road in cord 36'-פרק 27

היערות בדרך כלל אפלים בלילה, שקטים ומסתוריים. בתקופה הנוכחית יכולתי לשמוע את רשרוש העלים של העצים זזים בכיוון הרוח אבל הרעש הזה הביא לי עונג , מן שלווה נפשית כזאת .
החלונות של הקורד היו פתוחים כי ככה תומאס הורה , כנראה שאני לא היחידה שאוהבת את רעש העלים , את הקור המצמרר והשקט , במיוחד השקט.
יכולתי לראות באופק אור קטן ולאט לאט התחלנו להתקרב לעברו וכשהיינו מספיק קרובים הבחנתי בבקתה קטנה באמצע שטח עצום שהיה נראה כמו דירת רווקים באמצע שום מקום.
ג'יימס חטף מידיי את השקיות וכך גם תומאס וכל מה שאני הייתי עסוקה בו זה לסרוק את האזור , אבל שום דבר מיוחד לא צף בעיניי , רק חושך מוחלט.
עליתי עם נינה לבקתה כדי לגלות מקום יפהיפה שנראה הרבה יותר מהודר מהבחוצה לו , הרהיטים מפוארים והחפצים בצבע חום ברונזה , אח ענקי מול הספה הענקית והיה פרוזדור להמשך הבקתה.
"אני שם את החפצים שלנו בחדר הראשי " הוא הודיע לי בשקט ואני נזכרתי בהתערבות המטופשת ובחובתי לחמם לו את הצד השני של המיטה.
"היי אחי , למה אתה שוב פעם בחדר הגדול?! איך אתה תופס אותו כל הזמן?" ג'יימס התעצבן .
"כי אני מדהים" הוא ענה בציניות
"עזוב ג'יי , יש לנו חדר קטן לעשות דברים קטנים משלנו , רק אם בלילה אתם שומעים קולות , אל תבהלו , זה רק הזין של ג'יימס " נינה התחילה להיסחף בדבריה ורמזה לג'יימס דברים בעיניה , ואולי אפילו בטלפתיה וכבר די הבנתי שיש ביניהם טלפתיה .
ואז היה הרגע שבו שמתי לב שתומאס בהה בי כל הזמן הזה .
"מה ?" שאלתי במהירות
"לנו יש חדר גדול לעשות דברים קטנים משלנו גם " הוא קרץ והלך לפני שהספקתי להגיב ולשלוח אליו הערה עוקצנית.
במשך זמן רב חשבתי על מה שהוא אמר והאם אמר זאת ברצינות ותוך כדי ישבתי על הספה מול האח והדלקתי טלוויזיה ישנה במיוחד שהייתה מעל האח.
החלפתי ערוצים ולבסוף עצרתי על הסרט "אישה יפה" , ראיתי את הסרט הזה כל כך הרבה פעמים שהוא כבר נראה קיטשי בעיניי , אבל תמיד אהבתי את האישיות של ויויאן , היא אישה רציונלית , מעשית ולא מפחדת משום ביקורת או מבט.
תומאס יצא סוף סוף מהחדר והבחין בי , הוא התיישב לידי במהירות והסתכל עליי .
"אני שונא את הסרט הזה " הוא העיר
"כמה טיפוסי בשבילך" עניתי באכזבה
"נשי מידי " הוא המשיך להעביר ביקורת על הסרט ואני שתקתי.
הוא המשיך להסתכל איתי בכל זאת ואני ידעתי שמאחורי המסכת מאצ'ו שלו הוא כן מתעניין בסרט , הבעיה היא אני , הוא רוצה להרשים אותי .
"יש לי מתנה בשבילך " הוא הלך לשולחן והוציא מהמגרה חבילה ריבועית עטופה בנייר ירוק .
"אני מקווה שזה פיצוי על כל הדברים המעצבנים שאתה עושה לי "
"אני מעצבן ?? אני…. "
"מעצבן" קטעתי אותו
"חוצפנית " הוא התקרב אליי
"נו לא משנה , פואנטה תומאס , פואנטה בבקשה " זירזתי אותו
"הפואנטה היא שנגנב לך הטלפון ואין לנו עכשיו אמצעים להשיג לך חדש אז הינה התחליף המושלם" הוא הושיט לידיי את החבילה הנוקשה , העברתי כמה מבטים בחבילה ובתומאס והתחלתי לקרוע בעדינות את הנייר כדי למצוא לבסוף מחשב נייד אפור ועבה .
"וואו " הייתי מוקסמת , תומאס ידע בדיוק מה אני צריכה .
לאחר שעתיים שלמות של חקירות לגבי מחשב הנייד החדש לי הספקתי לגלות הרבה דברים . ג'יימס החליט והודיע שכולם יוכלו להביא רק חתיכת טכנולוגיה אחת .
שני האחים ונינה הביאו את הטלפון שלהם אבל אני הבאתי את הלפטופ החדש שלי .
כמובן , לא היה לי אינטרנט אבל לא באמת הייתי צריכה את האינטרנט כדי לכתוב , שזהו בעצם השימוש העיקרי ואולי היחיד לשימושי בלפטופ . טוב … זה ומחקרים .
היה לי מסמך וורד פתוח של סיפור קצר שהתחלתי לכתוב שבו תומאס הוא הגיבור .
הסיפור היה על היותו של תומאס צייד של דברים על טבעיים והיותו לבד בכך.
בסיפור , תומאס הבחין איפה השדים התחבאו , הוא הרג אותם והציל אישה במצוקה .
כתיבת דמותו של תומאס הלכה לי בטבעיות , ידעתי מה הוא אומר בדרך כלל , איך הוא מתנהג וזה עזר לסיפור להתקדם.
"מה את מקלידה ?" תומאס שאל מאחורי הספה
"דברים " מלמלתי , לא מורידה את עיניי מהמחשב
"אכפת לך לשתף?" תומאס לחץ עליי
"לא " עניתי , אצבעותיי נעות מהר בזמן שהקלדתי
"כנראה פאנפיק " ג'יימס לחש מהשולחן במטבח
"אני אוהבת לקרוא פאנפיקים , לא לכתוב אותם " אמרתי
"טוב , אז למה שלא תגידי לנו מה את מקלידה כל הזמן הארור ?" תומאס הורה .
בגלל שאז אני יגלה עוד יותר על הקראש הגדול שלי עלייך . חשבתי .
"בגלל שזה עניין שלי , לא שלך"
תומאס מלמל משהו מתחת לנשימתו והחזיר את תשומת ליבו למחשב שלו.
סיימתי את הפסקה האחרונה ושמרתי את העבודה שלי וסגרתי את הלפטופ.
כולנו יצאנו בתוך חצי שעה החוצה ליער עם כל החפצים כדי למקם אותם.
בזמן שהקמנו את האוהלים , אני הסתבכתי עם שלי.
"איך לעזעזל מקימים אוהל ?" הסתבכתי עוד יותר , מוציאה את החלקים של האוהל מהתיק .
תומאס חייך בשעשוע וצפה איך הסתבכתי עם החפצים , מהמרת על מעשיי.
בסופו של דבר ג'יימס נחלץ לעזרתי אך זה היה מאוחר מידי , מסתבר ששברתי כמה חלקים בטעות ונהרס לי האוהל .
"לא נורא , לא קרה כלום , תתחלקי עם תומאס באוהל " הוא אמר ועיניי חשכו .
"כן בואי רוקילי , יש פה מספיק מקום לשתינו " תומאס אמר מתוך אוהלו ואני הסתכלתי על נינה בנסיון לשכנע אותה בעזרת העיניים והבעות הפנים שאני אתחלק איתה באוהל.
"מצטערת , אני עם ג'יימס " היא ענתה בקול רם בזמן שתומאס יצא מאוהלו ונכנס אל הבקתה .
ג'יימס יצא לטייל ואני נכנסתי לבקתה גם אני כדי לראות טלוויזיה אבל אחרי חצי שעה של צפייה בסרטי אימה כושלים , נזכרתי ששכחתי את הסוודר שלי בחוץ .
יצאתי את עבר מתחם האוהלים והתחלתי לחפש את הסוודר בתוך האוהל שלי ושל תומאס עד שקפאתי למשמע צעקות ואיומים מהאוהל לידי .
יצאתי והתקרבתי לאוהל של נינה וג'יימס והבחנתי שהצעקות היו של נינה , היא כנראה דיברה בטלפון.
"כן , אנחנו מחזיקים אותה !" היא צעקה
"איך אמא שלה קשורה לכל זה ???" נשמעה שתיקה ארוכה
"אתם שלחתם את קופר ליריד ?!! למה ??? יכולנו להסתדר בעצמנו !!!!" היא צעקה פתאום ואני התחלתי לפחד שתשמע את נשימתי
"תומאס יודע " היא המשיכה
"כן היא איתו רוב הזמן " התחלתי להבין בשלב זה שמדובר עליי
"עוד כמה זמן ?" היא שאלה
"אל תדאג , הכל יצא טוב " מה היא מתכננת ? עם מי היא מדברת בטלפון ??
"אין לה בררה , תומאס יצליח " בכך היא סיימה את השיחה וניתקה , חשדתי שהבחינה בי ובגלל זה ניתקה אבל היא המשיכה להתעסק עם הטלפון שלה ולפי הצליל , היא הקלידה משהו .
משהו פה לא נכון , קופר לא סתם היה ביריד , הם מתכננים משהו עליי ולא רק זה , תומאס לא אמין יותר , כל מה שקרה בינינו עד עכשיו לא היה סתם , הוא זומם משהו .