road in cord 36'-פרק 29

הבוקר הגיע ואיתו השמש הנוצצת מבעד לחלון אבל הרגשתי טוב בלילה, כנראה ישנתי הרבה זמן , לא הייתי עייפה ומשהו אומר לי שעכשיו סביבות הצהריים.
התמתחתי קלות בלי לפתוח את עיניי אפילו אבל ידיי נגעו בעצם זר , זה לא היה עצם זר , זה היה משהו רך ומחוספס , פתחתי את עיניי וראיתי את תומאס , ישן ושוכב מולי …ערום.
נזכרתי מה קרה לילה שעבר וחרטות הכבידו על ליבי , הדמעות צפו בעייני .
תפסתי בידיי את השמיכה והרמתי אותה קלות כדי לגלות ממבט ארוך שאני והוא היינו ערומים לגמרי בלי חלקת בד אחת שמפרידה בינינו חוץ מהשמיכה .
עד כמה מטומטמת אני יכולה להיות ? למה אני כזאת חלשה ונכנעת לחולשות שלי ?
ואם כבר , למה יש לי כל כך הרבה חולשות ולמה דווקא הוא אחת מהן? הוא הורס אותי.
קמתי בזהירות מהמיטה , בנסיון לשמור על שקט אבל לעזעזאל עם הקפיצים של המיטה.
כשכבר הצלחתי להגיע למצב שאני יושבת על ברכיי על המיטה , יד תפסה במותניי ומשכה אותי לאחור . הוא התעורר . ומה שהכי מעצבן זה שהוא אפילו לא פתח את עיניו לשנייה לראות מה קורה .
הוא ידע שאני אלך , או שיש לו חושים נפלאים כמו לחיית טרף או שהוא החיית טרף עם אינסטינקטים מעולים .
"מממ… בוקר , חתיכה … מה השעה ?" הוא שאל והרים את פלג גופו העליון , בודק בטלפונו את השעה בזמן שטבעתי מתחת לשמיכה , מוודאת שאני מכוסה עד לסנטר בהיזכר בעובדה שאני ערומה לגמרי… וגם הוא .
כל אותה הדקה שהוא בדק אימלים בטלפונו , לא יכולתי שלא לבהות בשרירי בטנו המושלמים שניצבו מול עיניי ושרירי זרועו הנפוחים.
הוא סובב את ראשו בחזרה אליי פתאום ואני סובבתי את שלי לכיוון השני .
"לא , מוקדם מדי . אנחנו הולכים לחזור לישון , בואי . אנחנו יכולים לישון עוד שעה –שעתיים" הוא קבע ועטף את זרועותיו וגופו סביבי , אבל הבעיה היא שזה היה מתחת לשמיכה ופתאום חרטות ליל אמש עזבו את מוחי וחיבקתי את גופו השרירי בחזרה וכך נרדמנו לעוד שלוש שעות.
כשקמתי שוב , הוא לא היה שם , אבל הפעם לא היה לי חשק ללכת או לברוח .
שמעתי את התנור עובד במטבח וחשבתי לעצמי , אולי הוא מביא לי ארוחת בוקר למיטה? לקום ולהרוס לו את ההפתעה או לחכות ? אני מניחה שאני יהרוס לו את ההפתעה .
נכנסתי בשקט למטבח ונשענתי על המשקוף , נהנת לצפות בפרצוף הרציני והלחוץ שלו כשהוא מבשל , אבל דבר אחד ויחיד גרם לי להשמיע קול – הרישתית שיער המטופשת שלו. בהתחלה גיחכתי למראה עיניי אבל זה הגיע למצב שבו הצחוק פרץ ממני בחוזקה .
הוא הסתובב במהירות ונבהל למצוא אותי , עומדת בפתח הדלת וצוחקת כמו משוגעת .
הוא חזר לעיסוקיו מאוכזב "אני שונא אותך " הוא מלמל
"אבל אתה עדיין לובש את הדבר הזה על הראש " צחקתי
"ואת עדיין לא היית אמורה להיות כאן " הוא הוציא שני מאפינס גדולים מהתנור כשצפצף.
"שמעתי את התנור , הייתי חייבת לבוא לראות במו עיניי אותך משתמש בו " צחקתי שוב לרגע לנוכח העובדה שעשיתי נכון שלא פספסתי אותו לחוץ כל כך ומגוחך בצורה חמודה כל כך.
התקרבתי אליו וראיתי דמעות זולגות מעיניו והבעתי השתנתה לרצינית , רציתי לבוא לבדוק מה קרה אבל הוא הבין לבד לפי הבעתי " בצל זה האוכל היחיד שגורם לך לבכות " הוא אמר .
"באמת? " שאלתי בציניות
"כן!, הוא התעצבן על הבצל המסכן
"תן לי לזרוק קוקוס על הפרצוף שלך ואנחנו נראה אם זאת האמת " צחקתי והוא גיחך יחד איתי .
לא הבנתי בהתחלה מה הוא עושה אבל הוא התחיל לסדר את האוכל בצלחות ושם על שולחנית קטנה כאילו הוא הולך להביא לי את הארוחה למיטה , אבל אני כאן .
"היה לי חלון רטוב עלייך בלילה " הוא אמר ואני לא התפלאתי עם כל מה שקרה בלילה.
"אה באמת ? מה קרה בו ? " זרמתי איתו
"נדרסת על ידי אוטובוס ואני השתנתי על עצמי מצחוק" הוא אמר וצחק
"אני שונאת אותך " אמרתי
"הדדי" הוא התקרב אליי כאשר סיים לסדר את האוכל "אוקיי עכשיו את תחזרי למיטה כאילו כלום לא קרה " הוא ציווה והסתיר עם גבו את הארוחה המסודרת .
יצאתי מהמטבח אך נשארתי שם , מציצה בדלת , לראות אותו מסדר פרחים על המגש .
"אני יודע שאת עדיין שם" הוא אמר אפילו בלי להסתובב ולראות אותי , מה שהוביל אותי לחשוב שוב על כוחות העל או האינסטינקטים שלו , מן חוש שישי .
"סליחה , אני הולכת " צחקתי והלכתי למיטה . היה קריר אז התכסתי בשמיכה .
בזמן ההמתנה השתעממתי , לקחתי את הפאלפון של תומאס שהיה מונח על השידה כדי לגלות שהשעה היא 16:00 !!!
לצערי הרב הפלאפון שלו היה נעול עם קוד אבל יכולתי לראות את ההודעות ששולחים לו בצג .
"הכל מוכן , מבצע לזארוס יוצא " הודעה מאת מישהו שקוראים לו ג'ק
"בדקתי , הכל נקי " הודעה מקופר
וכאן הייתי בטוחה שזה אותו הקופר שאני מכירה , הרגשתי נואשת ומפוחדת אך שמעתי את צעדיו של תומאס במסדרון והנחתי מהר את הטלפון שלו במקומו .
הוא פתח את הדלת עם רגלו ובידיו מגש על שולחנית "בוקר טוב " הוא אמר והניח את המגש על רגליי במיטה ונישק את לחיי.
"אבל כבר היה בין שתינו בוקר טוב " חייכתי אליו
"ששש.. תאכלי " הוא שם את אצבעו על שפתיי
ראיתי על המגש חביתה עם בצל , צלחת עם פנקייקים ושתי מאפינס ומסביב פרחים יפים אבל כשהתחלתי לאכול הוא הוציא מאחורי גבו ורד יפה וארוך , הוא חתך את הגבעול .
"מה אתה עושה ?" ריחמתי על הורד המסכן אך הוא שם את הפרח הנותר בתוך שערי , מאחורי אוזני .
לא סיימתי הכל , אך הארוחה הייתה טעימה חוץ מהמאפינס השרופים שיצאו לו .
המועקה של הסכנה והפחד היו בתוכי במשך כל הזמן . אני לא יכולה יותר לסמוך על החברה הכי טובה שלי , נינה , ובטח שלא בתומאס , עד כמה שאני אוהבת אותו.
החלטתי לעשות משהו מסוכן ולהמר על ג'יימס . הוא היחיד שבנתיים לא היה כל כך קשור למה ששמעתי . אולי הוא באמת לא קשור ? כנראה שהוא היחיד שאני סומכת עליו כרגע
יצאתי החוצה לנשום קצת אוויר , לטייל קצת במתחם בזמן שתומאס וג'יימס היו מאחורי הבית , מן שדה קטן ודשא צהוב שממלא ומכסה את השטח , המכונית גם חנתה שם.
תומאס וג'יימס התאמנו בירי. מהמרחק שהייתי בו יכולתי לראות את המטרות ואת ג'יימס ותומאס מחזיקים ברובם , עם כיסוי אוזניים ומשקפיים שחורות שגרמו להם להראות כמו גנגסטרים . שאלתי את עצמי , למה הם צריכים לירות ברובה ? כנראה שהתשובה כבר החלה להיבנות בראשי .
"היי רוק !" ג'יימס ראה אותי וצעק לעברי
"היי" ירדתי לקראתם לראות מקרוב את הירי שלהם , תומאס כנראה לא ראה אותי והמשיך בירייה האינטנסיבית שלו וכששם לב שאני מתרחקת מהאזור ביחד עם ג'יימס הוא הסתובב וקרץ לעברי .
"דברי " הוא אמר כשהתרחקנו די והותר
"יש לי עניין מסוים להתייעצות איתך " פתחתי
"שוטי" הוא נתן לי נקודת פתיחה
"יש לי בעיה קטנה עם אמון ולאחרונה היא מציקה לי במיוחד " חששתי להמשיך
"את נותנת בנו חוסר אמון , זה העניין ?" הוא ניסה להבין אותי
"בך לא , זה למה אנחנו מנהלים את השיחה הזאת"
"ומה גורם לך לפקפק בהם ?" הוא דיבר איתי כמו פסיכולוג
"לאחרונה קרו מקרים שגרמו לי לספק לגביהם ולגבי מטרותיהם " התוודאתי
"איזה מקרים ?" זה הרגיש לי כמו התחלה של חקירה
"זה לא משנה איזה , באתי אלייך כדי שתרגיע אותי בנושא הזה "
"אם אני אתוודא על האמת , זה יעזור לך במשהו ? " הוא אמר
"מאד " התחלתי להתלהב
"לא רוקסן , את טועה , זה רק יפגע בך . הדברים שיוצאים לי מהפה הם סכנת מוות בשבילך " הוא אמר פתאום בדרמטיות
"הגזמת . אני לא רואה איך המוות מתבטא פה " עצרתי אותו
"את באת לשמוע את עצתי ? הנה היא , אל תחטטי , אל תחקרי ואל תשאלי שאלות , תפסיקי לחשוד "
"אני לא יכולה ככה סתם לכבות כפתור בראש שלי , לשכוח מהפחדים שלי ולהדליק כפתור אחר שיגרום לי לסמוך עליכם כאילו כלום לא קרה !!" התעצבנתי על האדישות שלו
"אין לך בררה , איך את לא מבינה את זה ?! תפסיקי לסכן את החיים שלך על שטויות!" הוא צעק והתרחק ממני בכמה צעדים כשהבין שפלט פרט שלא היה צריך לפלוט.
תפסתי את כתפיו בחוזקה ומשכתי אותו בחזרה אליי "אז תסביר לי את מה שאני לא מבינה !" הסתכלתי עמוק בעיניו כך שלא יוכל לברוח .
"תתרחקי מתומאס " הוא תפס בחוזקה בשורש כף ידי ולחש לי באוזן
"אתה רציני ? קודם אתה מזהיר אותי מפניו ואז אתמול , אתה משכנע אוי שאני מאוהבת בו , המילים שלך גרמו לי לשכוח מכל החשדות שלי לגביו ולאהוב אותו ועכשיו פתאום אתה יוצא עם עניין האזהרה שוב !"
"ג'יימס הכל בסדר שם ?" תומאס צעק מהקצה השני לעברנו וראיתי את הבעתו הלחוצה של ג'יימס כששיחרר את ידי .
"שום מילה מלאף אחד על השיחה הזאת " הוא לחש באוזני וחזר לאימון רובים שלו עם תומאס .