road in cord 36'-פרק 23

לאחר השיחה המוזרה הזאת נסענו כשלוש שעות עם מוזיקת רוק ברקע , תומאס ישן למיטב ידעתי , הוא היה מותש ופצעיו עדיין הכאיבו לו וגם התפירה שלי.
אך נינה התכתבה הרבה זמן עם מישהו ,שאלתי אותה מספר פעמים אך לא קיבלתי את התשובה שלי כמו שרציתי אותה ואז היא נרדמה גם .
הרגשתי בודדה ,ניסיתי להירדם גם אני אבל לא הצלחתי , פתחתי את החלון ופתאום רוח קרה וחזקה נכנסה וגם קצת גשם מקומי שהיה .
תומאס התעורר והרגיש יותר טוב לפי מה שראיתי , הוא וג'יימס התחלפו במושבים ותומאס נהג שוב בזמן שג'יימס נרדם , אני ותומאס היחידים שנשארנו ערים.
"איך את מחזיקה מעמד שם?"תומאס שאל כשעיניו נעוצות בכביש.
"בסדר" עניתי
"למה שלא תשני קצת?" הוא שאל אותי ברוך, הפעם מסתכל עליי דרך המראה
"אני לא מצליחה "
"כנראה שאת לא עייפה " ענה לי
"כנראה"
"עוד חצי שעה בערך נגיע למוטל , יהיה לך יותר קל להירדם שם "הוא קבע
"לא ניראה לי " עניתי לו
"תסגרי את החלון , את תקפאי מקור"
"לא , אני אוהבת את הקרירות של תחילת החורף וחוץ מזה תפסיק להתמקד במה אני עושה או לא עושה ותתרכז בכביש " הוריתי לו
"את עם שמלה קצרה מאד, אולי תחליפי בגדים ?" הוא שאל אותי
"בגלל הקור או שיש סיבה אחרת ?" הוא שתק לכמה דקות ואני עדיין חיכיתי לתשובה
"ראיתי את המבטים המלוכלכים של הגברים עלייך ביריד " הוא אמר בכעס
"אז מה ?"
"אני לא רוצה שיסתכלו עלייך ככה" הוא כעס עוד יותר
"למה זה אכפת לך בדיוק?" רציתי לשחק איתו קצת
"כי אני דואג לך!" הוא אמר במין קול צעקני כזה
"אני ילדה גדולה , אל תדאג לי " אמרתי לו
"תחליפי בגדים וזהו אמרתי " הרגשתי לא בנוח תחת הלחץ שהוא הפעיל עליי
"לא רוצה , אני אוהבת את השימלה הזאת " ניסיתי לחצות את הגבולות שלו
"רוקסן!!" הוא כמעט צעק ועצר את המכונית אבל נינה וג'יימס לא התעוררו
חשבתי שהוא יוותר בשלב כלשהו והכל יהיה בסדר אבל הוא היה עקשן.
יצאתי מהמכונית ביחד איתו במין מחאה נגדו והלכתי.
"לאן את חושבת שאת הולכת ?" הוא צעק לעברי ועקב אחריי
"רחוק ממך" צעקתי לעברו
"אל תחשבי ששם טוב יותר , אני ימצא אותך בכל מקום , לא משנה כמה רחוק תהיהי "
נעצרתי במקומי למשמע מילים אלו והרגשתי רע , הרגשתי צמרמורת עוברת בכל גופי וזה לא היה בגלל הקור.
לא הבנתי למה הוא הוא התכוון , האם לקחת את המילים שלו כהטרדה או כציניות?
האם הוא שולט עליי במובנים מסוימים?
הוא סובב את כל גופי בעזרת ידיו על אגני והסתכל עמוק לתוך עיניי ואני בהיתי בעיניו.
"תחליפי בגדים" הוא חייך בלי סיבה , והאמת ? לא היה לי כוח והייתי מפוחדת , היה רגע שבו ממש רציתי לנשק אותו , שינשק אותי והרגשתי יותר מבולבלת מאי פעם , יש לי רגשות כלפיו ? יש לו רגשות כלפיי? הוא משחק בי? הוא דואג לי? הוא מקנא?
השאלות הללו רצות במוחי כל הזמן אבל עכשיו אפילו יותר . הלכתי חזרה לקורד , פתחתי את הבגאז' , הוצאתי את תיקי והוצאתי חצאית ארוכה שהגיעה אפילו יותר רחוק מברכיי וחולצת טי שירט פירחונית .
נכנסתי למכונית כדי להחליף את הבגדים אבל הצלחתי לראות את המבטים החטופים של תומאס בי בזמן שהחלפתי בגדים והצלחתי להסתתר מאחורי המושב.
אחרי שסיימתי יצאתי אליו החוצה בכעס " מרוצה?!" רטנתי לעברו
הוא תפס בחוזקה במותניי והצמיד את גופי אל גופו "כן" הוא אמר ונישק אותי.
חום גופי עלה ללחיי והרגשתי טוב, סוף סוף הגיע הרגע שציפיתי לו.
עטפתי את זרועתיי סביב צווארו והוא הניח את ידייו על יריכיי והרים אותי גבוה על מותניו כאשר הנשיקה נהייתה יותר ויותר חושנית ואני חשקתי לעוד .
הוא הניח את גופי יישוב על הקורד כאשר הוא עומד ומנשק אותי מבין רגליי , עדיין מחזיק את מותניי .
עצרנו שתינו את הנשיקה לאחר שתי דקות מטריפות למדי .
"אתה טיפש" חייכתי אליו
"ואת מפתיעה אותי כל פעם מחדש , רוקי" הוא אמר לי ולא הרגשתי את ההערה הזאת כמשהו טוב.
סך הכל החלפתי בגדים, וזה מפתיע אותו. אולי בעצם מפתיע אותו שכן הקשבתי לו ועשיתי מה שהוא רוצה שאעשה? אם כן, זה סימן טוב. זה אומר שהוא לא חשב עליי דברים שאני שונאת שחושבים עליי כמו תלותית , ילדותית , חסרת עמוד שדרה .
אבל אחרי הסימן הטוב הזה הבנתי שעשיתי משהו שמתאים לכל התכונות האלה שאני לא רוצה שיחשבו עליי.
"בוא נמשיך לנסוע” אמרתי לו בפחות התלהבות ושתינו נכנסנו לאוטו .
כשהגענו למוטל הזנוח הערנו את נינה וג'יימס והעלנו את הציוד שלנו לחדרים.
"החלפת בגדים?" נינה שאלה אותי כשנשארנו רק שתינו לבד מאחור במדרגות .
"כן , התלכלכתי " נאלצתי לשקר
"ממה?" זה היה נראה כאילו היא מתחקרת אותי
"סתם .. אני לא זוכרת " גימגמתי ויצאה לי תשובה לא אמינה בהחלט מהפה
"קרה משהו עם תומאס?" היא המשיכה לתחקר אותי
"לא , למה שיקרה משהו?" שאלתי בחשש שהיא הייתה ערה בזמן הנסיעה וראתה הכל .
"תקראי לזה אינטואיציה נשית " היא אמרה לי ובמילים הללו פסק הדיון.
השעה הייתה חמש בבוקר ובכלל לא הייתי עייפה , מה קורה לי?
נינה וג'יימס הלכו לישון במיטה הזוגית שלהם ויתעוררו רק בסביבות הצהריים ומה אני יעשה עד אז ?
תומאס נשאר למטה ליד הקורד לסדר כמה דברים ואני הצצתי מבעד לווילונות החלון כדי להסתכל על פעולותיו , הוא ישב במושבו ודיבר בטלפון ואכל המבורגר תוך כדי.
ברגע שמבטו התלכד בשלי סגרתי במהירות את הווילונות .
נזכרתי שבתיקי יש חוברת סודוקו , אני כמובן שכחתי לשים אותה אבל אמא שלי השחילה לי אותה לתיק בדקה התשעים.
פתחתי אותה בעמוד 23 ,איפה שעצרתי וראיתי מולי את הסודוקו שלא הצלחתי למלא לפני שבוע וניסיתי למלאות אותו שוב , כזה נוגע לסודוקו ותשחצים אני מאד יסודית ועקשנית .
הדלת נפתחה וצעדיי המגפיים של תומאס נשמעו , הוא נכנס עם שק אוכל והניח אותו על השולחן .
"הבאתי אוכל" הוא הכריז בזמן שהייתי שקועה מדי בסודוקו כדי לענות לו.
"תאכלי משהו" הוא אמר והתיישב על הכיסא מול השולחן .
"לא רעבה " מילמלתי
"גם לא עייפה , מה נעשה?" הוא אמר לי כאילו לא שם לב שאני קצת עסוקה
הרמתי את החוברת בידיי ונופפתי אותה כדי לתת לו סימן שאני עסוקה .
הוא הוריד את הג'קט שלו ויכולתי לראות שיפור במצב החתך , היא פחות אדומה.
הוא הסתכל על המיטה והתחיל לגחך בעודו מתיישב עליה.
"אני ממלא את תפקידי ומזכיר לך התערבות קטנה ומקסימה שהייתה לנו " הוא התחיל לדבר
"נהדר, תזכיר לי בעוד כחמש דקות בדיוק" הייתי קרובה מאד לפתרון הסודוקו .
"את חושבת שייקח לך חמש דקות שלמות לפתור את זה ?" הוא שאל בנימה מזלזלת.
"אתה מפריע לי "עצרתי אותו
"אני יצליח לפתור את זה בפחות מחמש דקות " הוא התגרה בי בזמן שקלטתי שדרך הפיתרון בכלל לא הייתה נכונה והתחלתי להתבלבל עם כל המספרים.
"לא אתה לא " אמרתי והוא התיישב לידי , חטף מידיי את החוברת , העט ופתר את הסודוקו במהירות הבזק ואני הייתי עם פה פעור , איך לעזעזל לא חשבתי על הפיתרון הזה ????
"ובחזרה להתערבות שלנו , את ישנה איתי הלילה " הוא הסתכל עליי , מאושר מעצמו .