road in cord 36'- פרק 30

לקראת הערב התחלתי להרגיש קצת לא טוב , לא בגלל המזג אוויר ולא בגלל המערכת החיסונית הנמוכה מאד שלי אלא בגלל כל התירוצים , הכחשות והשאלות הבלתי פוסקות שיש לי .
התיישבתי על הספה יחד עם ג'יימס במרחק מה ממני , תומאס דואג לאוכל ונינה דואגת לשתייה (לא היה לי בכלל ספק ) .
"את נראת כמו ערפד מת " נינה נכנסה לסלון עם ארבע כוסיות וודקה בידיה .
"כן , מיותר להגיד 'מת' כי כל הערפדים הם יצורים מתים " תיקנתי אותה
"אבל גם להם יש עיגולים שחורים מתחת לעיניים ועור לבן כמו שלך " נינה המשיכה
"העור שלה תמיד חיוור ולבן , בכל מקרה הרבה ערפדיות הן מאד סקסיות . זאת עובדה מתועדת" תומאס ענה לשיחתנו מהמטבח .
"ביקשתי ממך לא לדבר בחופשה הזאת על כל מיני דברים מתים ומפחידים " נינה דיברה אל כולנו אך זה דיבר אל ליבו של תומאס במיוחד . ואני חשבתי כמה אירוני זה נשמע מהעמדה שלי .
"רוקסן מכורה לדברים מתים . היא כל הזמן קוראת ספרים על דברים כאלה ואחר כך היא לא מצליחה להירדם . נורא מעצבן לישון איתה באותו בחדר ." תומאס תיאר אותי במדויק והייתי המומה מכך שבזמן כל כך קצר הספיק להכיר את הרגליי.
"אני דיברתי על העור של רוקסן " נינה המשיכה להתעקש כאילו אני לא כאן ואין לי יד בדבר
"אין בעיה , לא ממש אכפת לי מה דעתכם , אז זה בסדר גמור " אמרתי בזמן שקלטתי את מבטו של ג'יימס עליי , מבט אפל , מוזר ובעיקר מפחיד וכל זה נוצר מהשיחה שלנו .
והשאלה היחידה שאני שואלת את עצמי מהבוקר : למה הוא מפחד כל כך מאח שלו ?
"תומאס הכין את העוגת אוכמניות שאת אוהבת " ג'יימס אמר פתאום והסתכל על מסך הטלוויזיה בלי קשר לשום דבר.
"היא לא יכולה לאכול הרבה כשהיא לא מרגישה טוב , זה עושה לה בחילה " נינה פתאום אמרה , גם היא מראה בקיעות בחיי ומסתכלת על תומאס כאילו הם במין תחרות .
"היא נראת רזה מדי " ג'יימס אמר לנינה ותומאס , שוב כאילו אני לא כאן .
"בגלל הוודקה " אני אומרת " זה ממלא אותי " , והם צחקו כולם כאחד .
בזמן שאכלנו את הארוחה הטעימה שתומאס הכין לנו אני חשבתי על הצעד הבא שלי . איך אני יוצאת מהמצב הזה ? איך אני מגיעה לאמת ?
תומאס שתלטן , ואת זה אני יודעת , ואני בטוחה במאות האחוזים שהוא בודק לי את המחשב כשאני לא יודעת ולכן אני ישתמש בזה לטובתי . אני יכתוב משהו שיעזור לי .
כשסיימתי לאכול והלכתי לשירותים , כולם היו בטוחים שזה בכדי להקיא ולכן לא חשדו אך כשננעלתי בשירותים עם המחשב נייד שלי ,שרר במטבח שקט , הם לא דיברו בכלל אחרי שעזבתי , אולי הם בכל זאת חושדים ?
פתחתי מסמך חדש והתחלתי לרשום:
"יומני היקר , הוא סיפר לי הכל . אני יודעת את האמת וזה מפחיד אותי מאד , עכשיו אני לא יכולה לסמוך על תומאס יותר , אני עוזבת ." כתבתי בשורה ברורה וסגרתי את מסך המחשב כך שכשתומאס יפתח אותו זה יהיה הדבר הראשון שיראה .
ואז נשמעה דפיקה בדלת . זה היה הוא .
"את בסדר שם ?" תומאס שאל
" כ… כן" גימגמתי מבעד לדלת
"את צריכה משהו ?" הוא שאל שוב
פתחתי את הדלת ונעמדתי מולו " לא " אמרתי והוא הסתכל במבט חושד על המחשב בידי.
"למה נעלת את הדלת ?" הוא תיחקר
"כי אני אוהבת את הפרטיות שלי " עניתי
הוא לא הסתפק בכך , הוא דחף אותי לתוך חדר השירותים בחדר , נכנס ונעל את הדלת מאחורייו
"מה עובר עלייך ?" נלחצתי
הוא לחץ אותי כנגד הקיר ונישק אותי בשפתיי בחוזקה ואני הופתעתי , זה קרה משום מקום.
"מה קורה ?" דחפתי אותו ממני
“מה את עושה ?" הוא שאל עם חיוך שבכלל לא מתאים למצב
"אסור לי כבר להיות לבד בשירותים ?" ניסיתי להיראות לגמרי תמימה
"את מתחמקת ממני היום , מנהלת שיחות עם אח שלי " הוא התחיל לעשות הצגות
"אז זה העניין , אתה מקנא " צחקתי והלכתי לכיוון שיחה טיפוסי ולא מחשיד
"לא , אני יודע שאת שלי " הוא אמר וחיבק אותי
"אז אם ככה , אולי נצא מהשירותים ?" ביקשתי ממנו
"לא לפני שתספרי לי מה יש לך לאחרונה " הוא המשיך לנשק אותי ולחייך
"כלום , אני בסדר , אני פשוט לא מרגישה טוב " אמרתי
"את רוצה שאני אהיה הרופא שלך ואת החולה שלי ?" הוא התחיל לשחק איתי בחיוך מעצבן
"סקס לא עובד ככה חמור "
"איך" הוא הצמיד אותי חזק לגופו בחזרה "ככה?"
"החרמנות שלך לא עובדת עליי " אמרתי
"אני יודע שלא אבל את תרגישי יותר טוב היום בערב , אנחנו עושים קומזיץ עם בשר , מרשמלו והרבה אלכוהול " הוא אמר
"נהדר " עניתי במין חוסר רצון ויצאנו מהשירותים
המבטים של ג'יימס עליי ועל תומאס היו קרים ומפוחדים , הרגשתי כמו בסביבה עוינת .
"הכל בסדר ?" נינה שאלה
"כן" אמרתי
"אז קחי פרוסה מהעוגת אוכמניות של תומאס , אל תעליבי אותו " היא ציחקקה ועם המבטים המטרידים מהם נאלצתי לאכול את פרוסת העוגה .
העוגה הייתה כל כך טעימה , מעבר לציפיותיי , היה לה בדיוק את אותו הטעם של העוגה שאמא שלי הייתה מכינה לי אך לאחר אכילת העוגה הרגשתי עוד יותר לא טוב .
קמתי משולחני , הודתי להם על הארוחה והסחרחורות הכו בי יותר חזק , כאשר הגעתי לחדר שלי ושל תומאס נפלתי על המיטה והתחלתי לראות שחור ואז נרדמתי , או שאולי התעלפתי ?
בכל מקרה התעוררתי באמצע הלילה כשריח של עשן אפף את אפי דרך החלון , הצצתי מבעדו וראיתי מדורה קטנה עם נינה , ג'יימס ותומאס מסביבה .
קמתי על רגליי אך מיד נפלתי משום שלא הרגשתי טוב עדיין והסחרחורות הכו שנית . התיישבתי בחזרה על המיטה וניסיתי לשחזר את מה שקרה .
הייתי בשירותים עם תומאס , יצאתי ואכלתי את הפרוסת עוגה הארורה הזאת שנינה הכריחה אותי לאכול ולאחר מכן התעלפתי . וזה מוביל אותי למסקנה אחת ויחידה .
יצאתי החוצה אליהם , עם בחילה מעצבנת ששררה בי כבר מהבוקר והצטרפתי אליהם למשחק שבץ נא.
"לאח שלי יש אמרה כזאת " אני אומרת לנינה . שעת חצות . אנחנו משחקים שבץ נא באמצע יער חשוך , התחלת הלילה "המהנה" שמחכה לי .
הברך שלי נשענת על ירכו של תומאס , אם כי אני לא חושבת שהוא שם לב.
הלוח כמעט מלא . המוח שלי עייף עוד מה"שינה" שלי . יש לי אותיות גרועות .
נינה מסדרת מחדש את האותיות שלה , מהורהרת . "מה יש לרוי ?"
"אמרה" אני אומרת "את יודעת , כמו למחנכת כיתה שלנו? אף אחד לא אוהב הססנים?"
"אף פעם אל תשבו בחלק האחורי של הכיתה " נינה מדקלמת
"אף פעם אל תתלוננו ואף פעם על תצתדקו" ג'יימס אומר
"איך אתה יודע ?" נינה שואלת
"היא הייתה המורה לפיזיקה שלי " הוא ענה
"איך היא מתה על המשפט הזה " נינה אומרת
"ואף פעם אל תשלימו עם תשובה שלילית " אני מוסיפה
"אלוהים ישמור רוקי ! " תומאס צעק "את מוכנה להרכיב מילה ולתת לנו להמשיך לשחק ?"
"אל תצעק עליה , תום !" נינה אומרת ואני צחקתי
"מצטער" תומאס אומר "האם תואילי בטובתך , במטותא ממך , לכתוב מילה על הלוח המזורגג ?"
אני ממש לא מסוגלת לחשוב . אני יוצרת מילה קצרה , עלובה . תומאס משחק בתורו .
"סמים הם לא חברים" אני מכריזה "זאת האמרה של רוי "
"בחייך" נינה צוחקת "מאיפה הוא הקריץ את זה ?"
"לא יודעת , אולי הסבירו להם על סמים בבית הספר . אולי סיממו אותו פעם דרך האוכל "הם בהו בי בצורה מחשידה ואני רמזתי להם את התאוריה שעלתה לי , שהם סיממו אותי דרך עוגת האוכמניות.
"לא ייאמן " ג'יימס אמר בסופו של דבר