסיכולוגיה הפוכה , נינה נורא מפחדת להשמין.
" לא קיים אצלי בלקסיקון המילה 'שמן' , מה זה ?" היא שאלה שאלה צינית ורטורית
"זה מה שקורה כשאוכלים יותר מדי פרגיות !" הוא ענה בכעס
"שמן נשמע מגניב , אני רוצה להיות שמן . עכשיו אפשר לקבל עוד ?" היא צעקה
"אחרון . אני אפילו לא אכלתי !!" תומאס נשמע נואש
"למה התרנגולת חצתה את הכביש ?" נינה שאלה ואני הייתי בטוחה בשלב זה שהיא השתגעה לחלוטין
"ברצינות ?" תומאס אמר משום שהוא שונא חידות ובדיחות למיניהם.
"כדי להגיע לבית של המכשפה המכוערת " נינה ענתה ברצינות
" לא הבנתי " תומאס היה מבולבל בדיוק כמו ג'יימס וכמוני
"טוק טוק " היא המשיכה עם עוד בדיחות סוג זין
"מי זה ?" תומאס זרם איתה וגלגל עיניים כי ידע שזאת הדרך היחידה שתשתוק.
"התרנגולת !!!" נינה צעקה בכעס משום שרצתה נואשות את התרנגולת שנמצאת על הגריל המתבשל של תומאס .
"קחי , נמאס לי !" תומאס נכנע כי ידע שכשנינה רוצה משהו היא תקבל את זה .
היא ניגשה למנגל ובעזרת המזלג שלה לקחה את הבשר לצלחתה "משימה הושלמה " היא מלמלה לעצמה ואני צחקתי למשמע אוזניי.
"עד כמה הייתי שיכורה בפעם שעברה שהיינו בפאב ?" היא חזרה לנושא השיחה
"באיזה שהוא שלב אני ייעצתי לך לנסות ולנשוך את האף שלך …" ג'יימס ענה
"ואז מה קרה ?" נינה נגסה ביס גדול בחתיכת עוף
"הסתובבת על הרצפה במשך שעה וצעקת "זה בורח ממני , זה בורח ממני !!!" ג'יימס אמר ובשלב הזה אני ותומאס היינו על סף בכי מרוב צחוק
"אני שונאת אותך יותר ממה שמילים יכולות לבטא .." נינה הפסיקה ללעוס את החתיכה והסתכלה עלינו במבט מאיים.
"ואם אני אתחנף זה יעזור ?" ג'יימס התקרב לנינה במטרת פיוס
"לא " היא ענתה בחריצות בנגיסה בעוף
"זה כאב ?" הוא שאל
"מה כאב ?" היא גלגלה עיניים
"כשנפלת מגן עדן ?" הוא השתמש בקלישאה כמובן
"חפרתי את דרכי למעלה מהגיהנום " היא ענתה בכעס
"מביך , אבל אני אוהב שדים " הוא נישק אותה על שפתיה כשפיה עדיין מלא בעוף והיא חייכה בתגובה
"חבל כי אני לא אוהבת אותך " נינה ענתה
"מה זאת אומרת את לא אוהבת אותי ?!" ג'יימס המשיך
"זה נגמר , ג'יימס " נינה צחקה כדי לראות את תגובתו
"נתתי לך הכל ! קניתי לך משקה ברגע שפגשתי אותך !"
"זה היה ספרייט זירו , ג'יימס "
"האפס הוא בשביל האפס קלוריות "
"הוא גם בשביל כמה עתיד יש לנו ביחד " נינה צחקה
ג'יימס צחק גם הוא ונישק את נינה שוב , הם אוהבים את הבדיחות הקיטשיות האלה.
"אחי " תומאס התפרץ מבעד למנגל
"כן ?" ג'יימס ענה בשאלה
"אתה יודע מה אנחנו צריכים לעשות עם הבנות בימים ממש משעממים?!" התלהבות הייתה בעיניו של תומאס .
"מה ?" ג'יימס שאל
"אוקיי אז אנחנו צריכים ללכת לאיקאה ואז נתחבא בארונות בגדים האלה שהם מוכרים ואז כשמישהו יעבור לידו … נצא החוצה ונגיד 'חזרנו מנרניה !' "
"זה למה אנחנו אחים " ג'יימס חייך גם הוא מולהב מהשטויות של תומאס
" אז כשאתם מספיק מיואשים מלדפוק בחורות ומהאנגאובר , אתם מתחבאים בארונות של איקאה ומביכים אנשים תמימים שאין להם בררה אלא להודות בפומבי שהם מתרגשים מהעובדה שהם מצאו את נרניה ?" שאלתי עם חיוך על שפתיי
"זה בדיוק מה שאנחנו עושים כי אין כמו נרניה " ג'יימס ענה וחייך גם הוא
"נמאס לי מהמנגל המסריח הזה ! " תומאס צעק כשהוא משתעל מהעשן ומניח את מניפת הבשר בצד .
"תתמודד יש לך אנשים להאכיל " נינה ענתה
"המטבח הוא המקום שאליו הנשים שייכות " תומאס אמר זאת בציניות בכדי להציק לנינה משום שידע שנינה פמיניסטית וזה יעצבן אותה , אך הוא לא לקח בחשבון שעל הדרך זה יעצבן גם אותי .
" אתה יודע למה נשים חיות יותר מגברים?" שאלתי בדממה רצחנית
" לא , למה ?"
"כי המטבח הוא המקום שהסכינים נמצאים בו …" עניתי על שאלתי באופן מופתי
"שיט " הוא ענה והשפיל את מבטו
"תהיה מפוחד , תהיה מאד מפוחד ! " נינה התפרצה כשהתגנבה לעמדתו של תומאס ליד המנגל בכדי לעזור לו
כשהבשר חוסל על ידי תומאס ונינה אני נהייתי רעבה וחבל שכך .
השעה 3:00 ואנחנו שורפים מרשמלו מעל המדורה הקטנה ושותים בירה , והשילוב ביניהם פשוט מדהים .
מחר אנחנו עוזבים , שוב , למקום לא ידוע , עוד "הרפתקה " איתם ללא ידוע .
ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר לא רגועה , אם זה התחיל באיסור של הבאת טלפון וזה נגמר בסמים או שזה עוד לא נגמר ויעשה גרוע יותר ?
לאחר ששרנו הרבה שירי פאנק מוכרים מסביב למדורה בליווי הגיטרה של ג'יימס שאני ניגנתי עליה לרוב , רציתי לדבר עם אמא שלי שמזמן לא שאלתי לשלומה .
קמתי ממקומי יחד עם השמיכה , מוודאת שנינה וג'יימס עסוקים בעניינם וניגשתי לתומאס
"תשמע , יש סיכוי שאתה נותן לי להתקשר לאמא שלי ?" השאלה נשמעה אבסורדית מהצד .
"לא מאוחר מדי ?" הוא שאל
"לא , אמא שלי קמה בדרך כלל בארבע , אז תתן לי את הטלפון שלך ?" התפללתי שיסכים.
"אוקיי " הוא הסתכל עליי במבט חשוד והוציא את הטלפון מכיסו ומסר אותו לידי.
הקלדתי את מספר הפלאפון של אימי שחקוק בזיכרוני משום שלהתקשר לטלפון הבית זה לא זהיר . עד שהיא ענתה .
"הלו ?" שמעתי אותה ממלמלת
"אמא ? זאת רוקסן " אמרתי בקול מתלהב ומתרגש
"ר..רוקסן , מ..מה של..לומך ?" היא גימגמה בצורה מחשידה
"בסדר , הכל בסדר איתך אמא ?" שאלתי בדאגה
"כן , כן , הכל מ..מעולה כאן , אנחנו מתגעגעים אלייך מאד " היא אמרה בלחש ולרגע יכולתי להישבע ששמעתי אותה בוכה .
"אמא את מדאיגה אותי , מה עובר עלייך ?" שאלתי
"כ..כלום , הכל בסדר , רק שתדעי שכשתחזרי אני לא אכין לך פסטה בולונז " היא אמרה בלי קשר מה שגרם לי להגיע למסקנה .
האוכל האהוב עליי הוא ספגטי בולונז שאמא שלי מכינה לי , זאת המנה שאני אוכלת כל הזמן בערך , בוקר , צהריים , ערב מה שמוביל אותי לכך שהיא מנסה לרמוז לי משהו והיא לא יכולה להגיד לי את זה בוודאות , משהו או מישהו מאיים עליה .
"אמא , את בסכנה ?" שאלתי בשקט
הטלפון נעלם מידי וכשהסתובבתי ראיתי את תומאס מחזיק בטלפון ומנתק את השיחה .
"זה מספיק " הוא אמר